אבל לא יכולנו לבחון אותן.

בזמן שכל מה שאנחנו יכולות לעשות זה להתחנן לתלתלים שלפנינו שיזוזו קצת כדי שיהיה לנו מרחב צפיה של עוד חצי סנטימטר?

אפילו לצפות לא יכולנו.

זה סתם כדי לעצבן פמניסטיות פה

לך מתאים לכתוב אחד

https://www.yeshiva.org.il/ask/78209

יש תלמידי חכמים ובתי מדרש בהם זה דבר נהוג ותקין. נשים שעוסקות בתורה ושמחות בה.

אמנם אני מסכים שיש כאלה שלא התורה היא בראש מעייניהם שתפסו טרמפ על זה.

אנחנו כן רוצים שהנשים יהיו חלק מהישיבה- שיתחברו לאוירה המיוחדת בישיבות שפחות קיימת בבית כנסת.

ובגלל שהרבה רבנים נגד שנשים ירקדו עם ספרי תורה, וגם בגלל שאצל הגברים השמחה יותר גדולה (מהסיבה שכתבת שגברים לומדים הרבה יותר) מה שנשאר לנשים זה להסתכל על הגברים רוקדים.

אז אולי קצת לא נעים לנו, נתגבר.

(ואני גם לא מבין מה כ"כ לא נעים, זה לא שמסתכלים רק עליך יש מאות רוקדים במרכז)

יכול להיות שיש כמה בינישים שמעדיפים שהנשים לא יגיעו, מזל שבישיבות הרבנים אלה שקובעים.

חבל שזה לא חשוב גם לך שכמה שיותר אנשים ונשים יתחברו יותר לתורה.

עזוב את המילה אנחנו, תחליף באני. בסדר?

עכשיו תשאל את הרבנים שלך מה הם חושבים.

ואני חושב שהקב"ה רוצה שנחבר כמה שיותר אנשים לתורה, גם אם זה גורם לקצת אי נעימות.

אין יצר הרע

(לגבי יצר הרע- הרב שרקי אמר פעם)

ואם מציק לך אל תרקוד

אבל אל תבוא בטענה אל הנשים או בקריאה להרחקה שלהן

הן יותר מ 50% מהציבור. ולהפך כדי שגברים יוכלו ללמוד תורה צריך נשים עם אהבת התורה

והם האטרקציה המרכזית, צר לי לאכזב אבל זה ממש לא כך

האמת היא שזה מרומם ומשמח ולמטה יש את ספרי התורה

ותכלס כשהייתם קטנים האימהות שלכם בטח לקחו אותכם למעלה להסתכל

כשהייתי עם האחיינים שלי הראתי להם את ספרי התורה וראינו את אבא שלהם

וכמו שמרקדים לפני הכלה בחתונה או בכלל רוקדים בחתונות ועושים שמח

הרבה באו ואמרו לי שהבחורים עשו שמח בחתונה והם נהנו לראות אותם רוקדים- גם בנים וגם בנות בכל הגילאים. והיו את אלה שחיפשו שידוך- שלצערי לא יצא כלום

אז הרווקות מסתכלות על הבחורים לפעמים- אז????????

רוב הסיכויים שהוא תפוס או מקסימום יצא שידוך (האם אנחנו לא מתפללים לזה?)

ופעם הנשים היו יוצאות לרקוד בבגדי לבן ודווקא אלה היו הבנים שהלכו למופע צפייה בכרמים. לא מתוך שמחת תורה אלא לשידוך ולהקמת בתים

חשבתי היום איזה חלק יש לזה שנשים לוקחות את הילדים להקפות, ובין היתר מסתכלות על הרוקדים מלמעלה, להיותם לומדי תורה בעתיד...

או כשההיכל פתוח

מותר זה מותר, לא טוב לאסור את המותר בגלל שיש מי שירגיש מבוכה

והבעל אברך בישיבה

הוא תורם מהכסף של אישתו, ושהיא לא תגיע?

אם אתה מקפיד שנשים לא יראו אותך, תצטרך ללכת למקום שלא יוכלו לראות אותך

וכן לא אמנע מללכת ברחוב,

או למשל להתלבש כנשות הטליבן - כי זה בדיוק לאן שהחמרה מוגזמת יכולה להגיע

אני מדברת עכשיו ברמת העיקרון:

יש נטייה להרחיק ולהרחיק בין נשים לגברים, דברים שהיו נהוגים דורות אחרי דורות פתאום זה לא מספיק צידקות.

ויש לזה נזקים חברתיים

ואולי לא תמיד רואים את זה וכל כך קל פשוט לזרום עם העדר ולקבל את ההסתכלות של העדר או מכלול הערכים ששואף אליהם- שיכולים להיות מאוד טובים ונעלים

אבל כדאי לשים לב למה שקורה בחברה שלנו ואיך "איסורים" כביכול שהם למעשה חומרות או אפילו דברים שהתחילו כי כנראה היה מי הרגיש לו לא מתאים, הופכים להיות נורמות בחברות מסויימות, ואיך אנשים באמת חיים שם. 

האם הרמה המוסרית באמת מנחה אותם, האם הם לא למעשה מתרחקים מחיי אושר וקדושה וחיבור לחיים

זה מה שאני מנסה להגיד

ההרגשה הפרטית שיש לנגיד 10% מהאוכלוסייה היא לא המדד לאמת ולא על סמך זה צריך להחמיר על כלל הציבור.

ועובדה שכל הרבנים לא החמירו בזה לאורך כל הדורות

גברים שרואים נשים רוקדות לוקחים את זה למקומות אחרים בד"כ.

לכן הלכתית אסור לגברים להסתכל על נשים רוקדות, אבל הפוך מותר.

כתבת בהמשך שפשוט יסגרו את הוילונות.

אבל איך הנשים יתחברו לאוירת החג ולאהבת התורה הגדולה שיש אצל הבחורים שעמלים בתורה כל השנה?

אם הנשים ירקדו לבד (ועוד בלי ספרי תורה) זה לא אותו דבר.

זה שווה את הקצת מבוכה שלנו.

תחשוב על אברכיות שתומכות כל השנה במסירות נפש בבעל שלהם שילמד תורה,

למה לא לאפשר להן לקבל כוחות בשמחת תורה?

(כנ"ל גם רווקות ששואפות להתחתן עם בחור שלומד הרבה תורה, לאו דווקא אברך)

וכתבתי גם על רווקות.

איך אתה רוצה למצוא אשה שתתמוך בלימוד תורה שלך אם אתה לא מוכן שהיא תתחבר לאוירה שיש בישיבה?

לגבי פורים אני מסכים ונכון גם שצריך לדאוג שלא יסתובבו בכל הישיבה.

ישיבה היא בית לגדול בתורה.

ובמקביל יש לישבות גם תפקיד חשוב להאיר לכל הציבור את האור הגדול של התורה.

לכן רוב השנה נשים לא נכנסות לישיבות, אבל יש זמנים מיוחדים שכן.

וזה אמור להיות אינטרס של כולם, לא רק של הנשים.

כתבתי שבזה שהן מגיעות לישיבה הן מתחברות גם לגודל של התורה,

ואז השאיפה שלהן תהייה להתחתן עם בחור ישיבה.

וגם בלי קשר לבעל שלהן או החתן העתידי, זה נהדר שגם הנשים יתחברו לשמחת התורה.

כתבתי כבר שהאוירה שיש בישיבות שונה ממה שקיים בבית כנסת.

גם בתפילות/ סליחות ובעיקר בשמחת תורה.

ולא כתבתי שזה האינטרס שלך,

כתבתי שזה *אמור* להיות האינטרס של כולם. לענ"ד.

הרעיון שמסתכלים עליך גורם אצלי חוסר נוחות

אבל בלי קשר קשה לי מדי עם הצפיפות והחום

אבל מעריך מאוד את מי שרוקד

בבית כנסת שמקיפים את התיבה אל תעמדו באמצע ותתחילו לדבר עם החבר. אתם עוצרים את כל התנועה.

בס"ד

ואם הייתם יודעים- כמה השמחה שלכם עצומה ומדבקת אותנו, וגורמת לנו בלב לרוממות כזו ולשמחה בקב"ה! אם הייתם יודעים כמה ביטחון זה נותן לנו בדרך שלו, ורצון למישהו עובד ה' באמת! הייתם מבינים איזה קידוש ה' גדול אתם עושים..

אני הייתי בהקפות- הסתכלתי מלמעלה, וכל מה שראיתי היה דבקות בה'!

והלוואי, הלוואי והייתי יכולה גם לרקוד ולשמוח עם כל הגוף בשמחת התורה שלנו!

קטע שחברה טובה שלי כתבה אתמול תוך כדי ההקפות בהר-המור - צעירים מעל עשרים
מצרפת פה משהו שחברה שלי כתבה אתמול.. אולי זה ייתן לך פרספקטיבה אחרת..

ובוודאי שרוב הרוקדים, אינם מרגישים "עובדים קשה", אלא שמחים בכך מאד. מרצונם.

[גם לא חושבים בד"כ על מי מסתכלות מלמעלה. זה נראה לי יותר הומור של פורום..]

(לא אתה. אתה בסדר. באמת. ובלי ציניות. אבל יש פה טרולים 'אמיתיים' שבגללם אי אפשר לדבר פה. המבדיל בין טרול לטרול))

בס"ד

שגם לי היה פעם קשה לרקוד כמו שצריך בידיעה שמסתכלות עליי גברות למיניהן.  ברוך ה'  כיום אחרי לימוד חסידות והתוועדות כמו שצריך לפני ההקפות אני שוכח שיש עזרת נשים בבית כנסת חחח.

נ.ב.    בנות זה לא בקטע רע חס ושלום , פשוט הריקודים בשמחת תורה צריכים להיות באופן של "פורץ גדר" וזה ייתכן אך ורק כשאתה חושב על תורתנו הקדושה.

אבל הן סה"כ באות ולוקחות חלק במנהג ישראל, בהקפות בשמחת תורה

ואם זה בישיבה זה כי יש שם בית כנסת שמתפקד כבית כנסת עם עזרת נשים והכל, הן לא נכנסות לבית המדרש

הן לא עושות שום דבר שמנוגד להלכה

הן פשוט רוצות להיות חלק ולבטא את אהבתן לתורה ואת עבודת ה' שלהן

אולי במקום לשפוט בעצמכם תלמדו לדון לכף זכות

השנה בכלל לא הייתי בהקפות ובמה שהייתי די סבלתי. יש בזה הרבה רוממות ושמחה והאמת שזה די חסר לי עכשיו, שהחגים באו והלכו ולא באמת הייתי חלק מהכל והשגרה פשוט ממשיכה.

ספציפית על מרכז- תעריכו כל בת שהולכת לשם כי זה די משעמם וסבל לנשים שם (לפחות לי היה) אז אם הן מגיעות לשם זה רק מאהבת ה' כנראה

מאז ומעולם נשים הסתכלו על גברים רוקדים.

ואין פה שום מטרה למשוך בנות.

"מצוה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה. אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות. אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע."  רמב"ם

ברור שבחתונות וכו' הגיוני שהנשים ירקדו בעצמן.

אבל בשמחת תורה זה שונה, כי כל העניין הוא להקיף את הבימה עם ספרי תורה.

פעם הנשים לא הגיעו לבית כנסת, ובכלל בקושי יצאו מהבית, לכן הן לא ראו את הגברים רוקדים.

(חוץ מבית המקדש)

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל