אני שמחה,
והלוואי.
ואני מפחדת,
וזה גם טוב.
לא זכרתי שאמרתי קוף.
ועוד לראשונה.
אבל זה גם בסדר,
לא ידעתי שיום כזה יקרה,
ואם ידעת, מה הית עושה?
אני לא יודעת.
איך אני אומרת כ"כ הרבה את המשפט הזה -
אני לא יודעת.
וואו מסבך אותי.
סיבובים.
מעגלים, מעגלים.
וזה מגיע. הנה מגיע.
וגל, ושוטף את הכל.
לעולם יש לב,
ובלב יש אנשים,
צבעוניים, יפים כאלה,
שחיים בכולו.
האנשים האלה, הם חלק מהעולם. מהעולם גם שלי.
גם שלך, כן.
זה אנשים עם ריח מסויים,
עם שעות שינה,
ותחביבים,
אנשים עם פחדים ודאגות,
אנשים אנושיים.
מדהים משהו. פחד.
וכל איש כזה.. כשהלב שלו דופק,
גם העולם כולו, מחסיר פעימה.
זה ברור לי.
העולם הזה, הוא יפה.
מורכב. מעניין.
עולם של חיים.
אני יודעת, כשאני חיה,
אני רואה המון טוב.
אני זוכרת תהתבודדות ההיא.. כשפעם ראשונה הרגשתי שפשוט יש לי חשק לחבק אפילו את העץ שעמד מולי.
העולם שלי הוא מתוק.
ויפה. ומורכב. וחי. ונושם.
ואני דופקת בו.
לפעמים ברעש, לפעמים בלחש,
זה תלוי בלב שלי.
כן.. לב הוא איבר קסום.
הוא עשוי משריר.
תחשבו כמה מתיחות הלב שלנו עבר,
כמה מתיחות הוא יעבור.
כמה ענינים כמה גלגולים עד שהוא קולט ש.
יש מישהו אחד.
אחד ממש.
שסובב כל עלמין. ולמה אני אומרת את זה?
כי וודאי לי. לא יכול להיות אחרת.
לא רוצה שיהיה אחרת.
מי זה אלוקים?
אמר פעם רב אחד.
הוא היה חכם. הו, כן.
שאם אלוקים הוא באמת מה שבני האדם מציירים,
אזי גם הוא אינו חפץ להאמין באלוהים שכזה.
בואו לא ניהיה טמבלים .
אלוקים קיים. והוא..
פשוט אין מה להגיד עליו.
שום מילה לא תתאר. לא תספיק.
אבל אני, אני אוהבת אותו.
מאוד.
יש רגעים שאני מאוהבת בו. ממש.
אצלי, אלוקים.
הוא אבא. קודם כל. לפני הכל.
כן. הוא אבא שלי.
אנחנו חיים יחד.
זה מעניין.. כן.
לפעמים יש כאפות, ולא תמיד קל.. אבל הוא אוהב אותי.
אני יודעת.
לפעמים אני משתעשעת במחשבה שאני בת זקונים שלו.
ואז אני נזכרת שאין מה להשתעשע.
אותי הוא הכי אוהב.
בעולם.
לאבא הזה, יש לב עצום.
אולי אין לו בדיוק לב.
אבל משהו שם.. אוהב אותנו.
מישהו.
באלי להרים עיניים גדולות ותמימות,
עגולות כאלה..
ששייכות לפרצוף שלי,
לפה שמתעגל במתיקות ולוחש, אבא.
אתה יודע?
אני אוהבת אותך.
יגידו שאנחנו לא מכירים, אבא,
אבל אנחנו כאן.
אתה.
אתה היחיד שמבין.
שיודע. אותי.
לא משנה לאן אלך, אנה אפנה.
אני אלייך..
שלך אני.
לך רוחי.
ונשמתי.
עד ליום בו אשוב לאדמתו.
תגיד, אתה מחכה לי?
לפעמים באלי שתשלח לי הודעה כזו..
בת שלי,
את עושה לי נחת.
אוהב אבא.
לפעמים באלי שתחבק אותי,
ואז אני נזכרת שכל המציאות,
היא תזכורות של חיבוקים.
ואני אוהבת אותי.
ואני שמחה שיש לנו את רבי נחמן,
הוא מחייה נשמות,
בלעדיו, אולי היתי שוכחת שאני אישת פלא.
אני פלא.
שלום,
פלא גדול.
חידוש כמוני, לא היה. מעולם.
לפעמים אני יודעת בוודאות,
שאנחנו גודל של נשמה שלא נתפסת בכלל.
בגופות שלנו.
אנחנו גשמיות מטעת.
נשמות יפות,
קדושות,
שאלוקים בחר באהבה, וברא.
וליטף.
ועטף. וקשר בסרט מתנה כזה..
רק לבנתיים.
והבטיח, נשמה, לכי לתקן.
עוד ניפגש, ילדה שלי.
אז ירדנו לפה.
כי אבא אמר.
צריך כיבוד הורים... כן.
וקשה לנו, ועובר מה שעובר.
אבל היי.
זה רק מן מסלול כזה.
יש אור.
אור אינסוף והוא לא רק בקצה.
הוא בהכל.
צריך עיניים, כן?
בעצם לו.
לב בשר. צריך.
צריך לב חדש.
טהור.
מילה.
צריך לצעוק תפילה.
יהודי, לא יכול להיות חפץ יפה של מוזיאונים..
במוזיאון תשימו הבלים.
יהודי זה מדבר.
זה חי.
זה וואחד מדריגה .
יהודי, לא באמת יכול להיות משהו מדוגם וקר כזה.
הלו.. יהודי זה עם נצח.
סגולה.
נע.. עוד לא ראיתי שום סגולה בצבע לבן.
ושום משהו נצחי שלא חי.
יהודי חייב אש.
יהודי חייב שהאש שלו תוקד ,
עד בית משיח.
ולדעתי?
גם אחרי.
כן. חייב. ממש.
יהודי חייב לצעוק טאטע. או לפחות אבא,
אחרת מי זוכר שיש אלוקים בתוך המסך המכשף הזה?
יהודי צריך לבכות.
דמעות רותחות, שמנקות את העיניים ומרפאות את הלב.
דמעות שעוזרות לראות את העולם נקי יותר.
תאר לך שאבא ואמא לא היו מנקים את החלון של הרכב..
או אולי שהחלון של הבית היה מלוכלך.
הצילו. מי רוצה להיות בבית כזה,
שהחלון שלו אטום.
יהודי צריך לב.
ואין יהודי שאין לו לב.
יהודי צריך לקלף קליפות, זה כיף. באמת.
קילפתם פעם ארטישוק?
אז בסוף הקילוף... יש את הלב שלו.
וואי.
ויהודי צריך שיהיה לו חוץ לצאת אליו, חוץ שהוא מן פנים.
יהודי צריך תפילה. של מילים. משלו.
יהודי צריך להפסיק לחשוב שהגלות זה קול..
יהודי צריך לצרוח: גאולההההה
יהודי צריך לשיר שירים לאבא שלו,
מסכן אבא כמה זמן הוא מחכה לשמוע אותך.. ממך.
לא היתי מחליפה בחיים תפקיד עם אבא שלך.
למרות שאתה יהודי מתוק.
בעצם, אתה יהודי מתוק.
אבא מאושר בך.
רציתי לומר לך, לכל יהודי..
שבפנים אתה טוב. וטהור, אמיתי.
והי, לגביי האפשרות של אהבה.
אנחנו יהודים,
יהודי תמיד ראוי לאהבה.
אבא תמיד תמיד אוהב אותך.
גם אם תחשוב שאתה הינדיק...
או סתם תשתגע,
ברוך ה' שלא התגלגלתי בצפרדע.
יש לי עולם נפלא,
וחשוב.
יש לי בוקר לקום אליו,
וחושך זמני לישון בו.
אבל דע לך, שכל אור פצפון מורגש בחושך.
שנחשוב על זה.. וואי.
אם באמת היתי מבינה מי אני,
כנראה היתי רוקדת.
לפחות עד 120 שנה.
הלו. זכות להיות את, יגברת.
ראיתי שם.. היה כתוב:
בודד? תתבודד.
אם אתם שואלים אותי?
עופו על זה. קללללל.
זה מדאורייתא לפחות.
יהודי חייב ניגון.
של רועה.
וכשאין רועה...
יהודי חייב למצוא איזה ניגון,
משלו.
ועם הניגון הזה,
לחבור להמון ניגונים.
בטוח שטוב מאוד להתפלל ביניהם,
ובשמחה.
לעבוד את ה'.
ואני העשב,
משירת העשבים.
והלב הדופק,
בעולם עכשיו נעשה ניגון,
של רועה.
והלוואי.
ואני מפחדת,
וזה גם טוב.
לא זכרתי שאמרתי קוף.
ועוד לראשונה.
אבל זה גם בסדר,
לא ידעתי שיום כזה יקרה,
ואם ידעת, מה הית עושה?
אני לא יודעת.
איך אני אומרת כ"כ הרבה את המשפט הזה -
אני לא יודעת.
וואו מסבך אותי.
סיבובים.
מעגלים, מעגלים.
וזה מגיע. הנה מגיע.
וגל, ושוטף את הכל.
לעולם יש לב,
ובלב יש אנשים,
צבעוניים, יפים כאלה,
שחיים בכולו.
האנשים האלה, הם חלק מהעולם. מהעולם גם שלי.
גם שלך, כן.
זה אנשים עם ריח מסויים,
עם שעות שינה,
ותחביבים,
אנשים עם פחדים ודאגות,
אנשים אנושיים.
מדהים משהו. פחד.
וכל איש כזה.. כשהלב שלו דופק,
גם העולם כולו, מחסיר פעימה.
זה ברור לי.
העולם הזה, הוא יפה.
מורכב. מעניין.
עולם של חיים.
אני יודעת, כשאני חיה,
אני רואה המון טוב.
אני זוכרת תהתבודדות ההיא.. כשפעם ראשונה הרגשתי שפשוט יש לי חשק לחבק אפילו את העץ שעמד מולי.
העולם שלי הוא מתוק.
ויפה. ומורכב. וחי. ונושם.
ואני דופקת בו.
לפעמים ברעש, לפעמים בלחש,
זה תלוי בלב שלי.
כן.. לב הוא איבר קסום.
הוא עשוי משריר.
תחשבו כמה מתיחות הלב שלנו עבר,
כמה מתיחות הוא יעבור.
כמה ענינים כמה גלגולים עד שהוא קולט ש.
יש מישהו אחד.
אחד ממש.
שסובב כל עלמין. ולמה אני אומרת את זה?
כי וודאי לי. לא יכול להיות אחרת.
לא רוצה שיהיה אחרת.
מי זה אלוקים?
אמר פעם רב אחד.
הוא היה חכם. הו, כן.
שאם אלוקים הוא באמת מה שבני האדם מציירים,
אזי גם הוא אינו חפץ להאמין באלוהים שכזה.
בואו לא ניהיה טמבלים .
אלוקים קיים. והוא..
פשוט אין מה להגיד עליו.
שום מילה לא תתאר. לא תספיק.
אבל אני, אני אוהבת אותו.
מאוד.
יש רגעים שאני מאוהבת בו. ממש.
אצלי, אלוקים.
הוא אבא. קודם כל. לפני הכל.
כן. הוא אבא שלי.
אנחנו חיים יחד.
זה מעניין.. כן.
לפעמים יש כאפות, ולא תמיד קל.. אבל הוא אוהב אותי.
אני יודעת.
לפעמים אני משתעשעת במחשבה שאני בת זקונים שלו.
ואז אני נזכרת שאין מה להשתעשע.
אותי הוא הכי אוהב.
בעולם.
לאבא הזה, יש לב עצום.
אולי אין לו בדיוק לב.
אבל משהו שם.. אוהב אותנו.
מישהו.
באלי להרים עיניים גדולות ותמימות,
עגולות כאלה..
ששייכות לפרצוף שלי,
לפה שמתעגל במתיקות ולוחש, אבא.
אתה יודע?
אני אוהבת אותך.
יגידו שאנחנו לא מכירים, אבא,
אבל אנחנו כאן.
אתה.
אתה היחיד שמבין.
שיודע. אותי.
לא משנה לאן אלך, אנה אפנה.
אני אלייך..
שלך אני.
לך רוחי.
ונשמתי.
עד ליום בו אשוב לאדמתו.
תגיד, אתה מחכה לי?
לפעמים באלי שתשלח לי הודעה כזו..
בת שלי,
את עושה לי נחת.
אוהב אבא.
לפעמים באלי שתחבק אותי,
ואז אני נזכרת שכל המציאות,
היא תזכורות של חיבוקים.
ואני אוהבת אותי.
ואני שמחה שיש לנו את רבי נחמן,
הוא מחייה נשמות,
בלעדיו, אולי היתי שוכחת שאני אישת פלא.
אני פלא.
שלום,
פלא גדול.
חידוש כמוני, לא היה. מעולם.
לפעמים אני יודעת בוודאות,
שאנחנו גודל של נשמה שלא נתפסת בכלל.
בגופות שלנו.
אנחנו גשמיות מטעת.
נשמות יפות,
קדושות,
שאלוקים בחר באהבה, וברא.
וליטף.
ועטף. וקשר בסרט מתנה כזה..
רק לבנתיים.
והבטיח, נשמה, לכי לתקן.
עוד ניפגש, ילדה שלי.
אז ירדנו לפה.
כי אבא אמר.
צריך כיבוד הורים... כן.
וקשה לנו, ועובר מה שעובר.
אבל היי.
זה רק מן מסלול כזה.
יש אור.
אור אינסוף והוא לא רק בקצה.
הוא בהכל.
צריך עיניים, כן?
בעצם לו.
לב בשר. צריך.
צריך לב חדש.
טהור.
מילה.
צריך לצעוק תפילה.
יהודי, לא יכול להיות חפץ יפה של מוזיאונים..
במוזיאון תשימו הבלים.
יהודי זה מדבר.
זה חי.
זה וואחד מדריגה .
יהודי, לא באמת יכול להיות משהו מדוגם וקר כזה.
הלו.. יהודי זה עם נצח.
סגולה.
נע.. עוד לא ראיתי שום סגולה בצבע לבן.
ושום משהו נצחי שלא חי.
יהודי חייב אש.
יהודי חייב שהאש שלו תוקד ,
עד בית משיח.
ולדעתי?
גם אחרי.
כן. חייב. ממש.
יהודי חייב לצעוק טאטע. או לפחות אבא,
אחרת מי זוכר שיש אלוקים בתוך המסך המכשף הזה?
יהודי צריך לבכות.
דמעות רותחות, שמנקות את העיניים ומרפאות את הלב.
דמעות שעוזרות לראות את העולם נקי יותר.
תאר לך שאבא ואמא לא היו מנקים את החלון של הרכב..
או אולי שהחלון של הבית היה מלוכלך.
הצילו. מי רוצה להיות בבית כזה,
שהחלון שלו אטום.
יהודי צריך לב.
ואין יהודי שאין לו לב.
יהודי צריך לקלף קליפות, זה כיף. באמת.
קילפתם פעם ארטישוק?
אז בסוף הקילוף... יש את הלב שלו.
וואי.
ויהודי צריך שיהיה לו חוץ לצאת אליו, חוץ שהוא מן פנים.
יהודי צריך תפילה. של מילים. משלו.
יהודי צריך להפסיק לחשוב שהגלות זה קול..
יהודי צריך לצרוח: גאולההההה
יהודי צריך לשיר שירים לאבא שלו,
מסכן אבא כמה זמן הוא מחכה לשמוע אותך.. ממך.
לא היתי מחליפה בחיים תפקיד עם אבא שלך.
למרות שאתה יהודי מתוק.
בעצם, אתה יהודי מתוק.
אבא מאושר בך.
רציתי לומר לך, לכל יהודי..
שבפנים אתה טוב. וטהור, אמיתי.
והי, לגביי האפשרות של אהבה.
אנחנו יהודים,
יהודי תמיד ראוי לאהבה.
אבא תמיד תמיד אוהב אותך.
גם אם תחשוב שאתה הינדיק...
או סתם תשתגע,
ברוך ה' שלא התגלגלתי בצפרדע.
יש לי עולם נפלא,
וחשוב.
יש לי בוקר לקום אליו,
וחושך זמני לישון בו.
אבל דע לך, שכל אור פצפון מורגש בחושך.
שנחשוב על זה.. וואי.
אם באמת היתי מבינה מי אני,
כנראה היתי רוקדת.
לפחות עד 120 שנה.
הלו. זכות להיות את, יגברת.
ראיתי שם.. היה כתוב:
בודד? תתבודד.
אם אתם שואלים אותי?
עופו על זה. קללללל.
זה מדאורייתא לפחות.
יהודי חייב ניגון.
של רועה.
וכשאין רועה...
יהודי חייב למצוא איזה ניגון,
משלו.
ועם הניגון הזה,
לחבור להמון ניגונים.
בטוח שטוב מאוד להתפלל ביניהם,
ובשמחה.
לעבוד את ה'.
ואני העשב,
משירת העשבים.
והלב הדופק,
בעולם עכשיו נעשה ניגון,
של רועה.
