בחיים יש תקופות מורכבות, זה לא סוד
אנחנו חווים כל כך הרבה חוסר איזון, חוסר יציבות
פחדים, עצבות, ריקנות בלבולים וספקות.
מצב של תוהו ובוהו אדיר בנפש.
כמו ספינה עם חור בלב ים שהגלים מאיימים לסחוף הכל ולהטביע.
ואנחנו מנסים להיאחז חזק בכל פינה העיקר להישאר באיזון.
אני נמצאת שם והרבה יחד איתי.
בלב ים, בספינה שיש בה כל כך הרבה חוסר ביטחון.
ברגעים של לבטים , הרהורים, רגשות מעורבבים של טוב ורע.
בתקופה שנקראת התבגרות וברובה גם התגברות על כל הסערות מבחוץ.
הדרישה הפנימית והעמוקה שלי היא להגיע לרגע שלם.
לרגע שבו מוסר הספק, רגע נקי ואמיתי של נחת.
רגע של עצימת עניים שקטה, בלי מילים והסברים. רק שמחה ואמונה פשוטה.
זה יכול להיות בכל תחום ולכולם, לכל המחפשים את עצמם, את זיווגם,
את עבודת ה' שלהם, את מקומם בעולם את הלב שלהם.
בכל תחום יש פחד וחוסר וודאות שמונעים ממנו להתקדם הלאה.
אז אנחנו מצווים להלחם בעמלק, עמלק זה גימטריה של ספק
להלחם בספק שלנו בכל הפחדים, בכל הרגעים שזלזלנו בעצמנו ולא האמנו בעצמנו.
מתוך שאיפה להיות שלמים באמת. לא מושלמים. שלמים.
ולא אוסיף עוד, יש דברים שלא נגלים ואשמור אותם לליבי.
נסיים עם פסקה מדהימה של הרב זצ"ל שהיא מתארת הרבה.
שאיפתי הגדולה היא לחבר. מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה - יפה אמר. בודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם, אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה פנימית תמיד בקרבו. וכל עבודת האדם היא לאחד את הקרעים שבנפשו על ידי רעיון כללי, שבגדלותו ורוממותו הכל נכלל ובא לידי הרמוניה. וברוך השם אשר עשה לי את הנפש הזאת, שרוח ונשמה חיה ומרגשת את כל התנועות והזעזועים השונים עם כל ציריהם וחבליהם בקרבה, אבל גם עם כל תוקף עוז חייהם ואמונת ישעם. והדברים כולם פוגשים בי פגישה מוחשית, ואני מוכרח לטפל בהם בפועל ובמעשה, ולסבול את כל המשברים של הזרמים השונים ושיא דֹכים, ולהקשיב אל הקול הגלוי והנסתר שבהם.
זהו אנשים טובים, כל מי שרצה לדעת פשר השינוי של הניק שלי הנה לכם.
תבורכו.
