בד"כ אני משתדלת להיות סבלנית גם כשאני כועסת אבל לפעמים זה לא עוזר לי
אחרי שבגן משחקים הוא גירה את אחד הילדים עד שנגררו למריבה כל אחד מצא מקלות אבנים ושיפודים ורצו ממש להילחם בני רץ אלי אז עמדתי בינהם ואמרתי שוב ושוב שאני לא מרשה ואף אחד לא מרביף לאף אחד (משפט מוכר?) ראיתי שלא עוזר אמרתי לבני שאם ממשיכים אנו ניכנס הביתה ולא נהנה מהאויר הנעים (יצאנו לא מזמן) הם המשיכו ל"הכות " עם כל ה"אביזרים" שמצאו ואני הוצאתי את הקטנה בכח מהנדנדה-כבר הייתי עצבנית כי לא רציתי להיכנס הביתה וכי הם לא "שמו עלי" קראתי לבני שרץ אחרי החבר :נכנסים הביתה ואני נ ועלת את הדלת!
כמובן הגיע בריצה ונעלתי ת'דלת אחרי רגע אבן פוגעת בדלת - זה החבר- פתחתחי ושאלתי: מה זה?? הבן שלי יצא וזרק עליו אבן קטנה תוך כדי שאני מושכת אותו ואומרת לו לא לזרוק! הוא זרק והבאתי לו מכה בטוסיק פעם ראשונה בחיים. מאאד כועסת דחפתי אותו לחדר ואמרתי לו בכעס שאני מאד כועסת עכשיוו הוא עדיין בחדר ואני לא מדברת איתו ושלחתי הביתה שלהם כמה חברים שהיו כאן בצהריים ונכנסו כשנכנסו
אפשר שיקוף מה עשיתי לא בסדר?? ואחרי החדר מה אומרים??
תודה!!
), וזה יותר טוב מלאגור ולאגור...הובנתי?