חלש כל כך.

חושב חושב חושב חושב חושב חושב חושב..
די..!!

אז בורח אל הגאולה.
מצאתי את הפתרון.
המחשב.
הגואל.
הגועל.
תעסיק אותי. תגאל אותי מייסורי. ממחשבותי.
ורק תפיל אותי יותר ויותר למחוזות של כלום.
של חידלון.
של חוסר עשייה.
מחפש זיק של קשר אנושי. ולהיות תלוי בחסדם של אחרים.
הגאולה טובה מהמחשב. חחח. מסך.
ממסך.
חוסם.
מסך של ברזל ביני לבין אבי שבשמיים.
במידה ואני ראוי להיקרא בנו.
אפילו כשחוטאים קרויים בנים.
זה כבר לא חטא.
זו מציאות של כלום.
של אפסי.
אני ואפסי.
חולשה.
ועוד רגע שמחת תורה. 
ואיה שמחה ואיה התורה.
"תורה מלשון הוראה", שמורה לך את הדרך.
אבל לא רוצה.
אין דרך. ואין מוצא.

טוב אז בוא נמשיך להתעלם.
להיאלם. אז אני נאלם.
ונעלם.

זה לא יפה. זה לא שיר.זה בליל של רגשות של חולשה וכישלון.
ממני תראו וכך לא תעשו

תראה אותי עם כל השברים האלה

תראה

תחבק

תגאל 

אבא קשה לי.

I hate myself

😥😥😥😥😥😥😥😥😥😥💔⛈⛈🌧🌧🌧🌧🌧___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

היה נחמד להתנתק מהמעט שאני כותב כאן כרפלקציה אמורפית על מצב מנטלי במציאות מלחמתית שלא זולגת למציאות הפיזית במידה שמספיקה לערער את הקיום אבל כן במידה שמספיקה לערער את החיים

וכל חווית הקיום הזאת הובילה לפגישה עם המהות

שבה התנתקתי מהרשת ומהמכשירים המסיחים וניתחתי לעצמי את המציאות הקטנה והאבקתית שלי

קראתי קצת

למדתי קצת

התחלתי להתאמן

שתיתי פחות

ניקיתי אורוות

פסח זה חג הנקיון

מעולם לא קיבלתי את זה אמיתי.

אהבה.

זה יבוא?

פתאום אני מפחדת

אולי זה יותר מדי

אולי קרוב מדי

ומה יהיה אחכ