המוח יודע מה הכי טוב.
המוח מבין למה.
אבל הלב.
הלב נקשר.. וללב כואב.
הלב בוכה.
לא מחובר למציאות.
לא מבין וגם לא מנסה להבין את המוח.
הוא בוכה על משהו טוב.
אבל הוא לא יודע שהוא כזה.
ככה זה בגיל הזה.
אין קשר בין המוח ללב.
כשהלב עושה החלטות נמהרות,
המוח מתפחלץ.
וכשהמוח עושה החלטות קשות,
הלב תמיד בוחר להתעלם ממה שעומד מאחוריהן,
ממה שהם יתנו לו בעתיד.
הלב פשוט מכאיב.
מנותק מהמציאות.
הלב בוכה.
ללב אין עיניים.
הבכי עובר דרכי.
הוא בוכה.
והמוח גוער בו, *דיי!*
תתעורר!!
זה טוב לך!
זה יביא לך רק טוב
אבל הלב לא מקשיב
כמו עושה חרם על מי שפגע בו.
ואני.. מה אני?
אני קרועה בין המוח ללב
יודעת שעכשיו
ממש עכשיו
אני צריכה לתת מקום רק למוח
והלב ימשיך לבכות.
הוא מנסה שאקשיב לו.
ואני רוצה.
אבל בתוך תוכי אני יודעת,
הוא בוכה ומשגע אותי
אבל ביום מן הימים הוא יודה לי.
כי ביום מן בימים הוא יבין את המוח.
ביום מן הימים..
לא עכשיו..
מתישהו
הם יעשהו שלום.
המוח והלב.
המוח מבין למה.
אבל הלב.
הלב נקשר.. וללב כואב.
הלב בוכה.
לא מחובר למציאות.
לא מבין וגם לא מנסה להבין את המוח.
הוא בוכה על משהו טוב.
אבל הוא לא יודע שהוא כזה.
ככה זה בגיל הזה.
אין קשר בין המוח ללב.
כשהלב עושה החלטות נמהרות,
המוח מתפחלץ.
וכשהמוח עושה החלטות קשות,
הלב תמיד בוחר להתעלם ממה שעומד מאחוריהן,
ממה שהם יתנו לו בעתיד.
הלב פשוט מכאיב.
מנותק מהמציאות.
הלב בוכה.
ללב אין עיניים.
הבכי עובר דרכי.
הוא בוכה.
והמוח גוער בו, *דיי!*
תתעורר!!
זה טוב לך!
זה יביא לך רק טוב
אבל הלב לא מקשיב
כמו עושה חרם על מי שפגע בו.
ואני.. מה אני?
אני קרועה בין המוח ללב
יודעת שעכשיו
ממש עכשיו
אני צריכה לתת מקום רק למוח
והלב ימשיך לבכות.
הוא מנסה שאקשיב לו.
ואני רוצה.
אבל בתוך תוכי אני יודעת,
הוא בוכה ומשגע אותי
אבל ביום מן הימים הוא יודה לי.
כי ביום מן בימים הוא יבין את המוח.
ביום מן הימים..
לא עכשיו..
מתישהו
הם יעשהו שלום.
המוח והלב.