אבל לא יכולנו לבחון אותן.

בזמן שכל מה שאנחנו יכולות לעשות זה להתחנן לתלתלים שלפנינו שיזוזו קצת כדי שיהיה לנו מרחב צפיה של עוד חצי סנטימטר?

אפילו לצפות לא יכולנו.

זה סתם כדי לעצבן פמניסטיות פה

לך מתאים לכתוב אחד

https://www.yeshiva.org.il/ask/78209

יש תלמידי חכמים ובתי מדרש בהם זה דבר נהוג ותקין. נשים שעוסקות בתורה ושמחות בה.

אמנם אני מסכים שיש כאלה שלא התורה היא בראש מעייניהם שתפסו טרמפ על זה.

אנחנו כן רוצים שהנשים יהיו חלק מהישיבה- שיתחברו לאוירה המיוחדת בישיבות שפחות קיימת בבית כנסת.

ובגלל שהרבה רבנים נגד שנשים ירקדו עם ספרי תורה, וגם בגלל שאצל הגברים השמחה יותר גדולה (מהסיבה שכתבת שגברים לומדים הרבה יותר) מה שנשאר לנשים זה להסתכל על הגברים רוקדים.

אז אולי קצת לא נעים לנו, נתגבר.

(ואני גם לא מבין מה כ"כ לא נעים, זה לא שמסתכלים רק עליך יש מאות רוקדים במרכז)

יכול להיות שיש כמה בינישים שמעדיפים שהנשים לא יגיעו, מזל שבישיבות הרבנים אלה שקובעים.

חבל שזה לא חשוב גם לך שכמה שיותר אנשים ונשים יתחברו יותר לתורה.

עזוב את המילה אנחנו, תחליף באני. בסדר?

עכשיו תשאל את הרבנים שלך מה הם חושבים.

ואני חושב שהקב"ה רוצה שנחבר כמה שיותר אנשים לתורה, גם אם זה גורם לקצת אי נעימות.

אין יצר הרע

(לגבי יצר הרע- הרב שרקי אמר פעם)

ואם מציק לך אל תרקוד

אבל אל תבוא בטענה אל הנשים או בקריאה להרחקה שלהן

הן יותר מ 50% מהציבור. ולהפך כדי שגברים יוכלו ללמוד תורה צריך נשים עם אהבת התורה

והם האטרקציה המרכזית, צר לי לאכזב אבל זה ממש לא כך

האמת היא שזה מרומם ומשמח ולמטה יש את ספרי התורה

ותכלס כשהייתם קטנים האימהות שלכם בטח לקחו אותכם למעלה להסתכל

כשהייתי עם האחיינים שלי הראתי להם את ספרי התורה וראינו את אבא שלהם

וכמו שמרקדים לפני הכלה בחתונה או בכלל רוקדים בחתונות ועושים שמח

הרבה באו ואמרו לי שהבחורים עשו שמח בחתונה והם נהנו לראות אותם רוקדים- גם בנים וגם בנות בכל הגילאים. והיו את אלה שחיפשו שידוך- שלצערי לא יצא כלום

אז הרווקות מסתכלות על הבחורים לפעמים- אז????????

רוב הסיכויים שהוא תפוס או מקסימום יצא שידוך (האם אנחנו לא מתפללים לזה?)

ופעם הנשים היו יוצאות לרקוד בבגדי לבן ודווקא אלה היו הבנים שהלכו למופע צפייה בכרמים. לא מתוך שמחת תורה אלא לשידוך ולהקמת בתים

חשבתי היום איזה חלק יש לזה שנשים לוקחות את הילדים להקפות, ובין היתר מסתכלות על הרוקדים מלמעלה, להיותם לומדי תורה בעתיד...

או כשההיכל פתוח

מותר זה מותר, לא טוב לאסור את המותר בגלל שיש מי שירגיש מבוכה

והבעל אברך בישיבה

הוא תורם מהכסף של אישתו, ושהיא לא תגיע?

אם אתה מקפיד שנשים לא יראו אותך, תצטרך ללכת למקום שלא יוכלו לראות אותך

וכן לא אמנע מללכת ברחוב,

או למשל להתלבש כנשות הטליבן - כי זה בדיוק לאן שהחמרה מוגזמת יכולה להגיע

אני מדברת עכשיו ברמת העיקרון:

יש נטייה להרחיק ולהרחיק בין נשים לגברים, דברים שהיו נהוגים דורות אחרי דורות פתאום זה לא מספיק צידקות.

ויש לזה נזקים חברתיים

ואולי לא תמיד רואים את זה וכל כך קל פשוט לזרום עם העדר ולקבל את ההסתכלות של העדר או מכלול הערכים ששואף אליהם- שיכולים להיות מאוד טובים ונעלים

אבל כדאי לשים לב למה שקורה בחברה שלנו ואיך "איסורים" כביכול שהם למעשה חומרות או אפילו דברים שהתחילו כי כנראה היה מי הרגיש לו לא מתאים, הופכים להיות נורמות בחברות מסויימות, ואיך אנשים באמת חיים שם. 

האם הרמה המוסרית באמת מנחה אותם, האם הם לא למעשה מתרחקים מחיי אושר וקדושה וחיבור לחיים

זה מה שאני מנסה להגיד

ההרגשה הפרטית שיש לנגיד 10% מהאוכלוסייה היא לא המדד לאמת ולא על סמך זה צריך להחמיר על כלל הציבור.

ועובדה שכל הרבנים לא החמירו בזה לאורך כל הדורות

גברים שרואים נשים רוקדות לוקחים את זה למקומות אחרים בד"כ.

לכן הלכתית אסור לגברים להסתכל על נשים רוקדות, אבל הפוך מותר.

כתבת בהמשך שפשוט יסגרו את הוילונות.

אבל איך הנשים יתחברו לאוירת החג ולאהבת התורה הגדולה שיש אצל הבחורים שעמלים בתורה כל השנה?

אם הנשים ירקדו לבד (ועוד בלי ספרי תורה) זה לא אותו דבר.

זה שווה את הקצת מבוכה שלנו.

תחשוב על אברכיות שתומכות כל השנה במסירות נפש בבעל שלהם שילמד תורה,

למה לא לאפשר להן לקבל כוחות בשמחת תורה?

(כנ"ל גם רווקות ששואפות להתחתן עם בחור שלומד הרבה תורה, לאו דווקא אברך)

וכתבתי גם על רווקות.

איך אתה רוצה למצוא אשה שתתמוך בלימוד תורה שלך אם אתה לא מוכן שהיא תתחבר לאוירה שיש בישיבה?

לגבי פורים אני מסכים ונכון גם שצריך לדאוג שלא יסתובבו בכל הישיבה.

ישיבה היא בית לגדול בתורה.

ובמקביל יש לישבות גם תפקיד חשוב להאיר לכל הציבור את האור הגדול של התורה.

לכן רוב השנה נשים לא נכנסות לישיבות, אבל יש זמנים מיוחדים שכן.

וזה אמור להיות אינטרס של כולם, לא רק של הנשים.

כתבתי שבזה שהן מגיעות לישיבה הן מתחברות גם לגודל של התורה,

ואז השאיפה שלהן תהייה להתחתן עם בחור ישיבה.

וגם בלי קשר לבעל שלהן או החתן העתידי, זה נהדר שגם הנשים יתחברו לשמחת התורה.

כתבתי כבר שהאוירה שיש בישיבות שונה ממה שקיים בבית כנסת.

גם בתפילות/ סליחות ובעיקר בשמחת תורה.

ולא כתבתי שזה האינטרס שלך,

כתבתי שזה *אמור* להיות האינטרס של כולם. לענ"ד.

הרעיון שמסתכלים עליך גורם אצלי חוסר נוחות

אבל בלי קשר קשה לי מדי עם הצפיפות והחום

אבל מעריך מאוד את מי שרוקד

בבית כנסת שמקיפים את התיבה אל תעמדו באמצע ותתחילו לדבר עם החבר. אתם עוצרים את כל התנועה.

בס"ד

ואם הייתם יודעים- כמה השמחה שלכם עצומה ומדבקת אותנו, וגורמת לנו בלב לרוממות כזו ולשמחה בקב"ה! אם הייתם יודעים כמה ביטחון זה נותן לנו בדרך שלו, ורצון למישהו עובד ה' באמת! הייתם מבינים איזה קידוש ה' גדול אתם עושים..

אני הייתי בהקפות- הסתכלתי מלמעלה, וכל מה שראיתי היה דבקות בה'!

והלוואי, הלוואי והייתי יכולה גם לרקוד ולשמוח עם כל הגוף בשמחת התורה שלנו!

קטע שחברה טובה שלי כתבה אתמול תוך כדי ההקפות בהר-המור - צעירים מעל עשרים
מצרפת פה משהו שחברה שלי כתבה אתמול.. אולי זה ייתן לך פרספקטיבה אחרת..

ובוודאי שרוב הרוקדים, אינם מרגישים "עובדים קשה", אלא שמחים בכך מאד. מרצונם.

[גם לא חושבים בד"כ על מי מסתכלות מלמעלה. זה נראה לי יותר הומור של פורום..]

(לא אתה. אתה בסדר. באמת. ובלי ציניות. אבל יש פה טרולים 'אמיתיים' שבגללם אי אפשר לדבר פה. המבדיל בין טרול לטרול))

בס"ד

שגם לי היה פעם קשה לרקוד כמו שצריך בידיעה שמסתכלות עליי גברות למיניהן.  ברוך ה'  כיום אחרי לימוד חסידות והתוועדות כמו שצריך לפני ההקפות אני שוכח שיש עזרת נשים בבית כנסת חחח.

נ.ב.    בנות זה לא בקטע רע חס ושלום , פשוט הריקודים בשמחת תורה צריכים להיות באופן של "פורץ גדר" וזה ייתכן אך ורק כשאתה חושב על תורתנו הקדושה.

אבל הן סה"כ באות ולוקחות חלק במנהג ישראל, בהקפות בשמחת תורה

ואם זה בישיבה זה כי יש שם בית כנסת שמתפקד כבית כנסת עם עזרת נשים והכל, הן לא נכנסות לבית המדרש

הן לא עושות שום דבר שמנוגד להלכה

הן פשוט רוצות להיות חלק ולבטא את אהבתן לתורה ואת עבודת ה' שלהן

אולי במקום לשפוט בעצמכם תלמדו לדון לכף זכות

השנה בכלל לא הייתי בהקפות ובמה שהייתי די סבלתי. יש בזה הרבה רוממות ושמחה והאמת שזה די חסר לי עכשיו, שהחגים באו והלכו ולא באמת הייתי חלק מהכל והשגרה פשוט ממשיכה.

ספציפית על מרכז- תעריכו כל בת שהולכת לשם כי זה די משעמם וסבל לנשים שם (לפחות לי היה) אז אם הן מגיעות לשם זה רק מאהבת ה' כנראה

מאז ומעולם נשים הסתכלו על גברים רוקדים.

ואין פה שום מטרה למשוך בנות.

"מצוה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה. אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות. אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע."  רמב"ם

ברור שבחתונות וכו' הגיוני שהנשים ירקדו בעצמן.

אבל בשמחת תורה זה שונה, כי כל העניין הוא להקיף את הבימה עם ספרי תורה.

פעם הנשים לא הגיעו לבית כנסת, ובכלל בקושי יצאו מהבית, לכן הן לא ראו את הגברים רוקדים.

(חוץ מבית המקדש)

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

קבל את זה כמו שזה

דוגמא אישית 

אין לי איך לעזורך

כל השאר לא שווה באמת, זה אחיזת עיניים.

מנסה לעבוד על זה

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

מה לגבי אוגרים סוריים?

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....

אני ערה

לא ברור איך ולמה

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?