אומרים שגבר צריך לשכוח רק פעם אחת את היומהולדת של אשתו,יותר הוא כבר לא ישכח בחיים

ואל תקלקלי לעצמך בכח את הנישואין.

ואל "תתארי לעצמך" מה לא קרה לאף אחד מעולם.

תעני לו על מה ששואל, תשמחי ששואל; וחבל לחפש על מה לריב וממה להיעלב.

אז מה אם שכח, קורה

פעם אחרת פשוט תגידי שנעלבת ותסיימו את זה בלי שיצא למסע קניות מיותר רק כדי שתנוח דעתך ותאמרי לו מתי אתם מותרים

פשוט השפלה מה שהוא היה צריך לעשות כדי לרצות אותך

(ואת אף פעם לא טועה??)

ועוד אח"כ לשמוע "פעם אחרונה שאתה שוכח"?!

והיא אפילו לא תבין מאיפה זה בא

תתביישי. זו התנהלות ילדותית.

"שיחקת אותה מאד פגועה". הוא קנה לך דברים. איש טוב. אולי טוב מידי להתנהלותך.

"וחבל כי בא לי גם שעון".. אם לא שראיתי בכרטיס שיש לך עוד הודעות, הייתי בטוח שאלו הודעות מומצאות (בהנחה שגם האחרות לא). מבחיל ממש.

אל "תחנכי" את בעלך (אם אכן הההודעות הללו אמיתיות). וכדאי שתביאי בחשבון, שעוד כמה פעמים כאלה, הוא עלול לתפוס עם מי יש לו עסק; לתפוס את הסחטנות; ואז, אם יחליט שפשוט נמאס לו מזה - לא תהיה לך שום סיבה להתלונן.

אם את אמיתית - תתפסי את עצמך כעת, מהר - ותודי לקב"ה שיש לך בעל כזה. או שהוא לא תפס מה שבעצם קרה כאן..

זו האופציה היחידה להערכתי שהיא תתפוס את זה (שוב: אם זה בכלל אמיתי. נשמע הזוי מידי.

לא צריך להיות נאיביים. הבעיה אינה שהוא קנה לה דברים - זה הצד היפה בענין. מצידו. הבעיה היא, כמובן, ה"שיחקתי אותה" - וה"חבל שלא עוד פעם" כי רוצה גם שרשרת...)

מוטב כך, מאשר יהיה לה מאוחר מידי.

חוזר: התנהלות מבחילה.

או שלא באמת קראת את מה שכתבה

היא מתנהגת במניפולטיביות ונצלנות ועוד מתגאה בזה, ומסכן הבעל התמים שבאמת אוהב אותה.

לגיטימי שנעלבה וזה קורה לא מעט בתוך זוגיות ובגלל זה חשוב לדבר על הדברים וכך זה גם בונה את הפתיחות הנפשית והעומק בקשר שבין בני הזוג.

והאמת שחבל מאוד שזו הזוגיות שהיא בונה עם בעלה כי זו לא זוגיות מאושרת וטובה

(את כאילו יוצאת מנקודת הנחה שהאישה תמיד נתונה למרותו של הבעל וזה ממש לא נכון)

אבל לשחק כאילו היא נפגעה מאוד, ולהשתמש בכל מיני שיטות של מניפולציה ועוד במשך די הרבה זמן

זו היא שפוגעת בבעלה, היא לא מעריכה אותו ואת האהבה שלו, מנצלת אותו ומנסה ל"קבל" ממנו דברים

זה שאמרת לו סתם יום זה יכול להיות בעיה הלכתית חמורה

אישה נאמנת לאמר על עצמה אם היא טהורה או לא

אם למשל אישה אומרת לבעלה "נאסרתי" סתם בצחוק או כי היא פגועה ממנו או לא משנה למה - מבחינה הלכתית היא באמת נאסרה על בעלה עד שתספור ותטבול. זה לא פשוט בכלל "חכמים הזהרו בדבריכם"

אני לא יודעת מה ההלכה למעשה ואם יש דרך להתיר את זה, מי שזה נוגע לה למעשה צריכה לברר

וחבל שככה מתנהלת תקשורת זוגית..

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת