זה לא שבאמת משנה אם מתפללים בעשר או בתשע??

תפילת הציבור מתקבלת יותר, כך שזה כן משנה.

מבחינתם (ומבחינה אובייקטיבית) זה משנה.

אם כך, גם היטלר היה מוסרי.

אידיוט הוא ממש לא היה.

אם כך, אדם שהגיע למסקנה (המטורפת) שכל יום עליו להשקות את הגינה שלו בבירה -הוא לא מוסרי?

תאמין לי שהיטלר עשה מאמץ גדול לאמת את התאוריות שלו, אחרת לא היה מקריב כ"כ הרבה מצדו.

אם כל ההגדרה לרשעות היא טיפשות, האדם עם הבירה שווה להיטלר ושווה לאדם עם הספינה.

אם א"א לקרוא לאדם 'לא מוסרי' אם עשה לא דבר שאחרי בירור עמוק הוא לא מאמין בו,

וכל מי שחושב ההפך ממך טועה, בעצם המוסר הוטא האמונה שלך (לפי הגדרתך).

עדיין מתגמדות ליד הבעיות שעולות מהרעיון שיש איזושהי אמת מידה אחידה לערכים ולמוסריות, שהיא לא נגישה לשכל ושהיא מחייבת את כולם ללא הבדלים של חינוך או נורמות חברתיות.

הגישה הזאת כל כך בלתי הגיונית שאני ממש כמעט בטוח שהסיבה היחידה שאנשים נוקטים בה היא כי הכי קל להיות טוטלי. ללכת עם איזו אמונה עד הסוף בלי לדעת לקבל מורכבות. אם אתה מאמין שהתורה היא אלוהית, למה "להתפשר" ולקבל גישות מלאות בנואנסים ופיתולים...

לשאלתך:

ברור שיש הבדלים בין חוסר מוסריות של אידיוטים שונים. בן אדם שיש במה שהוא עושה פוטנציאל קטן לנזק והוא בכל זאת עושה את זה הוא לא רשע כמו מישהו שיודע שמה שהוא עושה עלול להרוג מישהו והוא מכל זאת ממשיך. זו גם שאלה של עד כמה הוא משלה את עצמו. הבן אדם עם הבירה לא כזה דפוק, הוא סתם לא מבין כל כך בצמחים ואיך לטפל בהם.

נזק הוא שוב - עניין השקפתי, היטלר לא חשב שהוא גורם לנזק, אלא להיפך, אתה טענת שכל אדם שעושה פעולה מבלי שבירר עד הסוף אם היא נכונה, הוא רשע. קשה לי להאמין שיש אדם בעולם שאינו עונה על ההגדרה הזאת.

למה האדם עם הבירה שונה במידת מוסריותו מהיטלר?

נזק הוא ממש לא אובייקטיבי.

אנחנו לא מדברים על נזק ממוני.

א"א לשום נזקים נפשיים, ובוודאי שאין להם מחיר או כמות.

רק האדם שחווה יכול לאמוד נזק כזה.

לא נכון, הקושי בשומה הוא משום שלא באמת ניתן לכמת אותה.

מדוע מוות הוא נזק אובייקטיבי?

אמרת שהנזק של מוות אובייקטיבי, ולכן צריך לקחת אותו בחשבון (למשל בשואה), אם הוא לא, למה היטלר נחשב לא מוסרי?

למה אלו שתי האפשרויות היחידות?

אני ממש לא טוען שמוסר הוא דבר אלוקי.

אין סיבה להניח את מה שאמרת, אלא לפי העונש המוכתב לאותו אדם.

אני לא טוען שמוסר הוא על טבעי.

אם אתה שואל את תפיסתי:

אשלח לך באישי, לא רוצה שיתקפו אותי.

גם ככה יש להם מנין

אז אין מקום לשאלה מעיקרה

בעצם זה שהוא נמצא איתם

אולי פחות "מהודר", אבל זה גם מנין

באותו הגיון אתה יכול לומר שלסמם מישהי ולאנוס אותה, זה מוסרי. כי מבחינתה שום דבר לא קרה.

אבל אם האמונה שלהם חסרת טעם, מה הבעיה לזלזל בה?

האם אתה מכבד את האמונה שהעולם שטוח, או את האידיאולוגיה הנאצית?

למה זה לא מוסרי? גם כאשר האמונה מטופשת?

מדוע בורות היא חוסר מוסריות?

אמרת שבורות היא חוסר מוסריות כשיש לה השלכות.

אם כך, אין הבדל אם למעשה הלא מבורר היו השלכות או לא, האדם לא מוסרי באותה מידה.

אני בטוח שאתה לא מברר לפני  כל פעולה שאתה עושה, האם זה הופך אותך ללא מוסרי?

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

זה אולי עדיין קיים אבל פחות ופחות.

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

אם הוא קיים,

אולי הגיע הזמן שלך להשתחרר ממה שלימדו אותך ולברר את האמת באמת.

אתה חופשי.

יש לו אתר ומלא שיעורים.

וגישה שאולי תיישב את דעתך .

נותן מורכבות לאלוהים ולמציאות

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.