פשוט רציתי לברוח.
לברוח הכי רחוק שיש, להעלם לאיזה חודש.
חבל. השבוע הזה דווקא התחיל טוב עד עכשיו. הייתי שמחה.
ועכשיו? מרגישה ריקנות, חוסר שקט, דיכאון.
ישבתי שם עם כולן כשמבחוץ לא רואים כלום, אבל בפנים קול לוחש זועק לי-
תברחי. תברחי. תברחי.
אבל למה? מה כל כך רע לך?
ברמת השכל וההגיון- הכל טוב, חיים טובים, עם פונטציאל לאושר.
ברמת הרגש- עליות ומורדות. לרגע שמחה ומלאה בתחושת שלמות ורוגע, ורגע אחרי כן נפילה גדולה כאילו כדור פגע לך בלב. הלב מוטח ברצפה, משהו מנסה לשבור אותו, לנפץ לו את האשלייה שהכל טוב.
ואולי באמת הכל טוב וזה סתם מצב רוח חולף?
אולי, לא יודעת.
בכל מקרה המצב רוח הזה גומר אותי ומניח אותי בתחתית הבור השחור ללא יכולת לטפס בחזרה למעלה, ללא סולם. ולבד.

כעעען כען