שיקום נישואין בלתי אפשרייםגילר

שלום לכולם

 

אני משתף בכאבי לבי.
אנו נשואים מעל עשור, לאחר מספר שנים של חברות. יש לנו 3 בנים חמודים.

הקשר החברי התחיל בתחילת שנות ה 20 שלנו, עם כימיה טובה אבל די בתחילת הקשר ראינו פערים. בעיקר בנושאים זניחים של אופי, אבל עדיין דברים שעצבנו. המשכנו בכ״ז - כי ברוב הזמן היה לנו כיף.

היינו ילדים, לא בוגרים במיוחד יש לומר... והתחתנו מהסיבות הלא נכונות. הקשר החברי לא היה ״אפלטוני״.
במהלך שנות נישואינו עלו וצצו המון מריבות סביב העניינים שהפריעו גם כשהיינו חברים. סגנון בילויים מועדף, סדר ונקיון בבית וכאלה.
כשנולדו הילדים המריבות התעצמו והלחץ הגיע לשיא.
המריבות היו אמוציונליות מאוד מצד אשתי, ורק לאחר שנים הגענו ב״ה למסקנה המדהימה שהפסקת השימוש בגלולות לחלוטין, הפסיקה את הרגשיות המוגזמת ויחסינו השתפרו פלאים.
במהלך השנים היינו הרבה ביעוצים (בשנים הראשונות דיברנו על דברים שכיום נראים לנו מגוכחים). כל יועץ לאורך השנים חזר ואמר ״אין לכם שום בעיה, רק טיפה עבודה על דינמיקה וחום ביניכם״ (שנינו אשכנזים קרים כאלה, מה שלא תורם באופן כללי לחום המשפחתי).
אף יועץ לא המשיך איתנו לתהליך טיפול.

מעבר לשונות בינינו בנתונים היבשים, אין לי משפחה גדולה, ומשפחתה של אשתי די הרוסה, מה שהשאיר את אמה גרושה, ללא קשר עם האבא, ולא לגמרי שפויה. העניין מטיל צל עלינו ומשמש גורם לחץ נוסף. 
בעקבות הרקע של אשתי, היא טיפלה בעצמה במשך תקופה ארוכה בעזרת פסיכולוגית וב״ה מצבה האישי השתפר, אבל זה לא מספיק.


לאורך השנים עשינו הרבה עבודה. אנחנו לומדים, קוראים, מדברים ומנסים ומנסים ״לחזור בתשובה״. לא במובן דתי, אלא במובן האמוני האמיתי - להביא את הזוגיות שלנו למקום שהיא לעולם לא היתה בו.
זה קשה. מאוד קשה. אבל אנחנו רוצים.

לצערי עקב קושי המשימה, ועקב הגורמים שהביאו אותנו לנישואין הללו מלכתחילה - אנחנו מתחילים להיות בספק שהמשימה אפשרית.
קראתי לאחרונה את המאמר הזה ונחרדתי. המאמר מפרט 10 דרכים להתחתן עם האדם הלא נכון. נראה שעל פניו - עמדנו יפה כמעט בכולן.

האם יש סיכוי להציל נישואין מכל הסיבות השגויות? 
ברור שהיה נכון פשוט למצוא את האדם המתאים ולחסוך את הטרחה, אבל אנחנו כבר בתוך זה, ואשתי אשה צדיקה, תמימה וטובה. חבל לי מאוד לוותר עליה...

עזרה??

 

לא קראתי את הקישור,ד.

בכוונה.

 

ואל תלך לפי "מאמרים" על איך מתחתנים עם האדם הלא-נכון.

 

וברור, שלהיות בקשר כמה שנים בגיל כזה, לפני נישואין, ובאופן שאתה מתאר, זה דבר גרוע, חסר אחריות, מזיק.

 

 

כעת אתם כבר נשואים, עם ילדים. מתאמצים ורוצים להתאמץ - זה העיקר.

 

אל תקרא מאמרים מחלישים. אם אתה מרגיש שיש לך אשה ש"מאד קשה לך לוותר עליה", זה הרבה מאד.

 

תתאמצו, בהדרגה, שלב אחרי שלב. תדברו, תשפרו, תצליחו.

כואב לקרוא על איזה שטויות אנשים לא טוב להםכלה נאה
תעריכו מה שיש לכם!!
כלום לא מובן מאליו !!
כל הבעיה זה כי כל אחד חושב על מה שמגיע לי ולא איך להטיב לשני.
אם הילד ים אופי של אישתך שאתה חושב שאתה לא אוהב גם תעיף אותו ?
למה ניראה לך שעם אישה אחרת יהיה לך יותר טוב ?
ואולי יהיה טוב מימך ואישתך תרויח אם תתגרשו ?
לא חבל ?
בגלל שאין דלק לחיות רק נתינה ללא קבלהגילר

עצם העבודה היא נתינה. ויתור, נסיון לקבלה, עוד מאמץ.

נכון, יש בנו גם נפש השואפת להשפעה ולהדמות לה׳, ומאידך גם נפש השואפת לחיים, להנאה, ולארציות.
ומלחמה פנימית תמיד בקרבנו.

ואיך אפשר לחיות על בסיס קבוע כשאתה אך ורק בשאיפה לתת?
זה אידיאל שמעטים בעולם התקרבו אליו באמת.

וגם אנחנו שואפים, אבל מאיפה יהיה דלק לכך? הסוללה מתרוקנת

סליחה..לא ראיתי שכתבת שאתה רק נותן. איך נותן?כלה נאה
אם מתרחק ממנה ממגע פיזי ?
לא מובן
אתה מתאר מציאות מורכבתשוקולד פרה.
אבל לא ברור מה הקושי.
כתבת שיש פערים ולא רשמת מה הם.
גם לא רשמת איך אתם מתמודדים עם הפערים.
אתה אומר ששניכם אנשים קרים,
ומצד שני אשתך ממש הגיבה ברגשיות מוגזמת בזמן הגלולות. גם היריבות שלכם נשמעות סוערות.
אז יש רגש?
אמרת גם שהגלולות השפיעו על הקשר וכשהן יצאו מהתמונה הוא השתפר פלאים. אז למה זה לא מחזיק?

אתה מתאר תמונה שהיא כביכול ברורה אבל היא מעורפלת. מניחה שזה גם בגלל שזה על במת הפורום.

מה קורה כשאתם מנסים לדבר?
היא מקשיבה? יש עם מי לדבר?
קצת הרחבהגילר

אני חי בהרגשה מתמדת (עד כדי אובססיבית) של אכזבות קטנות ומצטברות מאשתי.
זה לא רציונלי. גם לא תמיד נכון. מדובר על: מראה, שמירה על הסדר בבית, תכונות אופי חלשות, סגנון דיבור, יחס לילדים.
אני אפילו מייחס אי הסכמות בינינו על מיקום הרהיטים, לפערים ש״בוודאי נובעים ממשהו עמוק״.

אני יודע, זה הזוי בוכה

אשתי מאידך, חיה בהרגשה מתמדת של ביקורת, גם אם אילמת. של שיפוט, של בחינה.

המריבות שלנו אמנם ירדו בבת אחד עקב הפסקת הגלולות, וכיום אנחנו מצליחים לשוחח בקור רוח על הבעיות שלנו שזה מדהים כשלעצמו, אבל עדיין - אני לא מצליח להשתחרר מהרגשות האלה לאשתי, והיא סופגת את זה.
 

פרט לכך, אנחנו לא מפגינים מחוות של אהבה (לא מרגישים בכנות שזה בא לנו) וגם לא מגע פיסי (גם זה לא תמיד מרגיש אמיתי, לכן זה נדחה). 

למרות שאשתי חיננית ונאה, אני גם לא נמשך פיסית לאשתי ברוב הזמן, ונראה שזה הדדי. 
אני מבין שזה נגרם בגלל עניינים הקשורים בשמירת העיניים מצידי, והשוואה כפייתית.

כן, אני מרגיש באופן חריף מאוד שהיא לא האשה האחת והיחידה שלי.

מצד שני - בתקופות מסויימות בהם היחסים שלנו הרבה יותר קרובים, פתאום הכל משתנה. זה לא עובר לקיצוניות השניה, אבל זה כן מגיע למצב הרבה יותר טוב מכל הבחינות לעיל. אני מרגיש שאני נהנה ויכול ״למשוך עוד״.

אני גם יודע תמיד שהיא אשה טובה באמת, כ״כ משתדלת להשתפר בהכל, היא מבליגה ומבחינת המידות שלה - היא שמה אותי בכיס הקטן, כך שכואב לי הלב אפילו לכתוב את הדברים האלה.


האם קיימת בכלל ה-אחת המושלמת?
האם ניתן לשנות את הראיה הזו שלי?
האם יכול להיות שהייתי מרגיש כ״כ מתוסכל גם עם בעלת ״נתונים הרבה יותר מוערכים בעיני״?

פה הבעיה. שאם היא היתה היחידה בשבילך ולא פוזלכלה נאה
ועושה השואות היתה שמח במה שיש לך.
איך תמשך לאישתך שאתה פוזל ?
ברור שהיא מרגישה את זה וזה משפיע עליה.
אם היתה נמשך אליה ואוהב באמת היא היתה מחזירה לך כיפלים. אבל אתה המפסיד הכי גדול פה!

תתחיל להשקיע !
תכתוב לה מכתבים שים לה מתחת לכרית עם שוקולד. תעריך תפרגן תתחיל להסתכל על הטוב.
ועל זה שיש לך אישה !
למה הכל ברור ומובן מאליו ?
יש הרבה שאין להם
מה שבטוח בנישואים שניים יהיה לך יותר קשיים. זה רק ניראה לך שהכל ורוד. תבדוק כמה מחזיקים מעמד פעם שניה. ואז אולי אישתך תתחתן ואתה תאכל את עצמך על השטות שעשיתה. מכירה מישהו כזה!

ואין אישה מושלמת!! אחרת אין לה מה לעשות פה !
לכל אחד חסרונות.
ומי קבע שזוג צריך להיות עם תכונות אופי זהות ?
אתה חיב לטפל בעצמך ולשנות את הראיה שלך.חבל
השוואות תמיד נובעות מחוסר בטחוןשוקולד פרה.

 

והרגשת קיפוח.

 

כך שכל אחת עם חסרונות- אתה תשווה אותה למישהי אחרת שאין לה אותם חסרונות.

 

אשתך מהממת אבל שתלטנית? תשווה רק את השתלטנות עם מישהי נינוחה וזורמת, וכמובן תרגיש מקופח שהחיים דפקו אותך.

 

אשתך שלווה ונוחה אבל לא ממש יפה? תראה מישהי יפה וכבר תרגיש ממומר.

 

אשתך יפה ושלווה אבל בלי עבודה קבועה ובכלל די עצלנית? כמובן שתיקח את התכונה הזאת ודרכה תשפוט את המציאות.

 

 

בקיצור, השוואות הן דבר שאין לו פתרון אמתי,

ותמיד ייתן את ההרגשה שלאחרים טוב יותר. שאצלם ב-וו-ד-א-י הדשא הרבה יותר ירוק והוא גם מריח טוב ואסתטי.

לא כמו אצלנו.

 

והעניין הוא לא היא.

העניין הוא אתה.

 

שאתה לא בטוח בקשר ביניכם. שאתה אכול ספקות.

שאתה מתנדנד כל הזמן.

שאתה ביקורתי אליה (ומאמין שרק היא עם ביקורת)

שאתה בוחן אותה (ומאמין שרק היא בוחנת)

 

ועוד ועוד.

 

גם מצד אחד אתה אומר שאתה רק בנתינה ומצד שני אתה אומר שהיא עוקפת אותך במידות. 

לא ברור מה הולך ביניכם. נשמע ששניכם אנשים טובים שרק מתבצרים בקונכיה של עצמם.

 

בקיצור,

 

נראה לי שיועץ אמתי יכול לעשות פה עבודה מעולה. רק צריך להיפתח בפניו ובאמת לרצות שינוי. איתה. עם אשת נעוריך. לא עם הדמיון. לא עם כל הבנות בחוץ. גם לא עם השכנה שהיא גם-וגם-וגם. 

 

בקיצור,

צריך נכונות לעבוד על הקשר כמו שהוא. לא לוותר עליו מהר וגם להיות נכון לעשות עבודה עצמית.

 

 

קראתי שובשוקולד פרה.

והבנתי שהיא חיה עם תחושה שהיא נבחנת ומבוקרת על ידיך.

 

תקשיב, אתה לא פייר.

 

במסווה של אינטליגנציה ייתכן שמסתתרת פה יהירות נוראה וגם אכזריות.

 

תבקש ממנה סליחה שהיא נאלצת לספוג את זה (בעצמך כתבת שהיא סופגת)

 

ותקבל על עצמך באמת ובתמים לשמח אותה. 

תתבונן בטוב שבה,ד.

ככה - שלושה כדורים ביום... לשבת, להתבונן בזה בנחת.

 

אם תסתכל כך, אולי תרגיש פחות ביקורת, היא תרגיש פחות בביקורת, יהיה יותר מקום לרגש טוב להתפתח.

 

לא בטוח ש"עם בעלת נתונים יותר מוערכים" היית מרגיש אחרת. כי מישהי שמבחינת המידות "שמה אותך בכיס הקטן", זה נתון מאד מיוחד. אז נכון שיש גם הענין הפשוט של תחושת האהבה האישית - אבל גם בשביל לעמוד על זה, צריך להפסיק עם "השוואות"..

לאחרונה שמעתי את השיעור הזהאות והדר
ועזר לי מאוד

לגבי השאלה האחרונה שלךים...
לדעתי כן
תגדיר מה הם "נתונים מוערכים" יותר בעינייך?בעזרת ה
סליחה.. אבל יש לי תחושה שאתה לא מסתפק במה שיש לך ותמיד תחפש משמעות חדשה..

כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם!

אישה שבעלה לא נמשך אליה בודאי שלא תמשך אליו בחזרה! אתה חושב שאשתך לא מרגישה שאתה משווה אותה לאחרות? למה שאישה כזו תהיה משוחררת, נעימה, מכילה, אוהבת?
אתה היית רוצה שאשתך תשווה את "הנתונים שלך" לגברים אחרים?

המשפחה ההרוסה שלה והאמא והסבתא לא גורעים מאישיותה, להפך, אתה אמור להסתכל על זה בתור עוצמה! אישה שעברה את מה שהיא עברה ועדיין עומדת על הרגליים! והלכה לטפל בעצמה, לא ויתרה! יש לך הערכה לאשתך שלמרות מה שעברה עדיין מתמודדת עם החיים? אתה צריך להעריץ אותה על זה.

שאל את עצמך, האם אתה אדם עם עין טובה על הבריות? האם תמיד חיפשת משמעות בחיים?
נו, זה נכון. אז מה עושים?גילר
"לסגל עין טובה" או "לקרוא מסילת ישרים" אלו תשובות טיפוסיות לשאלה כזו, אבל ממש ממש לא עוזרות
אין פתרונות קסםפעם אחת ולתמיד
רק עבודה ממש קשה..
נשמע לי שאתה צריך פשוט להתאהב באשתך מחדש.
נתקלתי אתמול בסרטון של טוני רובינס שזה אולי הקואצ'ר הכי מפורסם בעולם שמדבר עם גבר שחושב שגירושין זו האופציה היחידה שנותרה. אם האנגלית שלך טובה, שווה לראות, אולי זה ירשים אותך כמו שהרשים אותי

הנה הקישור:
לא משתגע על טוני רובינס, אבל הנקודה שלו טובה כאןגילר


ידיעת הבעיה היא 50% מהפיתרוןבעזרת ה
קודם כל, חשוב שתדע שהקושי נובע מנקודת המבט *שלך* על החיים. ברגע שתפנים שזה לא שהיא לא מספיק יפה, חכמה, מוכשרת, חרוצה, פילפלית... אלא אתה פשוט לא מכבד את אשתך מספיק, לא מעריך אותה מספיק.

ברגע שתבין שזה *שלך* לחלוטין ולא שלה, זה כבר יעזור לך להתקדם... יותר מזה, זו עבודת חיים לפתח עין טובה. תתחיל מלאהוב את עצמך, מלהכיר בטוב שבך, בטוב שבחיים, בטוב שבילדים שלך ואחכ זה יעבור ליחס שלך לאשתך. אתה מעריך אנשים עם עין טובה? יש לי טיפ קטן שאולי נשמע דבילי, להיות ליד אנשים כאלה זה מדבק.

וחשוב שתדע... גם אם תברח מאשתך, הדבר העיקרי שתקח איתך לזוגיות אחרת, זה את עצמך... ואת ההסתכלות שלך על החיים, על הבריות. מאשתך אתה יכול לברוח, מעצמך לא.
ועוד טיפבעזרת ה
נשמע שאתה חי עם תחושת החמצה גדולה על כך שבחירת בת הזוג היתה לא מספיק מושכלת לדעתך. באיזשהוא מקום אתה נשוי אבל מדבר כמו רווק שמחכה לאחת. נשמע שיש בך איזה מקום שמרגיש שיש איזה מסע חיפוש האחת שדילגת עליו... תשחרר תפנטזיות, אין "האחת והיחידה", ואין אישה מושלמת ושלל אמירות של אגדות.

אתה מאכיל את תחושת ההחמצה שלך עם האכזבות הקטנות שלך מאשתך, יום יום, ולכן הן אינן רציונליות, האכזבות הללו הן בסך הכל דרך שלך להאכיל את המחשבה שלך שאתה התחתנת בטעות עם אשתך, אופס התפלק.
זה נשמע שאתה מרגיש כאילו לא אתה בחרת אותה, אלא איזה פיצול אחר שלך..

אתה בחרת אותה וכנראה לא סתם, משהו חיבר ביניכם!
נקודה טובה מאודגילר


אני באמת מדברת מכאב לב. עברתי דברים פי כמהכלה נאה
ממה שאני קוראת פה במשך השנים. ונילחמנו!
זה אפילו לא היה באופציה להתגרש. מבחינתי זה לא היה אופציה אפילו ולכן אני יכולה להגיד הצלחנו!
מאחלת גם לך
כמה הצלחתם?גילר

כמה זמן זה נמשך אצלכם?
האם היתה התחלה טובה לפחות?

כמה גרוע היה המצב אח״כ?

22 שנות נישואים. התחתנתי בת 18 ועברנו הרבה הרבהכלה נאה
זה ארוך. הרבה ניסיונות עברנו. יכלתי להתגרש מהשנה השניה. אבל נלחמנו שנינו. (יותר מאוחר באישי)
אבל למדתי שאפשר אם רוצים !
והעיקר לא להתיאש!!
@גילראליפ
מהמעט ששמעתי ממנה הסיפור של כלה נאה מרשים ומחזק
דברי איתה
מסכימהפעם אחת ולתמיד
כשגירושין הם לא אופציה, היצירתיות מתחילה לפעול ומוצאים פתרונות.
חוץ מזה כבר כמה שרשורים בנושא הזה אני קראתי ולא ראיתי שאף אחד מתייחס לעניין ההשגחה האלוקית.
אני חושבת שזה די מועיל לחשוב שהקב"ה הוא מזווג הזיווגים ואם זה מה שהוא נתן לי זה כנראה הדבר הטוב ביותר בשבילי.. הרי לא התחתנו מתוך עירפול חושים ואף אחד לא הכריח אותנו להתחתן.. אז כנראה שהיה משהו נכון בבחירה שלנו, הרי בחרנו אותה. יש מצבים שנכון, איו מנוס אלא מלפרק. אבל כל עוד לא מדובר במצבים נוראיים כדוגמת אלימות, אלא דברים שבהחלט ניתנים לשינוי, זה חלק מעבודת ה' שלנו.
ורגשות מגיעים ממחשבות, אם תצליח להשתלט על המחשבות, יגיעו גם הרגשות.
ובנוגע לעניין המגע - גם אני באתי מבית נטול מגע והרגשתי שזה מאוד מאולץ בהתחלה. אז בהתחלה זה מרגיש מאולץ וכשאתה מתמסר לזה, זה נהיה טבעי. שווה לנסות?..
קודם כל*אשתו של בעלי*
יש כאלה שהתחתנו בהכרח(מכל מיני סיבות שונות ומשונות).
זה קיים,זה קרה,זה לא דבר שלא קורה לפעמים.
אנשים מתחתנים לפעמים מתוך לחץ,מהסיבות הלא נכונות,מערפול חושים ועוד..ועוד..
ולא תמיד הבחירה של אדם היא נכונה.ממש לא!
אנשים לפעמים עושים טעויות.זה קורה.
ובשל כך ניתנו הגירושין.כן,זו מצווה כשהיא נצרכת ונדרשת.מצווה לא פחות מנישואין.
ולפעמים אין אלימות בסיפור הזוגי והגירושין עדיין נדרשים.
לא תמיד אלימות היא סיבה יחידה ומוצדקת לגירושין.
אלימות היא רק דוגמאפעם אחת ולתמיד
כמובן שישנם מצבים נוספים שיכולים לגרום לפירוק.
רציתי לחזק את הכותב שיחשוב גם בפן האמוני כי משום מה זה לא מוזכר כאן.
וכן, בתרבות האינסטנט בה אנו חיים לפעמים יש תחושה שממהרים להחליף, אז גירושין היא אופציה אבל לא חייבת להיות הראשונה
קשה עם העניין האמוניגילר
"הקב"ה מזווג זיווגים" זה כדור הרגעה לאחריות ובחירה חופשית. אני באמת לא יודע להתייחס לזה.
אם הולכים עם המשפט עד הסוף אז הוא נכון גם במקרים של אלימות - תתמודדו, הרי זה ה' החליט.
ואם לא הולכים איתו בכלל - אז זו גישה לחלוטין לא אמונית ובחירית.
איפה הגבול?
אנחנו באותה סירהפעם אחת ולתמיד
כי גם אני לא יודעת איך להתייחס למה שכתבת. אתה רוצה לטעון שכל אדם מאמין שיודע שהקב"ה הוא מזווג הזיווגים (והרי ידוע במקורות שמפתח הזיווגים נמצא אצל הקב"ה) בעצם זרק מעליו אחריות והבחירה החופשית לא בידיו?
זה מאוד נוח אבל כןגילר
כתוב גם ובחרת בחיים.
אני מאמין יותר שהקב"ה מסבב סיבות המביאות את האדם לבחור בכך וכך. לדוגמא - צעירות, ערפול חושים, חוסר מודעות וכו'
לכן לא נראה לי שניתן לפרש את זה שהקב"ה מזווג זיווגים, דווקא בכך שאותו זיווג הוא הוא ה-אחד.
מה שהיה נכון לתקופה א', אולי כבר לא נכון לאחר 20 שנה.
זה נכוןפעם אחת ולתמיד
אני מאמינה שהקב"ה מסובב את הדברים שיהיו תמיד לטובתנו אבל זה לא אומר בשום צורה שצריך לסבול במערכת שמאמללת אותנו. סליחה אם כך השתמע כי זו לא הייתה כוונתי.
מהדברים של הכותב לא השתמע שהוא מעוניין לפרק אלא מעוניין להציל לכן זו נראית לי דרך חשיבה שיכולה לחזק.
שאם זה ניסיון בוודאי יש לנו את הכלים להתמודד ולהתגבר ולעבור את המכשול ולהנות מחיי זוגיות טובים ופורים.
ואם לא - זה מצער לכל הנוגעים בדבר זה בטוח
נכון שלא צריך לסבול אבל לפעמים האדםכלה נאה
מביא על עצמו את הסבל. יש כאלה שהעבודה יותר קלה ויש שיותר קשה.
הבעיה שבאמת היום לא לומדים ולא מבינים מזה אישה ומזה גבר. הרוב גם זה מאי הבנות
תאמין שאין מקרה בעולם. הכל משמים!כלה נאה
המתכון לנישואים טובים זה השעקה ויתור ונתינה. ולדאוג שלשני יהיה טוב.
נשואים זה הרבה עבודת מידות
הקב"הד.

מזווג זיווגים, לכאורה זה לא אומר שאדם לא יכול "לפספס" את זיווגו. 

 

ויש גם "הכל לפי מעשיו" - ואם "מעשיו" באותו זמן הם כאלה שנגד כל האופן הראוי להכיר אשה, אז גם יכול לכאורה לפספס (זה גם מובן אנושית).

 

וגם כשממש כך, וגם בלי זה, ברור שהכל בהשגחה. אבל ההשגחה יכולה גם לכלול את זה שהאדם הגיע למסקנה אחרת אח"כ. אחרת לא היתה אופציה כזו בתורה.

 

אלא מה? שאיננו נזקקים לכל זה. הסתכלות בסיסית יהדותי ואנושית בריאה היא, שכאשר מתחתנים נהיים משפחה - זה לא סתם "טקס" למה שאפשר גם בלי זה, ח"ו - ומשפחה זו משפחה. ועושים כל מאמץ סביר לקיומה.

ולפעמים אין ברירה, והתורה לא חייבה אדם לסבול כל חייו - אז יש גם האופציה הזו. 

 

אבל באופן בסיסי, ההסתכלות היא שמקימים משפחה כדי לקיימה - ועושים לכך כל מאמץ סביר.

תגובה יפהאליפ
כמובן גם גיטין מופיע בתורה

(לא נכנסתי לפרטי המקרה)
כן. כתבתי שאחרת לא היתה אופציה כזו בתורה..ד.


תגובה עניינית להבלים שנכתבו פהקול געגועים
מסביר הרב קוק, וכך מובא גם בעוד הרבה מקומות לפני הרב זצ"ל בראשונים, שמצד האמת לא הייתה צריכה להינתן מצוות הגירושין בתורה משום שמה' אישה לאיש (הגמרא מביאה מקור מתורה מנביאים ומכתובים, דבר חריג שלא חוזר על עצמו שוב בכל הש"ס, כדי שלא יישאר לך ספק שה' הוא המשדך ולא אתה הקטנצ'יק).

אז מדוע בכל זאת ניתנה מצווה זו? מסביר הרב זצ"ל וכך מסבירים הרבה ראשונים, רצתה התורה שהבחירה האלוקית תהפוך להיות בחירה אנושית וטבעית של האדם ולא רק כפייה משמיים שהאדם נאלץ לסבול ממנה. לכן ניתנה לו האפשרות להתגרש על מנת שהוא הוא יבחר באשתו וימצא בה את הסיבה שהקב"ה החליט לזווג בניהם.

כל שאר הדעות שאנשים כותבים פה הם תוצאה של תרבות "ההעצמת האני" ו"דעתי נחשבת כמו דעתו של כל פוסק ורב". וממליצים פה להתגרש כמו ילדים קטנים. ההשלכות הרסניות, אולי אחד מתוך חמישה גרושים שמח שהתגרש, ואני מפרגן. מכיר את התופעה מקרוב. שלא נדבר על הילדים, ועל המזונות וכ'ו.

מבין את הקושי, גם אני חווה קשיים דומים וחושב על גירושין.

ולפעמים אני מקבל עצות מעולות מחברי הפורום, אבל יש פה אנשים שבאים לקלקל ולא להועיל..
הגבול הוא עד שמצב הוא לא הפיך ומסוכןעובד
פעם באה אישה לרב קרליבך ואמרה לו שרע לה עם בעלה. היא רצתה לקבל ממנו המלצה אם להשאר בנישואין או להתגרש.
הוא שאל אותה, בעלך מקדם אותך ובונה אותך? עוזר לך? חיובי מבחינתך?
אם כן תמשיכי איתו, אם התשובה היא שלילית והוא רק פוגע ומזיק לך, תתגרשי.
אתם ממש לא נשמעים זוג שמזיק זה לזו..
זה נשמע בעיקר שאתם צריכים להתחזק באמונה ולבחור זה בזו מחדש...
אופי זה נושא זניח??*אשתו של בעלי*
ממתי?
נשמע שבאמת לא בחנתם היטב את הקשר ביניכם לפני שהתחתנתם.
יש כ"כ הרבה פרמטרים לבדוק ולבחון לפני שנכנסים לקשר נישואין וכנראה שפספסתם או העלמתם עין ממה שבאמת חשוב.
לכו לייעוץ טוב.
אם יש משו שיכול לעזור,מה טוב..
את הבעיות שמצאת עם אישתך היית מוצא עם כל אחת אחרתים...

שהיית מתחתן איתה, כי באותה תקופה אתה לא היית האדם הנכון.

את הדרך שלך עשית ביחד איתה, במשך 10 שנים שניכם עשיתם דרך שאותה עברתם ביחד והתגברתם על הקשיים. ומן הסתם יש כיום גם קשר ריגשי עמוק.

היית מעדיף לעשות את הדרך הזו לבד ולהכיר את אישתך היום?

 

קצת מעורפללב אוהב

אבל נשמע שאוכל אותך שהתחתנת בחוסר מודעות למה הצרכים שלך ומי אתה באמת.. 

ובעצם ההחלטה שאז נראתה נכונה, היום נראית כ"התפשרות" 

נשמע שאתה אדם פרפקציוניסט, ושהבעיה היא בעיקר באיך אתה רואה את הדברים..

וגם לא נשמע שאתה באמת מעריך אותה, אתה אולי מרחם עליה שהיא צריכה להתמודד עם הביקורות והתלונות שלך,

אבל זה ההערכה בדיעבד כזו.. לא נשמעת שם אהבה מטורפת.. "אבל היא באמת אישה טובה.." 

מצד שני לא הבאת כאן דברים מהותיים.. 

הכי מהותי שראיתי זה בקשר הפיזי , משיכה וכאלה.. 

בד"כ מציעים כאן הרבה, אבל אולי אתם צריכים לנסות כיוון ייעוץ מיני ...?  

 

ממליצה לפנות לרב אבנר קוואס.אם ל2

הוא אלוף ותותח על!

הוא לא ירפה ויעזור עד הסוף!!!

המון הצלחה ותלחמו להצליח!

סליחה אם אהיה קצת בוטה...יהודה224
אבל אתה חי בסרט בלי תרגום שתמצא את הההאחת....
ישלך אותה כבר בבית לפי מה שאתה אומר אז תעשה עבודה עצמית ותלך לבדוק מה קורה איתך...
יכול להיות שאתה סובל מocd. או משו בסגנון שווה בדיקה...
אתה אומר שאתה עורך השוואות, לפי איזה נתונים??? איזה נתונים אתה יודע על ההיא שאתה משווה בינה לאשתך???
אתם צריכים לתת מרחב אישי אחד לשניה תן לה את הבית זו הממלכה שלה אתה לא צריך להתערב לה..אל תריב איתה על מיקום רהיטים אלא אם יש בזה עניין של סכנה או משו דומה...תכבד אותה ותעניק לה גם אם זה נראה לך חיצוני, אצלה זה עולם ומלואו.....וגם שאתה יוצא מהבית תן לה הרגשה טובה שאתה שמח בה ותקבל זוגיות חדשה לגמרי...
זו דעתי אין לי שום עניין אישי ח"ו זה בא רק לעזור...
נראה לי שמי שחי פה קצת בסרט,זה אתה...*אשתו של בעלי*
אם הוא יתן לה טו מאץ׳ מרחב אישי,בטח ובטח בבית,או איך שכתבת זאת 'הממלכה שלה',ולא יתערב לה בעניין הזה,נראה לי שהבית יהיה סדום ועמורה.
לא מכירה אותו ולא מכירה אותה,אבל מהדברים שלו זה זועק!
קשה לשמוח במישו מכל הלב כשזה מאולץ.
זה דורש כוח נפשי מטורף,שלפעמים פשוט הוא לא נמצא ולא קיים.
הצד השני ישים לב שזה משחק ולא משו אמיתי שבא באמת מכל הלב.
לפעמים כשזה לא זה-זה לא זה.
פותח השרשור נראה טיפוס מודע לעצמו,שולט היטב בחייו,יודע מה חשוב לו יותר ומה פחות...
לא בכל מצב ניתן לקבל זוגיות חדשה ע"י שינויים כאלה ואחרים.
מחילהה' אלוקינו

מחילה אבל תגובה כזו לא מתאימה !
זוג שמתגרש שכינה מורידה דמעות !
צריך לעשות הכל על מנת לתקן , לשמוע רבנים , להשתנות , שמירת העיניים זה קודם כל !!

כי בחוץ תמיד נראה "זוהר" יותר , מה שלא תמיד (אם כי כמעט תמיד לא) נכון . 
לא להתייאש, להתפלל המון , לנסות לעבוד עם מה שיש. ואמן אמן שבע"ה הוא יכתוב שהדברים מסתדרים והם עלו על דרך המלך .
לכותב השרשור , לכל זוג יש ריבים וכו' , וכן יש נשים רגישות יותר (אני לדוגמא) , מה אישה בסוף רוצה ? (גם אם האישה קרה) לדעת שהיא האחת שלך !! שאין ממנה אף אחת , שרק היא במחשבות שלך ! .לפעמים זה קשה , אבל אם מצליחים בע"ה ה' יעזור וזה יצליח.
ב"הצלחה.

אני מצטטיהודה224

למרות שאשתי חיננית ונאה, אני גם לא נמשך פיסית לאשתי ברוב הזמן, ונראה שזה הדדי.
אני מבין שזה נגרם בגלל עניינים הקשורים בשמירת העיניים מצידי, והשוואה כפייתית....
ועוד ציטוט קטן..אשתי מאידך, חיה בהרגשה מתמדת של ביקורת, גם אם אילמת. של שיפוט, של בחינה
העיקרון הוא לשנות דברים אצל אישתך לא בצורה שתערער את האני שלה יש דרכים רבות לשנות דברים בצד הרבה יותר מעודד כלומר לפרגן על דברים קטנים שעשתה ולא לומר מה לא עשתה....
מה זה ocd?גילר
לא נעלב בכלל.
כל מה שיעזור, גם אם זה 100% אצלי
Ocd- זאת הפרעה טורדנית כפייתיתבעזרת ה
התמקדות בשאלת ההתאמה היא טעותדואה

גירושין היא אופציה רק כשהחיים רעים 

נראה שהחיים שלכם לא כאלה

ומי ערב לך שגם בבחירה השנייה לא תעשה טעות?

עבודה קשה היא לא סיבה לברוח

דווקא כשעובדים קשה מעריכים יותר!

חזק ואמץ .המון הצלחה!!

תגובה משונה של היועציםאמאשוני
קשיים בזוגיות זה לא מחלה ויראלית שתעבור לבד...
אם אתם מרגישים צורך בליווי והדרכה אז תעשו את זה!
תלכו למישהו תותח שלא ישאיר אתכם לבד עד שתרגישו בעצמכם שאתם מספיק חזקים להתמודד עם זה לבד.

אל תשכח שאולי ההורמונים נרגעו, אבל המשקעים שהם כבר יצרו לא יעלמו ברגע אחד. הרבה אמונה תקווה ועבודה קשה. של שניכם.

בהצלחה רבה
בלת"קאימוליאחרונה
תמיד יש אפשרות לתקן, כל עוד לא נשבר האמון. אם יש רצון משותף, נשאר רק לדעת איך לעשות את זה כמו שצריך.
בהנחה שאיש/ת מקצוע לא בא/ה בחשבון כרגע, צריך לזכור בסה"כ 4 מילים וללכת לפיהן.
לרצות לתת, לדעת לקבל.
לרצות לתת - להגיע למצב שבו הנתינה לבן/בת הזוג היא נתינה לעצמך, כשלו/ה טוב אז גם לי טוב.
לדעת לקבל - לא להישאר רק בנקודה הנותנת, לתת גם לבן/בת הזוג להיכנס למשבצת של הנתינה.

וחוץ מזה,
לרצות - זה את זו ולהיפך, תשוקה, רצון לקרבה נפשית וגופנית.
לתת - אחד לשניה (ולילדים, כשיגיעו) בלי גבולות.
לדעת - תקשורת פתוחה וחיי אישות.
לקבל - להפנים שהחלשות שלך מקבלות פיצוי מבן/בת הזוג ולהישען זה על זו בעת הצורך.

זו כל התורה בארבע מילים.
מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןooאחרונה

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

יפה!חיוך2019אחרונה
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחהאחרונה
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אשמח לשמוע ממכםאישדרומי
הילדה בת 11 היתה צריכה להחזיר ילד מהגן ושכחה אשתי שאלה אותי איך אגיב שתחזור אמרתי שלא אתנפל עליה ואראה איך להגיב בהמשך.התחממה עלי.אשמח לשמוע איך אתם הייתם מגיבים ואם זה לדעתכם היה צריך להעניש אותה בחומרה שלא לוקחת אחריות?ומצד שני האם התגובה שלי בעייתית בעיניכם?
רק הערה טכנית-ממתקית

כלב מתנפל על חתול

אריה מתנפל על הטרף שלו
וכו
הורים לא מתנפלים על ילדים...
הורים מחנכים
הורים מקשיבים
הורים יכולים להחליט שתהייה תוצאה מסוימת
אבל לא התנפלות.
וסתם בנימה אישית
ילדה בת 11 לא צריכה להחזיר אח מהגן
אלא אם-
היא מסכימה לאחר שנשאלה (ולא הכריחו אותה )
היא בוחרת בכך או מציעה
מצב קשה של אחרי לידה וכו...שאז מסבירים לילדה שאין ברירה וממש נצרכים לעזרתה.
אי אפשר לצפות מילדה בת 11 שתבצע זאת באופן קבוע, אלא אם זה מרצונה, כדי שיהיחה רצון כזה- אפשר לדבר, להסביר, לחנך. היא לא חייבת. 
 

אולי יעניין אותך