זהו. נגמרו החגים והחגיגות. עם כל יום שעובר, נסוג לו תשרי, ואורו מתעמעם, דועך... אבל לא! האור לא נעלם, הוא נמצא כאן, גנוז, מחכה שנגלה אותו, שנשתמש בו – וזה מה שאומרת לנו הפרשה הראשונה, בראשית.
בראשית, ממש בתחילת הבריאה, אומר אלוקים "ויהי אור". אור – הוא הנברא הראשון בעולם. לפני הצמחים, בעלי החיים והאדם, לפני שקיימים ברואים שייהנו ממנו. ולא רק זאת – חז"ל מספרים שהאור שנברא ביום הראשון – נגנז לצדיקים לעתיד לבוא. אז למה הוא נברא ראשון, ולמה בכלל נברא אם מיד נגנז?
כי "יהי אור" – זה לא רק מאמר ממאמרות בריאת העולם, זו קריאת כיוון, הצבת מטרה.
הקב"ה בורא עולם, כזה שמעלים ומסתיר את אור ה', עולם תחתון ששורר בו חושך רוחני. ובראשית בריאתו הוא קובע - "יהי אור". זו תכלית בריאת השמים, הארץ וכל אשר בהם – שיתגלה בהם אור האמת האלוקית. כמו כל פרויקט שיוצא לדרך רק אחרי תכנון המטרה, ה' בורא את הנבראים כולם בכדי ש"יהי אור", שיתגלה בכל פרט, בכל נברא, אור ה' הבורא ומקיים אותו.
אחרי המטרה – מתחילה העשייה. הפוקוס עובר אל התהליך, אל המעשה והפרטים. המטרה נשארת ברקע, גנוזה בכל פעולה ובכל פרט, אך אינה גלויה עד להשלמת המלאכה. כך גם האור – תכלית בריאת העולם – נגנז, ויתגלה בעוצמה לעתיד לבוא, כשהבריאה תגיע לשלמותה, בימות המשיח.
והיכן הוא גנוז, האור? בתורה. התורה והמצוות, הן הפעולות המביאות את הבריאה למטרתה, הן המאירות את העולם, בהם גנוזה התכלית.
עם האור הזה נצא לדרך, לשנה החדשה. כל בוקר של שגרה - הוא בוקר אור, כל יום חדש - הוא יום בו מהדהדת מטרה מנחה לכל פעולותינו ביום הזה - "יהי אור".
וככל שנוסיף להאיר את העולם באור התורה והמצוות – נתקרב להשלמת מטרת הבריאה, עד שנזכה להתגלות האור שנברא ביום הראשון ונגנז, בגאולה השלמה.