הלב כואב. הגוף. הכל. וואי השם יתברך תן לי כוח.
ברור שאתה נותן כל הזמן! מלא.
לפעמים שאני נמצאת עמוק בחושך, ביאוש לא שמה לב עד כמה אתה איתי ונותן לי כוח לקום כל פעם מחדש.
ואיפה אתן?נשמות שלי. איפה? עזבתן.
השארתן אותי ככה. הכי לבד שיש. הייתם שם ברגעים הקשים ואח"כ הלכתם.
וואלה מבינה לגמרי, אבל זה כואב. הרגתם אותי. כבר אף אחד לא נשאר. כולם הלכו, הנשארתי לבד. לבד מול השם יתברך.
מרוב הלבד כבר לא משתפים.. פשוט כותבים הכל. באותה מחברת מסכנה שסובלת את כל הצרות שלי..
אוי טאטע, איזה נסיונות..אחד אחרי השני, לפעמים גם הניסיונות מעורבבים..
יש פעמים שאני חושבת שאתה יותר מידיי מאמין בי, בכוחות שלי. נסיונות ככ קשים לבנדאם קטן כמוני.
רק תן לי למצוא תכוחות האלה תנקודות של אור..
והחיים ממשיכים אם אני ירצה או לא, הנסיונות גדלים, הקושי, הנפילות.
הלבד הזה שמשגע אותי. ובתוך כל זה יש להם רגעים של שמחה, התעלות וקדושה. בתוך כל הבלבול יש אמונה גדולה.
שואלת כל הזמן. ה' מה אתה רוצה ממני? מה המטרה שלי בתוך כל זה? תן לי לעבוד אותך בפשטות ושמחה.
אם זה מה שאתה רוצה. זה מה שאני צריכה לעבור, אינבעיה!אני הכי איתך. תודה! אוהבת אותך השם! כל זה כי אני רוצה אותך.מחפשת..מגששת.. תעזור לי למצוא. לקבל הכל באהבה גדולה. לסמוך עליך בהכי פשטות! להיכנע לחיבוק שלך אבא.
ועם הזמן לומדים להעריך את הרגעים הקטנים בתוך הכאב שנהפך לשגרה. הכאב שעטוף במסכה כ"כ גדולה.
המסיכה שקשה להוריד אותה. מבחוץ הכל מעולה. שמייח. ישתבח שמו חיים תותים. מבפנים הלב קרוע,כולך נופל ככ חזק שמרוב עוצמה אתה המום ולא מצליח לקום.
אז למה? למה ההצגה הזאת? נכון. לא מתראים לי שכל אחד שרואה אותי ידע מה עובר עליי, לא רוצה להשלים זה אני. רוצה להיות בלי השחור הזה.
וניסיתי!רציתי! קמתי!! והופפ החלקתי לתהום עמוק בטירוף. ואח"כ גם טיפה קמתי אומנם טיפה. עדיין צולעת, ונפלתי. שמחתי ובכיתי, אהבתי ושנאתי.. אני כבר מבולבלת. לא מבינה כלום..רבנו אומר ש"תכלית הידיעה היא שנדע את אשר לא נדע" אני פיצית. אתה יודע. אתה רואה. סומכת עלייך. יותר נכון מנסה. משתדלת הכי להאמין. תראה לי שיהיה אור. שהתקופה הענקית הזאת לא תמשיך. שלירידה החלקה הזאת יהיה רצפה. יהיה סוף לחליקות האלה. ואח"כ שתהיה עליה. רבינו כותב גם עלזה.מלא. זה נותן כוח. . אני אומרת לעצמי כל הזמן די. תפסיקי להאשים את עצמך בכל מה שזז. לראות כל הזמן רק את הרע. להרגיש הכי זבל שיש.. להתבשל בתוך עצמך, להרגיש רע עם עצמך.. יאללה תצאי! תסתכלי לשמיים. תראי את הטוב שבך. את פלא ונשמתך פלא גדול חידוש כמוך לא היה מעולם. תפסיקי לחשוב שאת היצור הכי רע שיש בעולם. רבנו אומר למצוא בכל בנאדם אפילו רשע גמור את הנקודות הטובות!!וע"י זה שמוצאים ומסתכלים על הטוב-הטוב גדל. אז כן. נפלת. חטאת. עשית דברים מזעזעים. אבל הכי חשוב-קמת!! וגם שאח"כ נפלת שוב, גם שדפקת חתיכת חליקה לתהום עמוק עמוק, ניסית לקום. בדרך החלקת טיפה? התייאשת? אבל האמנת. איאיאי איזה עצבות..בוכה.. מלא. בשקט. לבד. איפה האש?איפה החיות? מנסה לשמוח! לרקוד! אז זה מחזק עד לקושי הבא.ושוב. באלי לזעזע תעולם!לצעוק הכי חזק שיש. שכולם ידעו שכואב לי. שמישו ישים לב. גם אם לא יצליח להבין אותי. שיחבקו אותי. שמישו יהיה שם איתי. בצד שלי. לגמרי. ונמאס לצפותףלהתאכזב מחדש, להאמין, ליפול, להתייאש, לקום..
כלו כוחותי.. עד מתי?
