ובעצם מהו כאב אם לא אור גדול שהתנפץ אל המציאות?
ואתם יודעים,
אחרי המוות יש חיים. והם גדולים בהרבה מהקודמים
גם אחרי המוות החלקי וגם אחרי המוות ממש
הכל זה בעצם שכבות של אור לחושך לסירוגין כשבבסיס שוכן אור גנוז
והרי אנחנו רוצים להיות טובים
כל כך רוצים שלא מצליחים להכיל--
ונשברים.
מוטב ציפור אחת ביד משתיים על העץ
להימנע מהתמודדות זו לא בהכרח בריחה, זו הבנה בוגרת ובשלה של מגבלות הכלים
לפעמים עדיף להיות טוב בעוצמה נמוכה יותר, מאשר לא להיות (וכמובן, ערכה של ההבנה הזו הוא הכרה במציאות, בה יש לנו משאבים מוגבלים. לא קביעת סדרי עדיפויות מובנים מאליהם)
האם אנחנו מוכנים להתמסר? להיות טוטאליים? האם אנחנו מוכנים להקריב הכל על מזבח עבודת ה'?
ההכרעה הזו קובעת באופן דרמטי את אופיין של התפיסות והבחירות שלנו. זה לרוב לא המסקנות, זו דרך החשיבה.
מקומות בהם אנו משתפים פעולה עם התרבות הסובבת הם לא מתוך רפיסותנו כלפיה. שיתוף הפעולה נובע מכך שאנו תופסים אותו כמקרה פרטי בו השת"פ הזה הוא הוא רצון ה'.
מי במרכז? התרבות העולמית או רצון ה'? אני או בורא עולם?
[אני רוצה לחיות בחברה מבקשת ה'. חברה שמשאת נפשה היחידה היא לעשות רצונו. אמנם, ייתכנו נפילות, אך לעולם לא מתוך אידאולוגיה. לא מתוך קבלה שלהן]
אנחנו בדור של גאולת הלב. זאת ברכה
אולם סיגים רבים לה
האור נשבר לעתים תכופות
ואנו
ליה עינינו
תן לנו אור של דעת
של תבונה פנימית
של הבנת הסדר שיצרת בו עולם
תן לנו את הענווה והרוך לפתוח את האוזניים הערלות
את.הלב החסום
תן לנו לבכות על מה שחשוב
באורך נראה אור
...
ואתם יודעים,
אחרי המוות יש חיים. והם גדולים בהרבה מהקודמים
גם אחרי המוות החלקי וגם אחרי המוות ממש
הכל זה בעצם שכבות של אור לחושך לסירוגין כשבבסיס שוכן אור גנוז
והרי אנחנו רוצים להיות טובים
כל כך רוצים שלא מצליחים להכיל--
ונשברים.
מוטב ציפור אחת ביד משתיים על העץ
להימנע מהתמודדות זו לא בהכרח בריחה, זו הבנה בוגרת ובשלה של מגבלות הכלים
לפעמים עדיף להיות טוב בעוצמה נמוכה יותר, מאשר לא להיות (וכמובן, ערכה של ההבנה הזו הוא הכרה במציאות, בה יש לנו משאבים מוגבלים. לא קביעת סדרי עדיפויות מובנים מאליהם)
האם אנחנו מוכנים להתמסר? להיות טוטאליים? האם אנחנו מוכנים להקריב הכל על מזבח עבודת ה'?
ההכרעה הזו קובעת באופן דרמטי את אופיין של התפיסות והבחירות שלנו. זה לרוב לא המסקנות, זו דרך החשיבה.
מקומות בהם אנו משתפים פעולה עם התרבות הסובבת הם לא מתוך רפיסותנו כלפיה. שיתוף הפעולה נובע מכך שאנו תופסים אותו כמקרה פרטי בו השת"פ הזה הוא הוא רצון ה'.
מי במרכז? התרבות העולמית או רצון ה'? אני או בורא עולם?
[אני רוצה לחיות בחברה מבקשת ה'. חברה שמשאת נפשה היחידה היא לעשות רצונו. אמנם, ייתכנו נפילות, אך לעולם לא מתוך אידאולוגיה. לא מתוך קבלה שלהן]
אנחנו בדור של גאולת הלב. זאת ברכה
אולם סיגים רבים לה
האור נשבר לעתים תכופות
ואנו
ליה עינינו
תן לנו אור של דעת
של תבונה פנימית
של הבנת הסדר שיצרת בו עולם
תן לנו את הענווה והרוך לפתוח את האוזניים הערלות
את.הלב החסום
תן לנו לבכות על מה שחשוב
באורך נראה אור
...