מי, רוחי? לא, לא רוחי. השם ישמור.
טוב, רגע. מי סיפר לך? לא, בעצם... שלא יהיה לשון הרע. עזבי. נחכה שהיא תבוא ותספר בעצמה.
היא תבוא, אני חושבת. היום בערב, או מחר. את יודעת איך זה אצלה. אם היא מסיימת לעבוד מוקדם- היא מגיעה הביתה כבר בחמישי. אם לוקחים אותה גם למשמרת לילה אז אנחנו יכולים לשכוח ממנה עד חצי שעה לפני כניסת שבת. אפילו להתאפר היא לא מספיקה. רק מקלחת זריזה ולסגור את הטלפון שלה, ההוא הגדול, השטוח.
אבל מה, רוחי? לא. לא רוחי שלנו. היא ילדה טובה, תמיד הייתה. את זוכרת איך הייתה לוקחת את סבתא לשיעור, פעם בשבוע? הייתה יושבת איתה שעה שלמה לשמוע פרשת שבוע.
היא תבוא. רוחל'ה תבוא.
רק בשבוע שעבר היא סיפרה לי שקנתה חצאית חדשה. שחורה, ארוכה, מבד נעים. היא אמרה שתתאים לה לכל כך הרבה חולצות, ושהחברות מהמשרד מחמיאות לה על הגזרה.
בשבילה הזמנתי את וויס לארוחת שבת. את הרי יודעת כמה היא אוהבת את לאה. "לאה היא דמות מופת", תמיד היא אומרת.
מה איזה לאה? לאה וויס, המנהלת של היסודי. עכשיו היא המנהלת. כשרוחי למדה שם היא עוד הייתה מחנכת. היא באמת אישה נהדרת. מסורה. רעיונות גדולים יש לה. קצת משוגעים, עם התכנונים לערב נשים שכולל בתוכו בנות מהשכונות, אבל נו. ככה זה. הבת שלה הרי עברה למכנסיים, לא עלינו. גרה בתל אביב. אז לאה רוצה לחזק את הקשר עם הבנות מהשכונות.
אני דווקא שמחה על זה. כל יהודי הוא קדוש ובעל לב טהור. אבל למה שהן ירצו להשתתף בהגרלות? הן לא יודעות עלינו כלום.
נו מילא. אולי אני אתקשר לרוחי. אשכנע אותה לבוא כבר עכשיו, לארוחת צהריים. אני אחמם את המרק שנשאר מאתמול ואשלח את דודי למכולת, שיביא חבילה של שקדי מרק. נפנק אותה, נעבעך. עובדת כל השבוע.
מה אמרת לי קודם, שהיא עוברת דירה מירושלים? לתל אביב אמרת. לא רוחי. רוחי היא ילדה טובה.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם