אמון.

כמה אתה חסר לי עכשיו.

כמה אני ריקה ממך.

קשה לי בלעדיך.

אין לי אומץ להמשיך לצעוד בדרך,

אני פתאום מפחדת.

מאוד.

מרגיש לי נורא.

כאילו שאין לי את עצמי.

אני מן מחסן פרוץ לרשות הרבים.

אין לי איך לנעול את המחסן הזה.

ניסיתי הכל.

ותמיד פרצו לתוכי בסוף.

והכי כואב-

שהפורצים הם חלק מהאנשים הכי קרובים אליי...

או שלפחות הם אמורים להיות כאלה.

כואב לקבל מכה כזו.

ועכשיו,

איך אני אמורה להסתכל לאנשים בעיניים?

מה אני אשדר להם כשהם מדברים אלי?

אמון?!

הוא קיים בכלל??

אז איפה אתה היית כשהייתי זקוקה לך כל כך?

אתה בא כשמתחשק לך או כשצריך אותך?

עכשיו למשל אני ממש זקוקה לך-

איפה אתה?

כ"כ מזדהה!!!!!! נגעת לי עמוק בפנים

אני מאמין שהכל בנוי על אמון!

חייבים אמון בקשר בבית ספר, בישיבה, בצבא, בזוגיות, בעבודה...

הוא דבר הכרחי..

מהסיבה הפשוטה שכל פעם לאחר שהוא נבנה הוא נשבר מחדש...

המון פעמים זה נשבר והצד השני אפילו לא מודע לכך נראה לי....

מה שכן- השבר תמיד מגיע בסוף.

ודווקא מהאנשים שאני הכי משקיעה בהם אמון....

אני... קצת לא יודעת איך להסביר....

אנסה לחשוב על ניסוח שיהיה מובן.

לפני תקופה לא מאוד ארוכה גיליתי שאחד מבני המשפחה שלי לוקח לי מצלם בתכיפות כל מיני דברים ששייכים לי, כמו: כל מיני דברים שכתבתי, חפצים אישיים שלי וכו'.

כשניסיתי לעורר את תשומת הלב של הההורים שלי הם באמת טיפלו בזה אבל הדבר חוזר ונשנה מאז כמה פעמים והגיע למצב שכתחליף לצילום הדברים פשוט נלקחים ממני...(על ידי אותו בן משפחה....)

לכאורה- בן משפחה אמור להיות בנאדם שהכי תתן בו אמון, אמון מסוג אחר, לא כמו לחבר. כי אחרי הכל זה משפחה (חשוב לציין שזה בן משפחה מקרבה ראשונה....). לבן משפחה נותנים אמון בלי הרבה מחשבה, פשוט כי זו המציאות, הוא הרי יודע עליך יותר מכל חבר טוב- הוא חי איתך ויודע דברים שאתה מסתיר מאלה שבחוץ...

הדבר הזה גרם לי לפחד להסתכל לו בעיניים. אולי ישמע קצת מוגזם אבל פשוט זה מה שהרגשתי. מרגישה שקופה מדי לידו. הוא ראה דברים שכ"כ לא הייתי רוצה שיראו. דברים שתמיד היו ביני לבין עצמי.

לא יודעת אם עכשיו המצב יותר מובן, מקווה..

בכל אופן זו רק דוגמא אחת.

אני חושב שהדוגמא שהבאת זה לא בדיוק דוגמא לאי אמון, אלא יותר דוגמא לחדירה לפרטיות וכדו'... במקרה כזה וודאי שיש 'משבר' באמון וצריך לבנות אותו מחדש.. (אם זה אכן מתאפשר)

(זה באמת דוגמא קצת קיצונית לעניין מערכות יחסים באמון... באמת יש כאן 'משבר' לא קטן באמון...)

מסתבר שהאמון עם בני משפחה הוא לא אמון עיוור אלא וודאי שתמיד צריך לשים לב לתגובת הצד השני...

אתה צודק 100%. זה אכן משבר אבל הוא גרם לי לאבד אמון בבני אדם.

אם בן משפחה קרוב יכול להתנהג אליי בצורה כזו אז....

למרות שחברים זה משהו אחר. אבל עדיין...

יש בי מין פחד כזה לא מוגדר בדיוק....

מקווה שהבנת

ורק אחר כך יוכל להאמין באחרים

להאמין בעצמי זה קשה כשאתה מרוקן מדבר כזה שנקרא אמון

וואי,, קראתי את מה שכתבת וזה נשמע באמת לא כיף. שה' יעזור לך ושרק תצאי שמחה מזה ותראי כמה זה הצמיח אותך להיות בנאדם טוב יותר.. אשרייך נשמה!

אמן!

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....

אני חייב להרגע קצת מהמתח מי יכול לעזור ולשלוח קישורים בדרייב לאחד או כולם מהנ"ל יבורך:

ג'ייסון בורן (סדרת סרטים)

חטופה

אינדיאנה ג'ונס

ג'יימס בונד

מת לחיות

רמבו

שליחות קטלנית

משימה בלתי אפשרית