לכן אני שואל... 

וגם רוב ההבטחות בתנ"ך הן כאלו.

כלומר- אם כקבוצה נעבוד את ה', וכל שכן אם עם ישראל יעבוד את ה'- ה' יהיה איתנו.

בחוקותי לשון רבים, ובכי תבוא זה כתוב בלשון יחיד אבל רואים בבירור שהכונה היא לעם (עם יחיד) ולא לאנשים.

איפה זה בלשון יחיד?

זה כל הטקסט: "לא תנסו את ה' אלהיכם (דברים ו). והוזהרנו זה שלא יאמר אדם אנסה נא בעבודת הצדקה יצליח ה' דרכי ואבחן בכשרון המעשה אם כסף וזהב ירבה לי. והאיש הטוב לא נמצא בו רפיון ידים אם עמלו בחכמה ודעת וכשרון המעשה ולא צלחה דרכו בענין קנין כספו ובשאר טובת חפצי הגוף. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי במצות המעשרות בלבד הותרה הבחינה שנאמר (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת. אומר שלמה המלך עליו השלום (משלי ג) כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך וימלאו אסמיך שבע [וגו'] מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. פירוש אם לא יהיה לך כן להמלא אסמיך שבע בתתך מהונך ומראשית כל תבואתך לעבודת הצדקה, אבל יאחזוך ימי עוני, אל תמאס מוסר ה' ודע כי גם זה לטובתך. כי את אשר יאהב ה' יוכיח להטיב באחריתו, להיות תמורת שכר העולם הזה ותחת כבודו. שכר אמת והטוב הצפון העומד לעד לעולם".

חושב שהוא רוצה לומר שאסור לנסות את ה' בעבודת הצדקה (אסור לנסות בכל מצוה אבל זאת שאלה אחרת) מלבד במעשרות שמותר. ואז מביא את דברי שלמה שלא לנסות את ה' בעבודת הצדקה כי בסופו של דבר התוכחה היא לטובת האדם.

"אם לא יהיה לך כן להמלא אסמיך שבע בתתך מהונך ומראשית כל תבואתך לעבודת הצדקה"

מראשית כל תבואתך זה הרי מעשר.  ועל זה הוא אומר שיכול להיות שיכול להיות ימי עוני למרות הכל.

אז יוצא שהפסוק של שלמה המלך הוא על צדקה, ויש הבטחה על כך..

אז למה זה פתאום משתנה לפי חשבונות שמים?

אולי לא שאלתי נכון...

בכלל, אם הוא לא מתכוון לקיים בוודאות, למה להבטיח? 

ואם הוא הבטיח, הוא לא יכול לסדר את החשבונות שמים שהאדם כן יקבל?

אז שלא יבטיח וזהו...עדיף.  

אבל לא.  כתוב הבטחות מפורטות

עיין בספר תרי עשר, במלאכי ג', ואני כותב להלן דברים שהם בעצם פירוש על הפרק, ואם תלמד את הפרק יחד עם דבריי תראה איך שזה בעצם מה שכתוב בנביא. וראה סיכום בסוף

***************

פירוש למלאכי ג' (שמתחיל מהפסוק האחרון בפרק הקודם) - "הוגעתם" וכו', "באמורכם:כל עושה רע טוב בעיני ה'... או איה אלוקי המשפט". והתשובה - שבאמת ה' יביא את מלאך הברית ו"האדון אשר אתם מבקשים" ויחזיר את העם בתשובה ("וישב מצרף ומטהר כסף"), ואז גם יעשה משפט ("וקרבתי אליכם למשפט") (ומכאן שה' חפץ בעושי טוב ולא בעושי רע, וגם שיש "אלוקי המשפט").

וזה "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם". ומכך שלא כליתם הרי שאני חפץ בכם, והכל עתיד להתקיים, אלא מה גרם  - כמו שכתוב בישעיה "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שילחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, הן בעוונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם". - ועל כן ממשיך - במלאכי "למימי אבותיכם סרתם מחוקי" - "שובו אלי ואשובה אליכם" - "ואמרתם במה נשוב" - וכו' "המעשר והתרומה" - ובחנוני נא בזאת, שכיוון שבזה מותר "לנסות" את הקב"ה, לכן בזה נאמר קודם "שובו אלי ואשובה אליכם", כי כיוון שזה בידינו לגמרי לקבל שכר גם, אז מצופה ממנו שבאמת נעשה את הצעד הראשון, ולמה בהכרח נקבל שכר, כי מעשר ותרומה זה דבר שאדם משקיע ממה שהוא הכין לעצמו לאכול, ואם הוא משקיע מעמל כפיו וממאכלו האישי - מי שמשקיע בהכרח מצליח, "ואשרו אתכם כל הגוים"

ואז הוא שואל "אמרתם שוא עבוד אלוקים... וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבקות ועתה אנחנו מאשרים זדים... גם בחנו אלוקים וימלטו" - כלומר והרי אנחנו רואים בעינינו שלא רק שלא "ואשרו אתכם כל הגויים" אלא "ועתה אנחנו מאשרים זדים", ולא רק שלא "ובחנוני נא בזאת", אלא "גם בחנו אלוקים וימלטו".

והתשובה "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו... ולחושבי שמו", שיש כאן שני סוגים של עובדי ה': "חושבי שמו", מכירים את הקב"ה בעומק המחשבה ובידיעת "השם", שהם אוטומטית נחתמים לחיים, והסוג השני "יראי ה'" (אולי כמו ה"בינונים") שצריכים לעשות פעולה של יראה כדי להראות שהם כמו הצדיקים, ועל כן הם צריכים "איש אל רעהו" כדי שיהיה אדם אחר להוציא לפועל כלפיו את המעשה הטוב להוכחה שהם צדיקים, ואז שניהם נכתבים בספר החיים, וזה עונה שגם אם עכשיו אתה חושב שהצדיקים לא מצליחים, מכל מקום הכל שמור ליום הדין, ו"הדין נותן" שזו בסברא שיגיע יום הדין כיוון שיש אלוקים באמת ואנו יודעים זאת, "זכרו תורת משה עבדי" שנאמר בו "וגם בך יאמינו לעולם" ולכן כולנו בעצם מאמינים ויודעים שהתורה אמת ושהצדיקים עתידים לקבל שכר, ומה שנשאר שאלות - "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא... והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם..." אליהו יענה למי שמגיע לו תשובה כי באמת לא ידע ולא הבין, ואז אחרי ביאת אליהו שיבוא היום העתיד אז יגמר כל המהלך ויגיע היום ש"לעתיד לבוא" ואז "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע" ויראו כולם את ההבדל בין מי שפעל לשם ה' ובין מי שלא, והדין נותן כי "כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו" שזה מרמז למדרשי חז"ל על "מלך שכעס על בנו" וכו', כלומר שכיוון שמי ש"מועסק" אצלו הוא בנו - ודאי יחמול עליו, ואם כן גם עד שיגיע העולם הבא, מכל מקום מי שהוא מ"יראי ה' וחושבי שמו", לפחות יכול לדעת בבירור שהוא נכתב בספר הזיכרון וזוכה ל"מעין עולם הבא" בעולם הזה 

לכן מי שלא ראה רווח מ"מ בהכרח הקב"ה יראה לו בעוה"ז מעין עוה"ב, וזהו שכר בפני עצמו, שכר גדול שגם אם יש מי שאינם מכירים בו כי הם מחפשים רק שכר גשמי, אבל מי שמתבונן לעומק החיים ימצא את המעין עוה"ב, ויראה כמה שזה תורם לו.

******************

העיקרון הוא שמי שמשקיע בהכרח מרוויח, מי שלא משקיע אולי ירוויח ואולי לא, זה "חשבונות שמיים", אבל מי שמשקיע אין מצב שלא ירוויח - זה "הבטחות שמיים". מה בדיוק ירוויח זה אמנם עלול להיות מורכב, אבל בזה - במעשרות - "מותר לנסות את ה'", כלומר, אסור לכפור בו על סמך שאלה, אבל מותר בהחלט לבוא אל ה' או לנביא ולומר: השקעתי ולא הרווחתי. אני רוצה לראות רווח. למעשה כיוון שבהכרח יש רווח, אז הכי גרוע זה שפשוט לא שמת לב לרווח שהרווחת על  ההשקעה כי זה התקזז לך בחשבון עם דברים אחרים, הרי אם בן אדם משקיע בדבר אחד ומתעצל בדבר אחר, אז זה מתקזז ולא פלא שהוא לא הרוויח... גם יש מצב שאדם לוקח על עצמו עוונות של אחרים מתוך אהבה כלפיהם (כמו אבא על בניו וגדול הדור על דורו) אבל אז זה תמיד "ייסורים של אהבה", המתקבלים בשמחה על האדם, ולפיכך גם עליהם מקבלים שכר כי הם עצמם "השקעה", העצה הברורה היא להשקיע, התקזזות או עוונות אחרים זה רק במקרים הנ"ל, אבל מי שישקיע את "עצמו" את כל כולו בעבודת ה', "עשר בשביל שתתעשר" - בהכרח יראה את הרווח. וזה אני יכול להגיד לך גם מניסיון אישי. בזה אני בטוח יותר מכל דבר אחר בעולם הזה. 

וגם הגר"א כותב שאת הקדושה אפשר להשיג רק ביגיעה, אבל הס"א הוא בהפך, ולכן מי שמשקיע בהכרח מרוויח - כמ"ש "מתוקה שנת העובד"

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל