לא עוברים לגור שם

זה רק להתרענן

ובאמת מצאת לך איפה לשאול חח..פורום של דוסים שלום.. 

יש פתרונות גם לדוסים...תמיד אפשר למצוא בן/בת זוג בטיול

חוץ מזה יכול להיות מגוון מעניין שם

גם אם אנחנו לא מבינים למה אנשים עושים בחירות מסויימות, אפשר ללמד זכות, ואפשר גם לא להבין.

ההורים שלי טסים אחת לשנה/שנתיים. קרה, כמה וכמה פעמים, שבזמן שהם טסו היו איתם רבנים גדולים בציבור שלנו. למשל רב מוכר במרכז,  שטס עם אשתו למטרת טיול. או ראש ישיבה של ישיבה מסויימת מוכרת. אני בטוח שהיה להם בינם לבין עצמם סיבה מוצדקת.

בתור אחד שהאחים שלו וחברים שלו טסים לא מעט, יכול להבין את הכיף בזה - לראות עולם, להרחיב אופקים.. 

אבל זה לא מסתדר *לי* - גם הלכתית (נכון שיש מקלים, אבל זו עדיין קולא ) וגם רעיונית - טומאת ארץ העמים בהרבה מובנים... לעומת ארץ ישראל שאינה קניין חיצוני לאומה וכו'.. אוירה דא"י מחכים.. בקיצור, הבנתם..

בס"ד 

ת"חים תקנו אותי אם אני טועה: בימינו שהדרך קלה באופן יחסי למסע , ואם מדעתו לחזור מיד (כגון שקנה כרטיס גם לחזור) מותר לצאת לנופש.  ושמעתי שהראוי הוא לא לצאת ליותר מחודש.  בנוסף ידועה דעתו של מרן הרב קוק לגבי כל סוג של יציאה לחו"ל , אך אני לא יודע עד כמה זה נוהג לעיקר הדין.

עמדתי האישית:  כרגע לא בוער לי לצאת מהארץ , המון מקומות נפלאים שעדיין לא הייתי בהם כאן. בנוסף לעניות דעתי האופנה של טיולים בחו"ל נובעת הרבה פעמים מלחץ / נורמה חברתית , דבר שראוי לבחון אותו במבחן השקפתנו האישית.  אם יהיה ואצא - לא יהיה ליותר מחודש וודאי.

הרבה הצלחה

נ.ב. יש לזכור שעל מנת לפתח חיבה ראוייה לארץ ישראל הקדושה צריך להלך גם בה

בס"ד

 מכאן יוצא שמעיקר הדין אין לצאת כלל לצורך נופש ?  

לפעמים בנאדם אוהב לברוח קצת מהמקום והאנשים שהוא רגיל אליהם.  

לראות דברים שאין כאן בארץ -ויש מה לראות!!  כמו הפלגה רצינית, מרחבים עם חיות מעניינות, הרים וכו' 

ולפעמים מרגיש קצת חנוק ולחוץ עם כל ההתרחשויות שיש במדינתנו הקטנה.

וזה אולי עשוי לגרום לו רוגע...

אם אני לא טועה,

שמעתי שאחד מגדולי ישראל התיר טיסה לחו"ל אם האדם מרגיש חנוק ושזה יעזור לו.

בקיצור, אני יכול להבין את מי שטס (אם זה למקום שבאמת יש מה ליהנות ולהרגע שם)

(וכנראה גם לא כדי לישא אישה/ללמוד תורה/לצורך פרנסה, שזה מותר בכל מקרה) למה בעצם שייסע?

כי יש מקומות שאנשים הולכים לשם סתם מתוך סקרנות  (או אולי בשביל להשתגע.. אבל נדון לכף זכות)

רמב"ם מלכים ומלחמות ה' ט'.

"אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ וכן יוצא הוא לסחורה אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין וכו'... ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום".

לסיכום: לעבור לגור לתמיד, מותר רק כשיש רעב. באופן זמני מותר בשביל לישא אישה, סחורה, ללמוד תורה, להציל מן העכו"ם. טיולים אינם בכלל ההיתר הזמני לצאת לחו"ל.

סליחה שאני אומר, זה בכללי בעיה של הרבה אנשים, שואלים 'מה אתה חושב', 'מה אתה מרגיש', 'מה עמדתך' וכו' וכו'. 

אנחנו צריכים לשאול מה ההלכה אומרת.

בהצלחה! 

קודם כל, זה לא רק רווקים אלא גם הרבה נשואים טסים לחו"ל.

אולי רווקים יותר כי הם לא קשורים לאף אחד.  אבל לא נראה לי שזה קשור לבריחה..

דבר שני, תחשבי רגע,

להיות שבוע במדינה שאין התראות על פיגועים, אין פחד להסתובב ברחוב, ואופנוע שנותן גז לא נשמע כמו אזעקה של טילים.

זה לא נשמע לך יותר רגוע?

בחו"ל דווקא יש הרבה אנטישמיות.

הרבה שמים כובע במקום כיפה כדי שלא יזהו שהם יהודים.

יש מקומות שלא ככה... תאילנד לדוגמא

טרור המטרה שלו היא להפחיד,

אבל אם חושבים בהגיון אפשר להשתחרר מזה.

בתאונות דרכים נהרגים הרבה יותר אבל לא ראיתי שאנשים מפחדים לנסוע בכביש בגלל זה.

מצב הבריאות בתיאלנד יותר מטריד..

קודם כל, אתה לא באמת תצליח לשכנע את כולם לא לפחד.. יש כאלה עם טראומה לך תשכנע אותם.

דבר שני, מדובר במישהו שממש מחפש להרוג, ואין לך מושג מי זה, וזה יכול לקרות בכל מקום.

זה לא משהו שנוצר מטעויות שמנסים למנוע לכן זה הרבה יותר מפחיד. 

אתה לא מפחד? חזק וברוך!  יש כאלה שכן..

עדיין בתאילנד יותר רגוע.. זה לא שיש שם מגיפות על ימין ועל שמאל

מי שממש מפחד מפיגועים עדיף שילך לטיפול.

טיול של כמה ימים בחו"ל לא יעזרו לו לטווח הארוך.

בכל אופן, לא נראה לי שזה קשור לטיפול כלשהו...  תאיר את עיני.

יתכן שזה עשוי לעזור יתכן שלא.. לא יודע.   אבל כף זכות על מי שטס וודאי שיש

פשוט המצב שאתה חי במקום שבו כמעט כל רגע יכולה להיות התרחשות.

או שאתה נמצא ליד המקרה או שאתה שומע עליו בחדשות.  

אז או שאתה מפחד למות, או שאתה סתם עצוב מהשמועות..

ואז אמרתי לה שאף פעם לא הייתי בחו"ל והתכנון הוא להמשיך ככה..
לא כי אסור, ייתכן ובימינו יש היתרים,
אלא כי אני מרגיש שנכון לי להישאר בארץ שאבותיי היו נותנים את כל כספם כדי לשהות בה לדקה.
אז היא אמרה לי שהיא נסעה עם חברות לשבוע למדינה באירופה (שישראלים רבים נוסעים לשם.. נשנה מהפרטים מחשש לאאוטינג) וזה היה נראה שהיא רצתה קצת לבחון את התגובה שלי.. ככה זה היה נראה. להראות לי שהיא לא דוסה כמו שהיא נראית..
לא נבהלתי. שאלתי אותה 'איך היה וכו'..
ואז היא אמרה בחצי חיוך 'והיה ממש כיף אולי אני ארצה פעם לנסוע שוב..'
אז אמרתי לה 'בכיף, תסעי, למה לא?'
 

אני חושב שבאמת צריך לבדוק מה הגדרים ההלכתיים כאן, אבל חוץ מהנושא הזה זה כבר מגיע למקום אישי, שכל אחד יעשה מה שנכון לו ואיך שהוא מרגיש..

אבל דיון מעניין יש פה..

מצד אחד כל הרעיון של קדושת הארץ ולא לצאת ממנה. מצד שני יש היתרים למה לצאת ומאילו סיבות.

אני יצאתי למטרה של טיול תחום בזמן ומסיבות שלא מאפשרות למצוא לו אלטנרטיבה ראויה בארץ. למשל סקי.

הרעיון של לצאת פעמיים שלוש בשנה נראה לי לא לעניין כי זה למראית עין הופך את השהייה בארץ לסבל ואת היציאה ממנה ל"גן עדן", כשבאמת ההיפך הוא הנכון.

זה מזכיר לי את ההלכה של חליצת תפילין של ראש ביד שמאל. להראות שקשה לי הפרידה מהתפילין. אין הכי נמי גם ביציאה מהארץ - אם יוצאים, אז לא באנחת רווחה.. אלא בגעגועים.

ככה נראה לי

מבלי לנקוט צד בעניין

יש היום מקומות באירופה שהטיסה אליהם הלוך וחזור זולה יותר מדלק לצפון

לא יודע אם העסקאות האלה שוות מבחינתי גם את הכסף

(ובטח הזמן) שהן לוקחות

וברצינות- 

בעיני, באופן אישי, הנקודה היא לא הזמן והכסף.

זה נכון יותר לכמה שנים טובות אחורה. היום המציאות שונה ולא צריך להיות עשיר גדול כדי לטוס לחו"ל ואם אין לך כח לארגן טיול יש אנשים אחרים שיכולים לעשות זאת במקומך

אם מאוד רוצים לצאת, זה אפשרי גם כלכלית- יותר מפעם

לא נכנסתי לשיקולים אחרים

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים