כמה עמוק זה נוגע בי, כגודל הזיכרון שרובץ על הלב.
אני יודעת שהוא מעריך אותי וחושב שמגיע לי את כל העולם ובכל זאת הייתי מעדיפה לשמור מרחק. הקבה שלח לי אותו כדי ללמד אותי משהו, כנראה בנוגע להערכה עצמית וכו
-
הלוואי וההוא היה סוגר פינות
מרגיש כאילו הוא יצא בלי לסגור את הדלת
והלב עוד פתוח לרווחה
אני פשוט צריכה ללמוד לסגור אותו בעצמי
עם כל האהבה שלי, אני אמות ולא אחזור רק כי אני יודעת שזה הדבר הנכון ובעיקר כי בטח המשכת והבנת שאני טעות.
אפילו לסגור פינות איו טעם
כי מה זה משנה אם תענה לי על כמות נכבדה של שאלות שתקועות לי בגרון כבר שנים
ומה זה משנה שליבי מתפוצץ מדאגה
מה זה משנה לך
הא