מוזיקה בחוץ.
שומעים את כולם.
יוצאים להקפות שניות.
רוקדים עם ספרי תורה.
שמחת חג.
כולם נמצאים בכל מיני מקומות,
שמחים, שרים, רוקדים.
אני לבד. לא קשורה לשום מקום, לאפאחד.
אתמול ובבוקר לפחות זה היה בלי רמקול ובלי תקשורת ומדיה.. לא שמעתי. עכשיו אני שומעת.
עצוב לי.
אני אוהבת את החג הזה.
בדר"כ.
אפילו שאני לא אוהבת לרקוד כמעט,
ולא המוניות והרבה אנשים,
בשמחת תורה זה אחרת.
השנה לא.
לא היה לי רע. ישנתי וקראתי.
לא בכיתי ולא הייתי עצובה.
רק מועקה. כבדה. בלב.
הגיע אחרי החגים.
כמובן דברים לא מסתדרים מעצמם.
מה יהיה?
העולם הזה לא בשבילי. אני לא יכולה לו!!
אם לפחות היה לי אומץ להעלם לאיזה מקום מבודד...
היה טוב יותר..
שומעים את כולם.
יוצאים להקפות שניות.
רוקדים עם ספרי תורה.
שמחת חג.
כולם נמצאים בכל מיני מקומות,
שמחים, שרים, רוקדים.
אני לבד. לא קשורה לשום מקום, לאפאחד.
אתמול ובבוקר לפחות זה היה בלי רמקול ובלי תקשורת ומדיה.. לא שמעתי. עכשיו אני שומעת.
עצוב לי.
אני אוהבת את החג הזה.
בדר"כ.
אפילו שאני לא אוהבת לרקוד כמעט,
ולא המוניות והרבה אנשים,
בשמחת תורה זה אחרת.
השנה לא.
לא היה לי רע. ישנתי וקראתי.
לא בכיתי ולא הייתי עצובה.
רק מועקה. כבדה. בלב.
הגיע אחרי החגים.
כמובן דברים לא מסתדרים מעצמם.
מה יהיה?
העולם הזה לא בשבילי. אני לא יכולה לו!!
אם לפחות היה לי אומץ להעלם לאיזה מקום מבודד...
היה טוב יותר..