מה שלא מפריע לי בעבודת ה' שלי, ולא פוגע בי ובסביבתי- אני יכולה להמשיך לעשות.
אם זה מפריע לך בחיי היומיום- את נזכרת בדברים ובוכה, את מפחדת וכאלו- יש עניין גדול לעבוד על זה כדי שיהיה לך יותר נעים ונוח.
אבל אם זה נגמר בלדבר עם ה'- זה טוב בכל שפה... תאמיני לי...
אני לא בעד לחיות בסרט, אבל תנסי לנתב את זה למקום אחר (תכניסי את מי שאת לסיפור בתור אחת הדמיות ותדברי עם ה' משם... לדוג')
וסתם שתדעי, יש מצבים יותר גרועים
אני מכירה מישי בשנות העשרה המאוחרות ממש מרוקדת/ משחקת/ ושרה לעצמה
יש שיגידו לך שזה עצוב אבל היי, למה? מה רע במה שהיא עושה?
וחוץ מזה שאני בוכה מספרים בשיא הקלות, אני ממשששש רגישה, ואני לא מעוניינת להפוך את עצמי לעור פיל. רגישות, בדור שלנו, היא מתנה.
בהצלחה!!
@ה' הוא המלךךך