תמשיכי לחיות בקונפליקט עצמי ולהשליך אותו על כל הבא ליד.

ואין קשר בין הדברים. זה שאני מסתתרת באנונימי לבין זה שאת חיה בקונפליקט. 

''אוי התמימות החמודה הזאת של אלה שה' לא הכניס להם כאפה רצינית''

תתפלאי, יש בפורום אנשים מאמינים, שנתנו להם כאפה. ו''הכניסו להם'' וזה לא הופך אותם לתמימים. זה הופך אותם לבוגרים שמאמינים בדרכם.

מי שהכניסו לו כאפה והתערער מזה על חייו, פשוט לא האמין לכתחילה. או האמין אמונה של ילד בן 3 שלא התבגר 

צרם לי המשפט, והחלטתי לכתוב זאת בקול. לא באה לפתוח ויכוח דיון או כעס.

סליחה מכל הנפגעים, וכל הרוסיי האגו המנופח. 

ועמך כולם צדיקים. 

היו שלום.

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

זה אולי עדיין קיים אבל פחות ופחות.

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

אם הוא קיים,

אולי הגיע הזמן שלך להשתחרר ממה שלימדו אותך ולברר את האמת באמת.

אתה חופשי.

יש לו אתר ומלא שיעורים.

וגישה שאולי תיישב את דעתך .

נותן מורכבות לאלוהים ולמציאות

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.