בימים האחרונים הוא לא מוכן להיית בעגלה בכלל ובוכה ממש חזק וממש מתחנן שהוציא אותו ואחזיק אותו אבל הרגשתי שאנחנו מדי מפנקים אותו עוד לפני שמצייץ כבר בעלי ואני מרימים אותו ולא שורדים ככה כמעט לא ישנים בלילות...
אני לא יודעת באיזה גיל מתחילים לשים גבולות כי בימים האחרונים גם בלילה לא מוכן בשום אופן לעזוב אותי.
הוא לא רעב לא גזים לא חיתול הוא בוכה ובשניה שאני מרימה אותו אז נרגע.
שניסינו להיות לידו ללטף ולהרגיע אבל לא על הידיים זה לא עוזר והוא בוכה נורא חזק וא"חכ גם אני בוכה בחדר כי לא יכולה שרוצה כ"כ ולא להרים אותו(מה מבקש סה"כ? חיבוק...)
השאלה שלי היא האם בכלל זה נכון בגיל כזה????
האם לעשות כל מה שרוצה ?ואח"כ להרגיל אותו יהיה קשה הרבה יותר...כי ככל שיגדל יתרגל...אבל האם בכלל מבין עכשיו? האם זה לא אכזריות לא להרים שרוצה ככה?
זה גומר אותי...מתפרקת נפשית מזה.


וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...