מה שיעזור לי עכשיו להשתחרר זה ללכת לשם עם האוזניות ולשקוע בתוך הניגונים.

אבל יש שם אנשים. אוף. אני צריכה את הלבד.

 

ועצוב שזה רק להשתחרר, זה לא פותר את הבעיה. אבל לברוח במקרה הזה, זה עוזר.

הבעיה מתגברת, אבל... נשים עליה פס עד שתגדל ואז כבר, אממ... שלוש נקודות... בינתיים נחיה את החיים.

 

אם הקב"ה קבע את הגזרה, מה אני יכולה לעשות? להתפלל זה לא עוזר. ניסיתי. באמת.

לפעמים ה מחליט לעכב כי הוא רוצה עוד תפילות

הוא מחכה ואוהב תפילות של צדיקים

לכן הוא מחכה שתתפללי שוב

בכוונה

בכל הלב.

 

ה' יעזור

הכל יהפך לטובה

 

בעה בקרוב.

 

אשרייך

אם זו גזרה, זו גזרה.

גם אם הוא רואה וחושב שזה הכי טוב לי וכו', אני לא רואה את זה אז זה לא באמת עוזר לי העובדה הזו.

תפילות של שנים, שאני ועוד כמה מתפללים על זה. זה לא עובד. אין מה לעשות.

אם זה יתהפך לטובה, זה יהיה וואו. זה יהיה מעל הטבע.

הלוואי.

אשרי? כל כך לא. אף אחד לא מכיר אותי באמת, ולא מגיע לי שום כבוד או מחמאות.

גם אותי מי שחושב שמכיר לא מכיר

 

העיקר רואים אותי חיצונית ומחליטים צדיק

 

לכולם יש קשיים,

אבל כן. אשרייך.

 

וה' יעזור לך.

אל תוותרי.

 

ונניח נניח זה לא ישתנה,

את לא רוצה לשמח את ה' באיזה עוד תפילה?

הוא מחכה לתפילה שלך

הוא תאב לתפילות של צדיקים.

 

תשמחי אותו. הוא לא מקפח שכר כל בריה.

 

תחיי באמונה שהוא כל יכול, אל תשכחי, תבטחי בו

תעשי את ההשתדלות שלך - אבל תני לו להוביל אותך

 

 

יהיה טוב,

ברור שיהיה טוב.

 

וכן, אשרייך

אני לא מבינה מה אנשים רואים בי שאשרי. ויותר מכך, אני יודעת שאין לי על מה אשרי כי אני לא עושה שום דבר מיוחד, אני גם לא מתאמצת בחיים. אז זה לא שווה. שווה הדרך ולא התוצאה, שווה ההשקעה. מה שלי אין.

אבל זה כבר לא קשור בכלל לנושא יש לי בעיה כלשהי שאי אפשר להתמודד איתה. 

ואני עדיין מתפללת על זה, אבל... לא רואה משו זז. אין לי מה לעשות בנידון.

אז אם את עשית את ההשתדלות שלך

תבטחי בה'

אבל באמת תבטחי

 

תאמיני שהוא יסדר הכל

 

וכן אני חושב שאשרייך

דיברתי איתך כמה פעמים

ואני ממש התרשמתי

כן.

 

יהיה טוב

אני מתפללת. יותר מזה אין.

השתדלות שלי לא ממש יש לי אפשרות, אין לי אפשרות בכלל אפילו. אבל למשל השתדלות של ההורים הולכת לריק. וזה עצוב.

 

 

תודה...

אבל *התכתבת, לא דיברת. זה שונה. וזה גם לא להכיר את החיים וכו'.

בקיצור... אתה לא מכיר.

ובכז

אפשר להתרשם

 

ויש מה להתרשם ממך.

באמת.

 

תביני, תדעי שאת צדיקה.

 

ה' יעזור

מי מכיר אותי יותר טוב (או בכלל היחיד שמכיר)? אני.

אני יודעת מה אני.

ואני לא מאלה שבדיכאון ומורידים את עצמם וכאלה. אני מאוד מציאותית ושכלית.

אני מדברת תכלס מה מצוי. 

אבל זה לא נכון

 

כי אנחנו לא מעריכים את עצמנו כי אנחנו ביקורתיים

ואנחנו מצפים מעצמנו

 

אבל לפעמים מותר לקבל מחמאות

כי מגיע לך.

וזהו

 

מה אני אגיד לך? אין טעם להמשיך לדון בזה.

אז אני אגיד תדה ואשתוק.

והבעיה לא נפתרה. וקשה לנו עם זה. וזהו, להשלים עם המציאות הכואבת.

שהיה איזה משהו שהוא התפלל עליו שנה שלמה איזה 70 פעם ביום

ורק אז זה עבד

אין גבול לתפילה

אבל זה קשה.

אני מזכירה את זה בכל תפילה או עת רצון.

בפועל... נחיה ונראה. כרגע המצב מאוד מאוד מאוד רע.