ל"ע
כשהלב נשבר, לא לשתיים אלא לרסיסים אתה מבין שאתה צריך דבק חזק יותר.
אהבה זה דבר מסובך, שנאה זה דבר מורכב, ואדישות? אדישות זה מקור כל הרוע.
לא כולם יודעים, אבל אברהם שלנו לא אותו דבר מאז.
פעם הוא חשב כמו כולם שאהבה ושנאה אלו שני צדדים של אותו המטבע, אבל ההיא שינתה את המבט שלו.
המציאות טפחה לו על פניו, כשהוא הבין את האמת.
זה היכה בו כמו מסמר מלובן הננעץ בזרת הקטנה של הרגל.
אדישות היא ההפך, וגורמת לכל הצער.
אדישות זה חוסר יחס ,ניתוק קשר מוחלט.
כששונאים או אוהבים זה מעיד על יחס, על קשר.
כשאדישים, זה מעיד על אובדן התקווה.
אברהם שלנו חווה פירדות רבות מספור, אך באחרונה זה היה המסמר האחרון בקבר שמחתו.
הוא חשב שלא יוכל עוד להמשיך,שאין עוד תקוה.
אך המציאות חזקה יותר מכל מחשבה שהיא.
המציאות מכריחה לחיות או לחדול.
ולא הוא יהיה זה שיוותר לה, ההיא שאין לנקוב בשמה.
דוד חושב שזה קשור לילדותו,עת נשרפה נשמתו ורוחו נצרבה.
אומנם הן בחיים, אך מכוסות כל כך שלחדור לשם זה לשחות בכאב.
והן לא עמדו בזה, והיא? היא הוסיפה על כאבו יותר משיכול אנוש לשאת.
אברם מורגל בכעין אלו, אך גיבונו גדל.
יופיו קמל ותוארו נשחת, עלם החמודות נשאר תחת עול שוט המילים.
ודוד ?, הוא לא איבד תקווה שעוד תבוא האהבה ותרפא את הלב השבור.
כי כן יש יותר שלם מלב שבור.


בבקשה רק אנשים שלא יעזרו לי לבכות