לכן אני שואל... 

וגם רוב ההבטחות בתנ"ך הן כאלו.

כלומר- אם כקבוצה נעבוד את ה', וכל שכן אם עם ישראל יעבוד את ה'- ה' יהיה איתנו.

בחוקותי לשון רבים, ובכי תבוא זה כתוב בלשון יחיד אבל רואים בבירור שהכונה היא לעם (עם יחיד) ולא לאנשים.

איפה זה בלשון יחיד?

זה כל הטקסט: "לא תנסו את ה' אלהיכם (דברים ו). והוזהרנו זה שלא יאמר אדם אנסה נא בעבודת הצדקה יצליח ה' דרכי ואבחן בכשרון המעשה אם כסף וזהב ירבה לי. והאיש הטוב לא נמצא בו רפיון ידים אם עמלו בחכמה ודעת וכשרון המעשה ולא צלחה דרכו בענין קנין כספו ובשאר טובת חפצי הגוף. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי במצות המעשרות בלבד הותרה הבחינה שנאמר (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת. אומר שלמה המלך עליו השלום (משלי ג) כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך וימלאו אסמיך שבע [וגו'] מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. פירוש אם לא יהיה לך כן להמלא אסמיך שבע בתתך מהונך ומראשית כל תבואתך לעבודת הצדקה, אבל יאחזוך ימי עוני, אל תמאס מוסר ה' ודע כי גם זה לטובתך. כי את אשר יאהב ה' יוכיח להטיב באחריתו, להיות תמורת שכר העולם הזה ותחת כבודו. שכר אמת והטוב הצפון העומד לעד לעולם".

חושב שהוא רוצה לומר שאסור לנסות את ה' בעבודת הצדקה (אסור לנסות בכל מצוה אבל זאת שאלה אחרת) מלבד במעשרות שמותר. ואז מביא את דברי שלמה שלא לנסות את ה' בעבודת הצדקה כי בסופו של דבר התוכחה היא לטובת האדם.

"אם לא יהיה לך כן להמלא אסמיך שבע בתתך מהונך ומראשית כל תבואתך לעבודת הצדקה"

מראשית כל תבואתך זה הרי מעשר.  ועל זה הוא אומר שיכול להיות שיכול להיות ימי עוני למרות הכל.

אז יוצא שהפסוק של שלמה המלך הוא על צדקה, ויש הבטחה על כך..

אז למה זה פתאום משתנה לפי חשבונות שמים?

אולי לא שאלתי נכון...

בכלל, אם הוא לא מתכוון לקיים בוודאות, למה להבטיח? 

ואם הוא הבטיח, הוא לא יכול לסדר את החשבונות שמים שהאדם כן יקבל?

אז שלא יבטיח וזהו...עדיף.  

אבל לא.  כתוב הבטחות מפורטות

עיין בספר תרי עשר, במלאכי ג', ואני כותב להלן דברים שהם בעצם פירוש על הפרק, ואם תלמד את הפרק יחד עם דבריי תראה איך שזה בעצם מה שכתוב בנביא. וראה סיכום בסוף

***************

פירוש למלאכי ג' (שמתחיל מהפסוק האחרון בפרק הקודם) - "הוגעתם" וכו', "באמורכם:כל עושה רע טוב בעיני ה'... או איה אלוקי המשפט". והתשובה - שבאמת ה' יביא את מלאך הברית ו"האדון אשר אתם מבקשים" ויחזיר את העם בתשובה ("וישב מצרף ומטהר כסף"), ואז גם יעשה משפט ("וקרבתי אליכם למשפט") (ומכאן שה' חפץ בעושי טוב ולא בעושי רע, וגם שיש "אלוקי המשפט").

וזה "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם". ומכך שלא כליתם הרי שאני חפץ בכם, והכל עתיד להתקיים, אלא מה גרם  - כמו שכתוב בישעיה "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שילחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, הן בעוונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם". - ועל כן ממשיך - במלאכי "למימי אבותיכם סרתם מחוקי" - "שובו אלי ואשובה אליכם" - "ואמרתם במה נשוב" - וכו' "המעשר והתרומה" - ובחנוני נא בזאת, שכיוון שבזה מותר "לנסות" את הקב"ה, לכן בזה נאמר קודם "שובו אלי ואשובה אליכם", כי כיוון שזה בידינו לגמרי לקבל שכר גם, אז מצופה ממנו שבאמת נעשה את הצעד הראשון, ולמה בהכרח נקבל שכר, כי מעשר ותרומה זה דבר שאדם משקיע ממה שהוא הכין לעצמו לאכול, ואם הוא משקיע מעמל כפיו וממאכלו האישי - מי שמשקיע בהכרח מצליח, "ואשרו אתכם כל הגוים"

ואז הוא שואל "אמרתם שוא עבוד אלוקים... וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבקות ועתה אנחנו מאשרים זדים... גם בחנו אלוקים וימלטו" - כלומר והרי אנחנו רואים בעינינו שלא רק שלא "ואשרו אתכם כל הגויים" אלא "ועתה אנחנו מאשרים זדים", ולא רק שלא "ובחנוני נא בזאת", אלא "גם בחנו אלוקים וימלטו".

והתשובה "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו... ולחושבי שמו", שיש כאן שני סוגים של עובדי ה': "חושבי שמו", מכירים את הקב"ה בעומק המחשבה ובידיעת "השם", שהם אוטומטית נחתמים לחיים, והסוג השני "יראי ה'" (אולי כמו ה"בינונים") שצריכים לעשות פעולה של יראה כדי להראות שהם כמו הצדיקים, ועל כן הם צריכים "איש אל רעהו" כדי שיהיה אדם אחר להוציא לפועל כלפיו את המעשה הטוב להוכחה שהם צדיקים, ואז שניהם נכתבים בספר החיים, וזה עונה שגם אם עכשיו אתה חושב שהצדיקים לא מצליחים, מכל מקום הכל שמור ליום הדין, ו"הדין נותן" שזו בסברא שיגיע יום הדין כיוון שיש אלוקים באמת ואנו יודעים זאת, "זכרו תורת משה עבדי" שנאמר בו "וגם בך יאמינו לעולם" ולכן כולנו בעצם מאמינים ויודעים שהתורה אמת ושהצדיקים עתידים לקבל שכר, ומה שנשאר שאלות - "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא... והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם..." אליהו יענה למי שמגיע לו תשובה כי באמת לא ידע ולא הבין, ואז אחרי ביאת אליהו שיבוא היום העתיד אז יגמר כל המהלך ויגיע היום ש"לעתיד לבוא" ואז "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע" ויראו כולם את ההבדל בין מי שפעל לשם ה' ובין מי שלא, והדין נותן כי "כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו" שזה מרמז למדרשי חז"ל על "מלך שכעס על בנו" וכו', כלומר שכיוון שמי ש"מועסק" אצלו הוא בנו - ודאי יחמול עליו, ואם כן גם עד שיגיע העולם הבא, מכל מקום מי שהוא מ"יראי ה' וחושבי שמו", לפחות יכול לדעת בבירור שהוא נכתב בספר הזיכרון וזוכה ל"מעין עולם הבא" בעולם הזה 

לכן מי שלא ראה רווח מ"מ בהכרח הקב"ה יראה לו בעוה"ז מעין עוה"ב, וזהו שכר בפני עצמו, שכר גדול שגם אם יש מי שאינם מכירים בו כי הם מחפשים רק שכר גשמי, אבל מי שמתבונן לעומק החיים ימצא את המעין עוה"ב, ויראה כמה שזה תורם לו.

******************

העיקרון הוא שמי שמשקיע בהכרח מרוויח, מי שלא משקיע אולי ירוויח ואולי לא, זה "חשבונות שמיים", אבל מי שמשקיע אין מצב שלא ירוויח - זה "הבטחות שמיים". מה בדיוק ירוויח זה אמנם עלול להיות מורכב, אבל בזה - במעשרות - "מותר לנסות את ה'", כלומר, אסור לכפור בו על סמך שאלה, אבל מותר בהחלט לבוא אל ה' או לנביא ולומר: השקעתי ולא הרווחתי. אני רוצה לראות רווח. למעשה כיוון שבהכרח יש רווח, אז הכי גרוע זה שפשוט לא שמת לב לרווח שהרווחת על  ההשקעה כי זה התקזז לך בחשבון עם דברים אחרים, הרי אם בן אדם משקיע בדבר אחד ומתעצל בדבר אחר, אז זה מתקזז ולא פלא שהוא לא הרוויח... גם יש מצב שאדם לוקח על עצמו עוונות של אחרים מתוך אהבה כלפיהם (כמו אבא על בניו וגדול הדור על דורו) אבל אז זה תמיד "ייסורים של אהבה", המתקבלים בשמחה על האדם, ולפיכך גם עליהם מקבלים שכר כי הם עצמם "השקעה", העצה הברורה היא להשקיע, התקזזות או עוונות אחרים זה רק במקרים הנ"ל, אבל מי שישקיע את "עצמו" את כל כולו בעבודת ה', "עשר בשביל שתתעשר" - בהכרח יראה את הרווח. וזה אני יכול להגיד לך גם מניסיון אישי. בזה אני בטוח יותר מכל דבר אחר בעולם הזה. 

וגם הגר"א כותב שאת הקדושה אפשר להשיג רק ביגיעה, אבל הס"א הוא בהפך, ולכן מי שמשקיע בהכרח מרוויח - כמ"ש "מתוקה שנת העובד"

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים