ב"ה ילדתי לפני כמה ימים.
לידה שישית, יודעת כבר איך זה ושככה אני..ושבסוף זה עובר. אבל-
כל כך קשה לי עם התקופה הזאת..
אני בוכה ובוכה, מקצת אחרי הלידה כמעט בלי הפסקה. בהגזמה מטורפת, בלי שקורה כלום. פשוט בוכה, או עוצרת את עצמי בכוח אם אני מצליחה- שזה לא יותר טוב..
הרגשה כזאת של באסה ודכאון, געגוע גדול לילדים (אני עוד בבית חולים ובע"ה משתחררת היום, ומכריחה את עצמי ללכת ליום אחד לבית החלמה לראשונה בחיי כדי לצבור כוח),
רצון גדול שהכל יחזור כבר לשגרה, שארגיש שמחה וטוב, שלא אקנא בכל מי שחייו ממשיכים כרגע במסלולם (הלוואי על כולם ברכה כזאת של לידה והפסקה כזאת טובה במסלול החיים, כמובן!! ועדיין..)
רק רוצה את הבית והשלווה.
בכלל לא רוצה ללכת לבית החלמה, אבל יודעת בשכל שאם אחזור עכשיו הביתה יהיה לי קשה עם חבורת השובבים וחוסר השינה. ממש מכריחה את עצמי בכוח ללכת. רק ליום אחד. הלוואי שמצב הרוח ישתפר במהרה! לא יכולה כבר עם עצמי..
תודה על המקום לפריקה

