מי שאוהבת אותי עסוקה מכדי להתעניין בי
והשאר לא אוהבים אותי או שאני לא מעניינת אותם או גם וגם
ועסוקה זה לא רק טכנית, גם. אבל בעיקר נפשית
אבל אני ארטי, ותמיד מקשיבה לכולם
אז בואו נדחיק את זה שאני קורסת מבפנוכו ואיך לעזאזל אתם לא רואים את זה מבחוץ כי אני ככ שקופה, אין לי אפילו קמצוץ כח מיותר כדי להשקיע בלהסתיר מה עובר עליי
אבל גם לכם ככ קשה, אז אני רק אכיל ואכיל ואכיל עד שאתפוצץ בסוף. אבל זה עדיין לא יעניין אתכם, אולי דווקא כן, כשתגלו שכבר אין ארטי שתכיל ותקשיב ותייעץ אתכן כי מרוב כל זה, היא הוצפה וקרסה מעצמה בעצמה.
(מעניין אם אז יהיה לכם מצפון)
והקונספט הזה של תקופת אירוסין וחתונות. זה פשוט ארררררר. אני באמת שמחה בשמחתכן לגמרי ומתרגשת איתכן והכל. אבל טאטע אין לי מקום להכיל את כולכן ביחד. ולא, זה ממש לא מקנאה ח"ו, אני עוד לא בגיל שזה רגיש וכאלו ב"ה. למה מי שמתארסת חווה הכל בצורה ככ קיצונית. אין בי עוד כח להקשיב ולהכיל אף כלה, באמת. וזה רק מתחיל. אני חברה רעה אולי, אבל עובדה שאתן ממשיכות לפנות דווקא אליי. מתי תבינו שגם אני צריכה הכלה הקשבה והבנה? אין לי כוחות אינסופיים. ואתן חברות, לא חניכות, אמורה להיות פה הדדיות כלשהי.
קצת לעזאזל.
(מי שמגיב, באלף רגישות בבקשה)