פעם, לפני הרבה שנים חיו טווס וצב, שניהם היו חברים טובים.
הטווס חי על עץ על גדות הנחל, שם היה ביתו של הצב.
מדי יום, הטווס, לאחר ששתה משקה של מים, רקד ליד הנחל והציג את נוצותיו היפות לחבריו.
יום אחד, לוכד ציפורים ששוטט באיזור הנחל, תפס את הטווס ועמד לקחת אותו אל השוק.
הטווס האומלל התחנן בפני השובה שלו שיאפשר לו להיפרד מחברו הצב, שכן זו הפעם האחרונה שהוא יראה אותו.
הצייד הסכים להיענות לבקשתו ולקח אותו אל הצב, אשר התעצב מאוד לראות את חברו בשבי.
הצב ביקש מלוכד הציפורים להניח לטווס ללכת, אבל הוא צחק לבקשה ואמר שזה אמצעי הפרנסה שלו.
הצב אמר אז, “אם אני אכין לך מתנה יפה, תיתן לחבר שלי ללכת?”
“בהחלט, “ענה לוכד הציפורים, זה כל מה שאני רוצה.”
ואז צלל הצב אל תוך המים, ובתוך שניות אחדות עלה עם פנינה נאה, למרבה התדהמה הגדולה של לוכד הציפורים.
המתנה של הצב היתהה מעבר לציפיותיו של הצייד, והוא שחרר את הטווס מיד.
זמן קצר לאחר מכן חזר הצייד ואמרר לצב שלדעתו לא שילם מספיק בשביל שחרורו של חברו, ואיים כי אם הצב לא יביא לו פנינה נוספת הוא ילכוד שוב את הטווס.
הצב, שכבר יעץ לחברו הטווס להתחבא בג’ונגל, זעם מאוד על חמדנותו של לוכד הציפורים.
” טוב,” אמר הצב, “אם תתעקש על פנינה נוספת, , תן לי את זו שקיבלת ממני ואחפש אחת שתיראה אותו דבר.”
תאוות הבצע של לוכד הציפורים מנעה ממנו להיות הגיוני, ולזכור ” שטוב ציפור אחת ביד משתי ציפורים על העץ” והוא מיהר לתת את הפנינה לצב.
הצב שנכנס למים והחל לשחות, אמר: “אני לא טיפש לקחת אחת ולתת שניים! ” ומיד נעלם, והותיר את לוכד הציפורים להצטער אי-פעם על חמדנותו.
מה הבנתם מהסיפור, מה הלקח לחיים?
הטווס חי על עץ על גדות הנחל, שם היה ביתו של הצב.
מדי יום, הטווס, לאחר ששתה משקה של מים, רקד ליד הנחל והציג את נוצותיו היפות לחבריו.
יום אחד, לוכד ציפורים ששוטט באיזור הנחל, תפס את הטווס ועמד לקחת אותו אל השוק.
הטווס האומלל התחנן בפני השובה שלו שיאפשר לו להיפרד מחברו הצב, שכן זו הפעם האחרונה שהוא יראה אותו.
הצייד הסכים להיענות לבקשתו ולקח אותו אל הצב, אשר התעצב מאוד לראות את חברו בשבי.
הצב ביקש מלוכד הציפורים להניח לטווס ללכת, אבל הוא צחק לבקשה ואמר שזה אמצעי הפרנסה שלו.
הצב אמר אז, “אם אני אכין לך מתנה יפה, תיתן לחבר שלי ללכת?”
“בהחלט, “ענה לוכד הציפורים, זה כל מה שאני רוצה.”
ואז צלל הצב אל תוך המים, ובתוך שניות אחדות עלה עם פנינה נאה, למרבה התדהמה הגדולה של לוכד הציפורים.
המתנה של הצב היתהה מעבר לציפיותיו של הצייד, והוא שחרר את הטווס מיד.
זמן קצר לאחר מכן חזר הצייד ואמרר לצב שלדעתו לא שילם מספיק בשביל שחרורו של חברו, ואיים כי אם הצב לא יביא לו פנינה נוספת הוא ילכוד שוב את הטווס.
הצב, שכבר יעץ לחברו הטווס להתחבא בג’ונגל, זעם מאוד על חמדנותו של לוכד הציפורים.
” טוב,” אמר הצב, “אם תתעקש על פנינה נוספת, , תן לי את זו שקיבלת ממני ואחפש אחת שתיראה אותו דבר.”
תאוות הבצע של לוכד הציפורים מנעה ממנו להיות הגיוני, ולזכור ” שטוב ציפור אחת ביד משתי ציפורים על העץ” והוא מיהר לתת את הפנינה לצב.
הצב שנכנס למים והחל לשחות, אמר: “אני לא טיפש לקחת אחת ולתת שניים! ” ומיד נעלם, והותיר את לוכד הציפורים להצטער אי-פעם על חמדנותו.
מה הבנתם מהסיפור, מה הלקח לחיים?
