לא יהיה טוב יותר לעולם אם תתפטר, וגם לא לך.
תהליכים קורים לאט, לא ביום ולא ביומיים. וככה זה בחינוך, ובטח בגיל הזה, לא רואים תוצאות מיידיות. והי, לשלושה מהם כבר יש אמון בך, וזה נפלא. תחשוב שזה רק פעם בשבוע לשעתיים, הגיוני מאוד שיקח זמן ועוד היו חגים באמצע מה שקטע את הרצף והם כאמור ילדים. סו, סבלנות. בסדר? תנסה עוד קצת ובעז"ה יהיה טוב.
ומותר להשקיע בילדים מסויימים יותר מבאחרים, לכן אתה לא איש הצוות היחידי. כל אחד נותן תשומת לב למי שיותר נקשר אליו, ותסתכל כמה אתה נותן להם ספציפית וכמה לקבוצה בכללי.
(תזכר מה אתה אמרת לי ברגעי יאוש של "הם 600 חניכות ואני אף פעם לעולם לא אצליח להיות שם בשביל כולן אז אני תמיד ארגיש כשלון מהלך אפילו שזה לא אמור להיות ככה כי זה הכי הגיוני לא להתחבר לכולן". אני יודעת שזה אחרת כי אני הייתי איתן 9 שעות כל יום, אבל גם מספרית זה לא אותו דבר. אוקיי דוגמא גרועה, אז משהו אחר - תנסה לחשוב שחבר היה מספר לך שהוא עדיין לא מתחבר לכל הילדים בעבודה, נכון היית מרגיע אותו? יופי. אז תרגיע גם את עצמך)