אני היתי רוצה שיהיה לי ולהורי קשר יותר חזק.

אבל בתכלס זה לא כ"כ קורה.לדעתי צריך שיהיה קשר חזק,לא צריך לספר על כל  דבר .

אבל כן להתייעץ עם הורים שלך שיש להם הרבה יותר נסיון בחיים.

 

אוףף ,אני לא יודע לנסח את עצמי...

@משיחנאו

@מיכל318

@שוליינית

@מתנחלת גאה!

ועוד מעט אני גם יענה לך.

שאלה לי אליכם - נסיונות פעילים

אבל  יש הבדל, שם זו שאלה על המציאות, על מה שקורה בפועל. ופה זו שאלה על האידיאל, על מה ראוי שיקרה.

אז ככה...
אני חושבת שראוי שיהיה בין ההורים למתבגרים קשר חזק וטוב וחם. אבל זורם.
אני חושבת שהכל צריך להיות גלוי מול ההורים.
ולא טוב להסתיר מהם.
כי אם הילד יסתבך או שיקרה לו איזה משהו והוא יוכל להיפגע, ההורים הם הראשונים ואולי גם היחידים שיהיו עם הילד ויעזרו לו. לא החברים ולא אף אחד/ת.
רק הם יהיו לצד הילד ויתמכו בו.
וגם סתם בכללי זה טוב קשר טוב עם ההורים, לדעת שיש תמיד למי לחזור.
למרות שלפעמים מרגישים שהם סתם חופרים וקרציות... ומיתערבים לכל דבר.
אבל צריך לזכור שהם עושים את זה מאהבה.
ורוצים לעזור...
ראיתי על זה משהו בדיוק אתמול-
"אל תפחדו להיות הורים 'חופרים", גם כדי לטמון שתיל שיגדל להיות עץ, צריך לחפור".
יצא ארוך ניראלי...

יש הרבה דברים שהייתי רוצה לדבר עם ההורים שלי אבל לא יודעת איך למה כמה וכו..

 

אני עונה בהנחה שראוי= רצוי. אם אני טועה תקן אותי.

קשר בין מתבגרים והורים הוא מאוד רצוי לשתי הצדדים. כל הורה רוצה שהילד שלו ישתף אותו במה שעובר עליו, וכל מתבגר רוצה (גם אם לא ככ במודע) שהוא יוכל לשתף את ההורים במה שהוא עובר. בכל זאת הורים..
בפועל ברב הבתים זה לא ככ קורה (למה זה כבר סיפור אחר, אם תרצה פירוט תגיד). אני לא חושבת שזה רע, שאין קשר טוב, ברב המקרים זה לא פוגע במישהו בצורה אנושה, אבל כן חשוב שלמתבגרים יהיה מבוגר, גם אם הוא לא הורה, שהוא יוכל להתייעץ איתו.
בבתים שכן יש קשר טוב זה נהדר (כל עוד זה לא מגיע לתלותיות). המתבגרים מרגישים בנח עם ההורים, וההורים יודעים איך להגיב. זה דורש המון ויתורים משתי הצדדים.

זהו בערך. נראלי.

אבל לא תמיד יהיה

ואם אין אז גם הרבה פעמים באמת לא צריך

מסובך

בקצרה: ראוי, אבל רק אם שתי הצדדים מוכנים להתאמץ בשביל זה.

בפירוט: כשצאצאי ההורים הם ילדים יש שיח בין ההורים לילדים עם יחס של שליט ונשלט. ההורה מחליט בשביל הילד.

וכשצאצאי ההורים הם מבוגרים יש שיח בין ההורים לצאצאיהם ביחס של שווים מול שווים. כההורה לא מחליט בשביל הבן\ת (לכן עד כה השתמשתי במילה צאצא) והבן\ת לא מחליט בשביל ההורה.

ובאמצע, בגיל ההתבגרות, מה קורה? ובכן, בזמן הזה מתרחש השינוי בין שליט נשלט לשווה מול שווה. ובדרך כלל המתבגר\ת  תופש את השיח כשווה מול שווה וההורה כשליט נשלט. מה שמונע שיח בין ההורה למתבגר\ת, כי הצאצא חושש שכל מה שהוא יאמר ינוצל נגדו.

ועם יש שיח אז לעיתים קרובות הוא גורר מריבה, בגלל שהמתבגר\ת חולק\ת על מה שהוורה אומר, ונוצר וויכוח על מידת המחויבות של דברי ההורה.

 

ולכן עם רוצים שיתנהל שיח פורה על ההורה לווטר על זכותו השנויה במחלוקת להטיל ווטו, ועל המתבגר להבין שעצות ההורה לא נאמרו כדי למרר את חייו אלא בשביל למתק אותם, ושהאמירות נובעות מתוך נסיון חיים גדול משלו, ולכן כדאי לפעול על פיהם, גם אם הוא לא חייו, ורק כך יכול להתנהל שיח פורה ומעשיר.

איזה סיייכום!!!👍👍👍

נתייג חסיד מובהק של דרך החשיבה הנל

@@סביון

אשכרה.