צריך להתחיל לחשוב.
לעצור את מרוץ החיים שכל מילה בו יוצאת ללא כל מחשבה וכל אות מוקלדת ללא שום הרהור. פשוט לעצור. כי אי אפשר להחזיר מילים. והחרטה על מילים שנאמרו היא הכי קשה וכואבת, כי אין לה שום תיקון או יכולת שינוי.
כמות הפעמים שאמרתי משהו ושניה אחר כך התחרטתי היא אין סופית. והייסורים העצמיים הם כל כך כואבים בלב. והכעס על הפזיזות הוא חזק וצורב.
לכן צריך לחשוב. אין שום סיבה לענות ישר על כל דבר. מותר ועדיף לחשוב שניה לפני שאומרים משהו.
למילים כוח חזק. הם יכולות לפרק אדם לחלקיקים והם יכולות לבנות לו בפנים בניין שלם.
אז אם כזה כוח בפה לא כדאי לחשוב שניה לפני?

כעעען כען