השאלה הייתה כגון איזו התנהגות גורמת לך לרצות להתרחק?

כאילו תוך כדי שיעור? יורדים עלייך?
לא נתקלתי בזה מעודי.. יש סגנון רבנים שהוא קצת שנון או עוקצני מדי פעם
"היזהר בתלמידי חכמים שגחלתן גחלי אש ועקיצתן עקיצת עקרב", אבל הם עושים את זה רק כדי לדייק את השואל..
אבל מעולם לא נתקלתי ברב ש'יורד' על תלמידים שלו..

או שאת מדברת על רבנים בשיעור באולפנות ותיכונים?

אף פעם לא נתקלתי באמירה כזאת, תוכלי לתת דוגמא?

ואני מבין אותך.. אבל זה לר 'רב מייצג' תסלחי לי..
זה פשוט הומור גרוע של אנשים..
באותה מידה זה היה יכול להיות כל מורה, ואפילו, כל אדם..

בטח שזה לא צריך לגרום לך להתרחק מרבנים, מהתורה או מהקב"ה...

בכל מקרה, אני רוצה לספר לך על עצמי שפעם הייתי לוקח דברים ממש קשה.
כל דבר שהיו אומרים לי הייתי מתייחס ומגיב אליו
ומתישהוא באזור כיתה י' פשוט הפסקתי להתייחס.
שיאמרו מה שבא להם.. הכל טוב.
אין פדיחות בעולם. אין מה יאמרו. יש את האמת. וזהו.
אז מה אכפת לך שהוא אמר את זה?? הוא מאלה שמצחיקים את עצמם.. תדמייני את הסיטואציה, מה עבר לו בראש..
בהצלחה. זה תהליך, לא קורה בשנייה, אבל זה מדהים. 
 

שהוא צריך לשקול מילים
אבל לא בטוח שהוא אפילו מעלה בדעתו שהוא עושה משהו בעייתי.

אני כותב לך מעומק הנשמה. תקראי בעיון.
אני אגיד עוד דבר, מסוכן קצת. אז אני כותב את זה מסויג.
חס ושלום מבלי ללכלך על הרב הזה או על רבנים אחרים.

יש משהו באופי שלנו, הבנים, שכל פעם שאנחנו מדברים בפני אנשים ומקבלים תשומת לב,
קל וחומר כאשר אנחנו מדברים ובנות מקשיבות לנו (ואני אומר לך את זה מניסיון, וגם בתור סטודנט להוראה)
אנחנו רוצים להצחיק. להיות 'שווים'. לקבל את החיוך והתגובות מה'קהל'. **
אז נכון, מורה, כל שכן רב, צריך לשים את זה מצד. ולשלוט בעצמו.
להישאר בגבול הטעם הטוב.
ובכל זאת, זה משהו שהוא קצת בטבע שלנו
בהחלט יכול להיות, ואני לא רוצה שתשפטי אותו, שהמורה שלך קצת לוקה בזה.
אני כבר ראיתי מקרים כאלה בחיי.

מצד שני, אני רוצה לומר את זה גם כדי קצת לעזור לך עם המבט.
שקצת 'תחוסי עליו'.
לא כי הוא בסדר! כי זה משהו שהוא טבעי. באיזהשהוא מקום.

ככל שתתבגרי, (ויש אינספור דיונים כאלה בלנ"ו בנושאים דומים) את תראי שיש דברים בטבע האנושי, והגברי,
שתצטרכי לקבל אפילו אם זה יהיה לך קשה.
כי לאנשים יש טבע. וככה ה' ברא אותנו.
זה לא פוטר אותנו מלעבוד על לשנות ולהשתפר, אבל זה חשוב לדעת את זה.

אז תחשבי שאולי זה בא מהמקום הזה ולא מרוע ח"ו.

**עשו כתבות על זה שגילו שאולפנות מעדיפות בסמינריונים מדריכים ולא מדריכות כי להם מקשיבים יותר..
 ככה העולם עובד. לטוב ולמוטב

תאמרי לו!

אני יודע שזה לא מקובל בגיל התיכון הציניקני (כי אני לא הייתי כזה אף פעם)
אבל אשכרה תכתבי לו מכתב.
אנונימי.
שימי לו במקום. שיבין. שידע שיש בעיה.
אולי זה יעזור? מה יש לך להפסיד???

מכתב קצר. ומכבד.
זה נראה לי המעשה הנכון והאמיתי לעשות.
מה שה' רוצה זה שנקדם את המציאות!

יש מצב שהוא יחזור הביתה ויאמר לאשתו 'קיבלתי היום מכתב מתלמידה...'
והיא תאמר לו להתייחס אליו ברצינות..

גם לנו מביאים רבנים כאלה..

ציניים ושיורדים וכל מיני כאלה, לא סובלת!!!

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

זה אולי עדיין קיים אבל פחות ופחות.

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

אם הוא קיים,

אולי הגיע הזמן שלך להשתחרר ממה שלימדו אותך ולברר את האמת באמת.

אתה חופשי.

יש לו אתר ומלא שיעורים.

וגישה שאולי תיישב את דעתך .

נותן מורכבות לאלוהים ולמציאות

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.