הי המורה!
כן. זו אני.
יש לך בלי עיין הרע יותר מעשרים בנות, תלמידות בכיתה.
נכון, לא לכולם את יכולה לתת את אותו יחס,
אבל עדיין.
ישנה נורמה בסיסית,
ישנם דברים שמובנים מאליהם.
יש עוד בנות בכיתה-חוץ מהאלה שיש איתן בעיות, שהן מתקשות.
נכון, אני אחת מהן.
יש כאלה שמחפשות את מקום הבריחה שלהן
את היחס שיקבלו,
את התשומת-לב.
ישנם כאלה שברוך ה'-הוא חנן אותן בשכל רב
הן מבינות דברים מהר, קולטות בין רגע.
אבל הן לא בנות בגיל העשרה?
האם הן צריכות להשתעמם כיוון שבנות אחרות מתקשות-והמורה צריכה לתת להן יותר יחס?
האם זה הגיוני שאת כמעט כל שיעור אומרת לאותה בת להוריד את האצבע -שהיא בסך הכל רוצה לענות תשובה?
נכון, את רוצה שלא תיווצר קינאה ותחרות בין המתקשות לבין האלו שמבינות בקלות,
אבל רגע, את לא חושבת שיכולה להיווצר קינאה מסוג אחר?
שאותן בנות-המוצלחות, יקנאו באלה שאינן?!
את בטח חושבת שזה לא הגיוני, לא מצוי.
אז לכן אני כאן.
כן! יש לי קינאה בבנות מסוימות.
כן. אני גם רוצה לצאת לשיחה פרטית, שינסו באמת להבין אותי,
לתת לי להינות מהדבר הלזה שנקרא "בית ספר" שרוב יומי אני שוהה בו.
כן! אני רוצה לקבל תשומת-לב.
את יודעת שרוב הבנות שמתקשות נושאות עליהן משהו מהבית,
אבל זה לא אומר שלשאר הבנות אין את זה.
אולי הן מוצאות בלימודים מקום מקלט מהרוח הסוערת שסביבם?
אולי.
בבקשה, לטובתי-תבדקי את זה.
גם אם את כבר מכירה תתפועה הזו,
בבקשה תעשי את זה בשביל הבנות שאחרי,
שגם להן את את האומץ להגיד את זה, הרי הן אמורות להיות 'מושלמות'..
מקווה שהבנת את נפש אותן בנות.
דשא.
-סוף פריקה-
אפשר להגיב.
👍