אבל לא יכולנו לבחון אותן.

בזמן שכל מה שאנחנו יכולות לעשות זה להתחנן לתלתלים שלפנינו שיזוזו קצת כדי שיהיה לנו מרחב צפיה של עוד חצי סנטימטר?

אפילו לצפות לא יכולנו.

זה סתם כדי לעצבן פמניסטיות פה

לך מתאים לכתוב אחד

https://www.yeshiva.org.il/ask/78209

יש תלמידי חכמים ובתי מדרש בהם זה דבר נהוג ותקין. נשים שעוסקות בתורה ושמחות בה.

אמנם אני מסכים שיש כאלה שלא התורה היא בראש מעייניהם שתפסו טרמפ על זה.

אנחנו כן רוצים שהנשים יהיו חלק מהישיבה- שיתחברו לאוירה המיוחדת בישיבות שפחות קיימת בבית כנסת.

ובגלל שהרבה רבנים נגד שנשים ירקדו עם ספרי תורה, וגם בגלל שאצל הגברים השמחה יותר גדולה (מהסיבה שכתבת שגברים לומדים הרבה יותר) מה שנשאר לנשים זה להסתכל על הגברים רוקדים.

אז אולי קצת לא נעים לנו, נתגבר.

(ואני גם לא מבין מה כ"כ לא נעים, זה לא שמסתכלים רק עליך יש מאות רוקדים במרכז)

יכול להיות שיש כמה בינישים שמעדיפים שהנשים לא יגיעו, מזל שבישיבות הרבנים אלה שקובעים.

חבל שזה לא חשוב גם לך שכמה שיותר אנשים ונשים יתחברו יותר לתורה.

עזוב את המילה אנחנו, תחליף באני. בסדר?

עכשיו תשאל את הרבנים שלך מה הם חושבים.

ואני חושב שהקב"ה רוצה שנחבר כמה שיותר אנשים לתורה, גם אם זה גורם לקצת אי נעימות.

אין יצר הרע

(לגבי יצר הרע- הרב שרקי אמר פעם)

ואם מציק לך אל תרקוד

אבל אל תבוא בטענה אל הנשים או בקריאה להרחקה שלהן

הן יותר מ 50% מהציבור. ולהפך כדי שגברים יוכלו ללמוד תורה צריך נשים עם אהבת התורה

והם האטרקציה המרכזית, צר לי לאכזב אבל זה ממש לא כך

האמת היא שזה מרומם ומשמח ולמטה יש את ספרי התורה

ותכלס כשהייתם קטנים האימהות שלכם בטח לקחו אותכם למעלה להסתכל

כשהייתי עם האחיינים שלי הראתי להם את ספרי התורה וראינו את אבא שלהם

וכמו שמרקדים לפני הכלה בחתונה או בכלל רוקדים בחתונות ועושים שמח

הרבה באו ואמרו לי שהבחורים עשו שמח בחתונה והם נהנו לראות אותם רוקדים- גם בנים וגם בנות בכל הגילאים. והיו את אלה שחיפשו שידוך- שלצערי לא יצא כלום

אז הרווקות מסתכלות על הבחורים לפעמים- אז????????

רוב הסיכויים שהוא תפוס או מקסימום יצא שידוך (האם אנחנו לא מתפללים לזה?)

ופעם הנשים היו יוצאות לרקוד בבגדי לבן ודווקא אלה היו הבנים שהלכו למופע צפייה בכרמים. לא מתוך שמחת תורה אלא לשידוך ולהקמת בתים

חשבתי היום איזה חלק יש לזה שנשים לוקחות את הילדים להקפות, ובין היתר מסתכלות על הרוקדים מלמעלה, להיותם לומדי תורה בעתיד...

או כשההיכל פתוח

מותר זה מותר, לא טוב לאסור את המותר בגלל שיש מי שירגיש מבוכה

והבעל אברך בישיבה

הוא תורם מהכסף של אישתו, ושהיא לא תגיע?

אם אתה מקפיד שנשים לא יראו אותך, תצטרך ללכת למקום שלא יוכלו לראות אותך

וכן לא אמנע מללכת ברחוב,

או למשל להתלבש כנשות הטליבן - כי זה בדיוק לאן שהחמרה מוגזמת יכולה להגיע

אני מדברת עכשיו ברמת העיקרון:

יש נטייה להרחיק ולהרחיק בין נשים לגברים, דברים שהיו נהוגים דורות אחרי דורות פתאום זה לא מספיק צידקות.

ויש לזה נזקים חברתיים

ואולי לא תמיד רואים את זה וכל כך קל פשוט לזרום עם העדר ולקבל את ההסתכלות של העדר או מכלול הערכים ששואף אליהם- שיכולים להיות מאוד טובים ונעלים

אבל כדאי לשים לב למה שקורה בחברה שלנו ואיך "איסורים" כביכול שהם למעשה חומרות או אפילו דברים שהתחילו כי כנראה היה מי הרגיש לו לא מתאים, הופכים להיות נורמות בחברות מסויימות, ואיך אנשים באמת חיים שם. 

האם הרמה המוסרית באמת מנחה אותם, האם הם לא למעשה מתרחקים מחיי אושר וקדושה וחיבור לחיים

זה מה שאני מנסה להגיד

ההרגשה הפרטית שיש לנגיד 10% מהאוכלוסייה היא לא המדד לאמת ולא על סמך זה צריך להחמיר על כלל הציבור.

ועובדה שכל הרבנים לא החמירו בזה לאורך כל הדורות

גברים שרואים נשים רוקדות לוקחים את זה למקומות אחרים בד"כ.

לכן הלכתית אסור לגברים להסתכל על נשים רוקדות, אבל הפוך מותר.

כתבת בהמשך שפשוט יסגרו את הוילונות.

אבל איך הנשים יתחברו לאוירת החג ולאהבת התורה הגדולה שיש אצל הבחורים שעמלים בתורה כל השנה?

אם הנשים ירקדו לבד (ועוד בלי ספרי תורה) זה לא אותו דבר.

זה שווה את הקצת מבוכה שלנו.

תחשוב על אברכיות שתומכות כל השנה במסירות נפש בבעל שלהם שילמד תורה,

למה לא לאפשר להן לקבל כוחות בשמחת תורה?

(כנ"ל גם רווקות ששואפות להתחתן עם בחור שלומד הרבה תורה, לאו דווקא אברך)

וכתבתי גם על רווקות.

איך אתה רוצה למצוא אשה שתתמוך בלימוד תורה שלך אם אתה לא מוכן שהיא תתחבר לאוירה שיש בישיבה?

לגבי פורים אני מסכים ונכון גם שצריך לדאוג שלא יסתובבו בכל הישיבה.

ישיבה היא בית לגדול בתורה.

ובמקביל יש לישבות גם תפקיד חשוב להאיר לכל הציבור את האור הגדול של התורה.

לכן רוב השנה נשים לא נכנסות לישיבות, אבל יש זמנים מיוחדים שכן.

וזה אמור להיות אינטרס של כולם, לא רק של הנשים.

כתבתי שבזה שהן מגיעות לישיבה הן מתחברות גם לגודל של התורה,

ואז השאיפה שלהן תהייה להתחתן עם בחור ישיבה.

וגם בלי קשר לבעל שלהן או החתן העתידי, זה נהדר שגם הנשים יתחברו לשמחת התורה.

כתבתי כבר שהאוירה שיש בישיבות שונה ממה שקיים בבית כנסת.

גם בתפילות/ סליחות ובעיקר בשמחת תורה.

ולא כתבתי שזה האינטרס שלך,

כתבתי שזה *אמור* להיות האינטרס של כולם. לענ"ד.

הרעיון שמסתכלים עליך גורם אצלי חוסר נוחות

אבל בלי קשר קשה לי מדי עם הצפיפות והחום

אבל מעריך מאוד את מי שרוקד

בבית כנסת שמקיפים את התיבה אל תעמדו באמצע ותתחילו לדבר עם החבר. אתם עוצרים את כל התנועה.

בס"ד

ואם הייתם יודעים- כמה השמחה שלכם עצומה ומדבקת אותנו, וגורמת לנו בלב לרוממות כזו ולשמחה בקב"ה! אם הייתם יודעים כמה ביטחון זה נותן לנו בדרך שלו, ורצון למישהו עובד ה' באמת! הייתם מבינים איזה קידוש ה' גדול אתם עושים..

אני הייתי בהקפות- הסתכלתי מלמעלה, וכל מה שראיתי היה דבקות בה'!

והלוואי, הלוואי והייתי יכולה גם לרקוד ולשמוח עם כל הגוף בשמחת התורה שלנו!

קטע שחברה טובה שלי כתבה אתמול תוך כדי ההקפות בהר-המור - צעירים מעל עשרים
מצרפת פה משהו שחברה שלי כתבה אתמול.. אולי זה ייתן לך פרספקטיבה אחרת..

ובוודאי שרוב הרוקדים, אינם מרגישים "עובדים קשה", אלא שמחים בכך מאד. מרצונם.

[גם לא חושבים בד"כ על מי מסתכלות מלמעלה. זה נראה לי יותר הומור של פורום..]

(לא אתה. אתה בסדר. באמת. ובלי ציניות. אבל יש פה טרולים 'אמיתיים' שבגללם אי אפשר לדבר פה. המבדיל בין טרול לטרול))

בס"ד

שגם לי היה פעם קשה לרקוד כמו שצריך בידיעה שמסתכלות עליי גברות למיניהן.  ברוך ה'  כיום אחרי לימוד חסידות והתוועדות כמו שצריך לפני ההקפות אני שוכח שיש עזרת נשים בבית כנסת חחח.

נ.ב.    בנות זה לא בקטע רע חס ושלום , פשוט הריקודים בשמחת תורה צריכים להיות באופן של "פורץ גדר" וזה ייתכן אך ורק כשאתה חושב על תורתנו הקדושה.

אבל הן סה"כ באות ולוקחות חלק במנהג ישראל, בהקפות בשמחת תורה

ואם זה בישיבה זה כי יש שם בית כנסת שמתפקד כבית כנסת עם עזרת נשים והכל, הן לא נכנסות לבית המדרש

הן לא עושות שום דבר שמנוגד להלכה

הן פשוט רוצות להיות חלק ולבטא את אהבתן לתורה ואת עבודת ה' שלהן

אולי במקום לשפוט בעצמכם תלמדו לדון לכף זכות

השנה בכלל לא הייתי בהקפות ובמה שהייתי די סבלתי. יש בזה הרבה רוממות ושמחה והאמת שזה די חסר לי עכשיו, שהחגים באו והלכו ולא באמת הייתי חלק מהכל והשגרה פשוט ממשיכה.

ספציפית על מרכז- תעריכו כל בת שהולכת לשם כי זה די משעמם וסבל לנשים שם (לפחות לי היה) אז אם הן מגיעות לשם זה רק מאהבת ה' כנראה

מאז ומעולם נשים הסתכלו על גברים רוקדים.

ואין פה שום מטרה למשוך בנות.

"מצוה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה. אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות. אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע."  רמב"ם

ברור שבחתונות וכו' הגיוני שהנשים ירקדו בעצמן.

אבל בשמחת תורה זה שונה, כי כל העניין הוא להקיף את הבימה עם ספרי תורה.

פעם הנשים לא הגיעו לבית כנסת, ובכלל בקושי יצאו מהבית, לכן הן לא ראו את הגברים רוקדים.

(חוץ מבית המקדש)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל