גם בסרט נגיד רק ב1 בערך ישלו צלקת בכל השאר לא
בספר הראשון, האגריד מספר להארי כי בעולם הקוסמים שלושה סוגי מטבעות: אוניות (מטבעות מזהב), חרמשים (מטבעות מכסף) וגוזים (מטבעות מנחושת). יחס ההמרה שלהם תמוה ולא שגרתי: במקום חלוקה עשרונית כמו רוב המטבעות בעולם המוגלגים - בעולם הקוסמים בחרמש אחד יש 29 גוזים, ובאונייה 17 חרמשים (או 493 גוזים).
הערך של כל מטבע לא ברור בדיוק בסדרת הספרים, ונראה שאין תמיד היגיון במחירים המוזכרים: בספר השני, למשל, נאמר שמולי וויזלי לקחה מהכספת של המשפחה בגרינגוטס אוניית זהב אחת בלבד - והצליחה לקנות איתה את ציוד בית הספר ואת ספרי הלימוד לכל חמשת ילדיה שלמדו בהוגוורטס באותה שנה; ואילו בספר השישי, הארי משלם 9 אוניות על ספר שיקויים אחד בלבד. בספר החמישי המחיר של בקבוק בירצפת בפונדק ראש החזיר הוא רק שני חרמשים - אבל המחיר של עט נוצה שהרמיוני קונה בהוגסמיד הוא 15 חרמשים ושני גוזים. ובספר הרביעי, באליפות העולם בקווידיץ', אגב, הארי משלם 30 אוניות כדי להשכיר לשלושתם כלמשקפת...
ועד עכשיו עסקנו רק בקניות יומיומיות יחסית. אבל מה עם קניות יקרות? בספר השישי, בורגין מציע להרמיוני לקנות שרשרת שמחירה 1000 וחצי אוניות. האם הקוסמים אמורים להסתובב עם שקי מטבעות ששוקלים קילוגרמים המכילים מספר כל כך גדול של מטבעות? או שאפשר לשלם ב"העברה בנקאית" מחשבון הבנק בגרינגוטס? נזכיר שאת הפרס למנצח בטורניר הקוסמים המשולש, אלף אוניות זהב, קיבל הארי ב"מזומן" - כלומר ב"ארנק גדול של מטבעות זהב", שמשקלו צריך להיות כמה וכמה קילוגרמים.
בספר "קווידיץ' בראי הדורות" שכתבה רולינג מופיעה גם הקדמה לספר מאת אלבוס דמבלדור. בהקדמה זו חושף דמבלדור את יחס ההמרה בין הכסף של עולם הקוסמים לבין הכסף המוגלגים: 250 מיליון דולר אמריקאי שווים ל- 34 מיליון אוניות, ובמילים אחרות: אונייה שווה ל- 7.35 דולר, ולכן: חרמש שווה ל- 0.43 דולרים, וגוז אחד שווה ל- 0.02 דולרים בקירוב (2 סנט).
אם כך, הרי שעולות תהיות בנוגע למחירים בעולם הקוסמים: האם מחירו של ספר השיקויים "רקיחת שיקויים למתקדמים" הוא 250 שקלים (9 אוניות), אבל המחיר של בקבוק בירצפת הוא 3 שקלים? נזכיר גם שאמצעי התשלום הגדול ביותר בעולם הקוסמים שווה ל- 7.35 דולרים / 30 שקלים, כך ששוב מועלית השאלה בנוגע לביצוע תשלומים גדולים. נחזור לסצינה בספר השני בה הארי מגלה שבכספת של משפחת וויזלי יש "ערימה זעומה של חרמשי כסף ואוניית זהב אחת בלבד" (בערך 50 שקלים), סכום שנשמע קטן מידי: משפחת וויזלי אמנם מתוארת כמשפחה ענייה, אך תמיד הצליחה לספק לכל ילדיה את כל צרכיהם ואף אירחה את הארי ואת חבריו. ועוד נקודה לגבי המצב הכלכלי של משפחת וויזלי: בתחילת הספר השלישי, מסופר שמשפחת וויזלי זכתה ב-700 אוניות זהב בהגרלה הגדולה של הנביא היומי, והשתמשה בכסף הזה כדי לנסוע למצרים לבקר את ביל. איך "רוב הכסף הלך על הנופש הזה" לדברי רון? כקוסמים, הם יכולים להגיע למצרים בחינם (באמצעות רכיבה על מטאטאים למשל, התעתקות, אבקת פלו או מפתח מעבר). אם המצב הכלכלי שלהם כל כך רעוע (עד כדי כך שהם לא יכלו להרשות לעצמם לקנות לרון שרביט חדש אחרי שנשבר בתחילת השנה השנייה), כיצד הם מוציאים סכום כזה גדול על נסיעה?
זאת ועוד, יחס ההמרה בין המטבעות לא נראה הגיוני מבחינה מתמטית: המחיר של גרם זהב נכון להיום הוא 41.93 דולר אמריקאי. המשקל של מטבע של 10 שקלים חדשים הוא 7 גר', ואם ניצא מנקודת הנחה שהמטבעות בעולם הקוסמים בעלי מידות דומות, הרי שקוסם יוכל לקחת מטבע אוניה (העשוי מזהב), למכור אותו בעולם המוגלגים ולקבל 295 דולרים בערך - למרות שערך המטבע עצמו הוא רק 7.35 דולרים. כך יכולים הקוסמים להתעשר במהירות ובקלות. איך אפשר להסביר את זה? אולי על הכסף בעולם הקוסמים מגנים קסמים שמונעים ממנו לעבור לעולם המוגלגי, או שהמטבע לא עשוי כולו מזהב אלא מסגסוגת מתכות המכילה בתוכה זהב (למעשה, כדי שהסבר זה יהיה הגיוני מבחינה מתמטית, מטבע האוניה יצטרך להכיל 0.25 גר' זהב בלבד או פחות, דבר שסותר את היותו של המטבע עשוי מזהב).
לסיכום: נראה שאין הרבה היגיון במחירים המוזכרים בסדרה, ויחס החילופין בין הכסף המוגלגי לבין הכסף הקוסמי תלוש מהמציאות.
מקור:
מה המקור?פשוט יש לי רימון...
טבעתיהלוםדבר ראשון בנוגע למחירים: גברת וויזלי קונה חפצים (ספרים גלימות) בחנויות יד שנייה, ובנוסף יש בהוגוורטס גמ"ח למעוטי יכולת (כתוב ב6 כשדמבלדור מבקר את טום הצעיר בבית היתומים). וחוץ מזה מחירים נקבעים על פי היצע וביקוש. בעולם הקוסמים קל מאוד להשיג אוכל למשל נניח שאקנה פרוסת לחם בקסם אוכל להרבות אותה גם למחסן שלם ולכן מחירים של מוצרים שאפשר לייצר או להרבות בקסם הנם נמוכים מאוד. כנ"ל לגבי ספרים שכל בית הספר צריך (כמו ספריו האוטוביוגרפיים של לוקהרט) לעומת זאת את רקיחת שיקויים למתקדמים צריכים רק (בערך) 14 תלמידים בשנה אני מניח שלא נמכרים יותר מ30 ספרים כאלה בשנה(!)
דבר שני בעיית החופשה: בישראל כשאדם רוצה לצאת לנופש עליו לשלם אגרה, סביר בהחלט שגם בבריטניה הקסומה הדבר כך.
בנוסף באותו הזמן פרסי ,התאומים ,רון וג'יני לא ידעו להתעתק. איך את יודעת שרשת הפלו הבריטית מחוברת גם למצרים (למעשה כנראה שלא) מסוכן מאוד (ואולי גם אסור על פי חוק) לקחת משפחה עם ילדים קטנים למסע טיסה מעל הים התיכון, מה שמשאיר מפתח מעבר שמיוצר רק ע"י מישהו שיודע (זה קסם מאוד מסובך היחידים שידוע לנו שעשו אותו סתם כך הם ברטי קראוץ' הבן ואלבוס דמבלדור שניהם קוסמים עוצמתיים מאוד) ובאישור משה"ק.
דבר שלשי בעיית המשקל: לידיעתך הערך המתכתי של עשר אגורות שווה יותר מעשר אגורות אבל אסור על פי חוק להתיך אותו כנראה כך גם בברטניה הקסומה.
נ.ב. אני מסכים עם סיריוס שהמחירים השתנו.
אני צריך ללכת אמשיך בערב..
ממש לא נכון!
ומה רצית, הפסען?
שמת לב לזה שארגורן ברומיר פיפין ומרי הם היחידים שנשארו לבסוף בארץ התיכונה ולא עברו מערבה? (מתוך התשעה)
מה שכתבת על האוכל -
"בעולם הקוסמים קל מאוד להשיג אוכל למשל נניח שאקנה פרוסת לחם בקסם אוכל להרבות אותה גם למחסן שלם"
זה סותר את הפשט של הדברים של הרמיוני לרון:
"אמא שלך לא יכולה לייצר אוכל מהאוויר, אף אחד לא יכול. מזון הוא הראשון מבית חמשת היוצאים מהכלל לחוק גמפ לשינוי צורה של היסודו-"
החוק מופיע בהמשך כשרון אומר בערך את אותו הדבר.
אפשר לגרום לבקבוק לא להגמר על ידי קסם מילוי
היין ההוא לגמרי גרם שכרות להאגריד ולסלגהורן.
אפשר גם ליצר יין יש מאין, כמו בשקילת השרביטים.
ולכן אפשר לזמן אותו
אני מניח שאי אפשר בכמות אין סופית, אחרת הוויזלים היו פותחים יקב
אף אחד לא יקנה יין שאפשר לייצר בקלות.
זה לא לזמן, אלא לייצר, כל אוכל אפשר לזמן.
אי אפשר ליצור אוכל יש מאין (חדר הנחיצות)
אבל אפשר לחדש על בסיס קיים (מילוי בקבוק?)
הרגע הראיתי שיין אפשר.
לא, כי יין אפשר לייצר מכלום, כמו בשקילת השרביטים.
לא בדקתי עד עכשיו.
יש לי תשובה והנא היא: הרמיוני אומרת בפירוש - אי אפשר לייצר אוכל מהאוויר אפשר לזמן להגדיל וכדו'
זה מופיע ב7 קצת לפני שהארי רון והרמיוני מצוטטים לדין טד דרק גריפהוק וגורנוק
בנוגע לשרביט: שרביט עולה בערך 7 אוניות ולכן סביר יותר שהווזלים לא רוצים לקנות מוצר כלכך יקר לבנם החצוף שגנב את המכונית והביא חרפה על המשפחה אחרי הכל השרביט עובד (באופן חלקי)
בנוגע לתשלום: אנשים לא קונים כל הזמן הם באים מידי פעם לשופינג בדיאגון ואז לוקחים בשקי עור קצת לשאר הזמן אם יצטרכו ובנוגע לפרסי הטורניר יכול להיות שמדובר בזיכוי (צ'ק). סיריוס ב3 שולח את קרוקשנקס לחנות הקוודיץ' של הוגסמיד עם הוראה בכתב להוריד מהחשבון שלו
אגב המטבעות של עולם הקוסמים בעלי צורה שונה משלנו כמו שרון אומר בחג המולד ב1
כי כתוב שהאוניות הם בגודל של צלחות. ולא בגודל של 10 שקל.
טבעתיהלום(האגריד שילם 5 גוזים)
טבעתיהלוםכמו בכל סדרה ארוכה
מורות אוהבות לומר על דברים כאלה שזה תרוצים. תכלס יש פווווול טעויות
תפסיקו ללכלך על הספר ופשוט תיהנו ממנו! אז מה אם יש קצת טעויות!
זה פשוט ללמוד אותו כמו שצריך
ללמוד כמו שצריך זה לקרוא פעם, פעמיים או עשר פעמים. לא לחטט ולחפש אחרי כל טעות קטנה!
מי שצריך להרגע זה לא אני אלא כל הלכלכנים למיניהם! אני אישית מאוד נהניתי מהסדרה גם בלי לשמוע את כל אלה שהקדישו את חייהם בשביל למצוא את הטעויות המעטות שקיימות בכל ספר!
בעיה רצינית שככה זה כאב
כשראיתי שהוא יצא כמעט נתקעתי בתקרה מרוב התלהבות...
יש משהו נחמד בבועה השקטה של הישיבה
למה סנייפ שחור למען השם??? ולמה דמבלדור נראה כמו רב חבדניק????
אבל כל מי שהעז לטעון שזה לא תואם לסיפור, אמרו לו שהוא גזען... כרגיל הטענה המפגרת. (אגב, כאילו ש"לי ג'ורדן" לא היה שחור בסרט וכולם היו מרוצים)
כנראה זה סתם כדי לדחוף פרוגרס לגרון של אנשים.
זה זיהום מכוון של כל חלקה טובה. גם הם יודעים את זה.
למה בכלל צריך רימייק להארי פוטר? זה אפילו לא הספיק להתיישן כדי שיהיה צורך לחדש. תשובה: כלי ביד התעמולה. חד חלק.
יום ההולדת של הארי [הלועזי היה ביום שישי והעברי היה בשבת])
כלומר, אני די בטוח שזה מה שהוא עשה שם
אני לא קשור לגרינדלוולד! זה שקר שאומרים שאני נשיא נימרנגרד.
נכון שבהתחלה תמכתי בהם, אבל מאז שגרינדלוולד עשה שלט "למען טובת הכלל" גערתי בו ואמרתי לו שאני כבר לא קשור לארגון שלו
"זה לא לעניין מה שעושים שם, להכריח אנשים לישון אחרי כיבוי אורות ולא להסתובב בחוץ. חוץ מזה שהם חברה ממש מסוגרת ולא נחשפים למוגלגים. כשלמדתי שם לא הכרתי מוגל, חשבתי שצריך לשלוח מכתבים עם מאה בולים על מעטפה"
לעשות אימפריוס לטראוורס בגרינגוטס זה לא היהדות שלי
\יש פאנפיקים נוספים מוצלחים על הארי פוטר שהם ממש ספר שלם\סדרה שלימה חוץ מ'השיטה הרציונלית'? חיפשתי קצת ומצאתי רק תרגומים עלגים ולא מעניינים..
כל התנינים מהשמירה על אזקבן".
"להוציא את התנינים?" הזדעק בן גביר?
"חצי מהאזרחים ישנים בלילה כשהם יוגעים שתנינים דומרים על הכלא!"
"והחצי השני פחות, בידיעה שהפקדת את תומכי הטרור בידי יצורים מצריים שמוכנים בכל רגע לעבור לשירות א סיסי"
אשמח אם מישהו יוכל לשלוח קישור לסרטון הנ"ל
מקגונגל נעצה בהארי מבט בוחן.
"אני הולכת לשם," היא אמרה והצביעה על בניין בצדו האחר של הרחוב, שעליו התנוסס שלט של חבית עץ, "וקונה לעצמי משקה, שאני זקוקה לו נואשות. אתה נשאר בינתיים כאן להימדד להכנת גלימות. זה הכול. אני אבוא לבדוק מה קורה איתך בעוד זמן קצר, ואני מצפה למצוא את החנות של מדאם מלקין עומדת עדיין על תלה ולא עולה באש בשום צורה."
מדאם מלקין הייתה זקנה נמרצת שלא אמרה מילה על הארי כשראתה את הצלקת שעל מצחו, וירתה מבט חד בעוזרת שלה כשזאת נראתה כאילו היא עומדת לומר משהו. מדאם מלקין שלפה אוסף של חתיכות בד מונפשות ומתפתלות, שכנראה שימשו כסרטי מידה, והחלה לבחון את מושא העבודה שלה.
לצד הארי עמד ילד חיוור, בעל פנים מחודדות ושיער מגונדר ומתולתל בצבע בלונדיני־לבן, שהיה כנראה בשלביו האחרונים של תהליך דומה. אחת משתי העוזרות של מלקין בחנה את הילד לבן השיער ואת הגלימה המשובצת שלגופו; מדי פעם היא נקשה על אחת מפינות הגלימה בשרביטה, והגלימה התכווצה או התרחבה.
"שלום," אמר הילד. "גם אתה הולך להוגוורטס?"
הארי כבר ראה לאן השיחה הזאת עומדת להתגלגל והחליט, בשבריר שנייה של תסכול, שהגיעו מים עד נפש.
"אלוהים אדירים," לחש הארי. "לא יכול להיות." הוא הניח לעיניו להיפער. "מה... שמך, אדוני?"
"דראקו מאלפוי," אמר דראקו מאלפוי, שנראה מבולבל מעט.
"זה באמת אתה! דראקו מאלפוי. אני... אני מעולם לא חשבתי שאזכה לכבוד הזה, אדוני."
הארי הצטער שלא ניחן ביכולת לגרום לדמעות לזלוג מעיניו. האחרים בדרך כלל החלו לבכות בערך בשלב הזה.
"הו," אמר דראקו, שנשמע מבולבל מעט, ואז נמתחו שפתיו לחיוך זחוח. "טוב לפגוש מישהו שיודע את מקומו."
אחת העוזרות, זו שזיהתה את הארי, השתנקה קלות.
הארי המשיך לקשקש. "לעונג הוא לי לפגוש אותך, מר מאלפוי. עונג צרוף. וללמוד בהוגוורטס באותה השנה כמוך! לבי מפרפר מהתרגשות רק מהמחשבה על כך."
אופס. החלק האחרון נשמע קצת מוזר, כאילו הוא מפלרטט עם דראקו או משהו.
"ואני שמח לראות שאזכה לכבוד הראוי למשפחת מאלפוי," השיב לו דראקו, בחיוך שכמותו עשוי להעניק המלך הרם ביותר לפחות שבנתיניו, אם הנתין עני אך ישר.
"אמממ... לעזאזל," הארי התקשה לחשוב על השורה הבאה שלו. טוב, כולם רצו ללחוץ את ידו של הארי פוטר, אז—
"כאשר יסיימו להתאים לי את בגדיי, אדוני, האם תואיל בטובך ללחוץ את ידי? אין דבר שיתעלה על כך כשיאו של היום הזה—לא, של החודש הזה—למעשה, של כל חיי."
הילד בעל השיער הבלונדיני־לבן נעץ בו מבט נוקב.
"ומה אתה עשית עבור בית מאלפוי שאמור לזכות אותך בחסד שכזה?"
אוי, אני כל־כך מנסה את זה על הבא שירצה ללחוץ לי את היד.
הארי הרכין את ראשו. "לא, לא, אדוני, אני מבין. אני מתנצל שביקשתי. יהיה לי לכבוד לנקות במקום זאת את מגפיך."
"בהחלט," פסק דראקו. פניו חמורות הסבר אורו במקצת.
"תאמר לי, לאיזה בית אתה חושב שימיינו אותך? אני אהיה בסלית'רין, כמובן, כמו אבא שלי, לוציוס. ובאשר אליך, אתה נראה לי כמו הפלפאף או אולי גמדון־בית."
הארי חייך במבוכה. "פרופסור מקגונגל אומרת שאני האדם הכי רייבנקלו שהיא פגשה או שמעה עליו אי־פעם, עד כדי כך שרוונה בעצמה הייתה אומרת לי לצאת יותר, מה שזה לא אומר, ושללא ספק אמצא את עצמי בבית רייבנקלו אם המצנפת לא תצרח חזק מכדי שנוכל להבין משהו. סוף ציטוט."
"וואו," אמר דראקו מאלפוי, שנשמע מתרשם קלות. הילד שחרר מעין אנחה עגמומית. "החנפנות שלך הייתה מעולה, או לפחות ככה אני חשבתי. תוכל להצליח גם בבית סלית'רין. בדרך כלל רק אבא שלי זוכה להתרפסות כזאת. אני מקווה ששאר אנשי סלית'רין ילקקו לי עכשיו כשאני בהוגוורטס... אני מתאר לעצמי שזה סימן טוב."
הארי השתעל. "אני מצטער, אבל האמת היא שאין לי מושג מי אתה."
"נו באמת!" אמר הילד באכזבה מרה. "אז למה עשית את זה?"
עיניו של דראקו נפערו בחשד פתאומי. "ואיך אתה יכול לא להכיר את משפחת מאלפוי? ומה זה הבגדים האלה? ההורים שלך מוגלגים?"
"שניים מההורים שלי מתים," אמר הארי. לבו נצבט כשהוא אמר את זה ככה. "שני ההורים האחרים שלי הם מוגלגים, והם אלו שגידלו אותי."
"מה?" אמר דראקו. "מי אתה?"
"הארי פוטר, נעים להכיר."
"הארי פוטר?" דראקו השתנק. "הארי פוטר ה־" ואז הילד השתתק בפתאומיות.
דממה קצרה השתררה.
ואז, בהתלהבות קורנת: "הארי פוטר? הארי פוטר המפורסם? יוווו, תמיד רציתי לפגוש אותך!"
העוזרת שטיפלה בדראקו השמיעה קול השתנקות עצור, אבל המשיכה בעבודתה והרימה את ידיו של דראקו כדי להסיר ממנו בזהירות את הגלימה המשובצת.
"סתום כבר," הציע הארי.
"אני יכול לקבל חתימה? לא, רגע, אני רוצה להצטלם איתך קודם!"
"סתוםכברסתוםכברסתוםכבר."
"לעונג רב הוא לי לפגוש אותך!"
"תישרף כבר ותמות."
"אבל אתה הארי פוטר, המציל המהולל של עולם הקוסמים! הגיבור של כולם, הארי פוטר! תמיד רציתי להיות בדיוק כמוך כשאגדל כדי שאוכל—"
דראקו הפסיק את דבריו באמצע המשפט, פניו קופאות באימה מוחלטת.
מבעד לדלת הפתוחה נכנס לחנות גבר גבוה, לבן שיער, בעל אלגנטיות קרירה וגלימות שחורות מהאיכות המשובחת ביותר. ידו האחת אחזה במקל הליכה בעל ידית כסף, אשר נראה כמו נשק קטלני רק מעצם היותו מוחזק באותה היד. עיניו סקרו את החדר באדישות של מוציא להורג, של אדם שרצח אינו מסב לו כאב או אפילו תענוג אסור, אלא משמש לו פעילות שגרתית כמו נשימה.
זה היה האיש שבאותו הרגע צעד מבעד לדלת הפתוחה.
"דראקו," אמר הגבר, קולו נמוך ומלא זעם. "מה בדיוק אתה אומר?"
בשבריר שנייה של פאניקת הזדהות גיבש הארי תוכנית הצלה.
"לוציוס מאלפוי!" השתנק הארי פוטר. "לוציוס מאלפוי המפורסם?"
אחת מהעוזרות של מלקין נאלצה להסתובב ולהפנות את פניה לקיר.
עיניים רצחניות סקרו אותו במבט צונן.
"הארי פוטר."
"זהו כבוד ענקי לפגוש אותך!"
העיניים הכהות נפערו. איום קטלני התחלף בתדהמה.
"הבן שלך סיפר לי הכול עליך," השתפך הארי, שבקושי ידע מה יוצא מפיו ופשוט דיבר מהר ככל האפשר. "אבל כמובן שידעתי עליך הכול עוד קודם. כולם הרי מכירים את לוציוס מאלפוי הגדול, הבוגר המהולל ביותר של בית סלית'רין! חשבתי לנסות להתקבל לבית סלית'רין בעצמי רק כי שמעתי שהשתייכת אליו כילד—"
"מה בדיוק אתה אומר, מר פוטר?" נשמעה כמעט צרחה מחוץ לחנות, ושנייה לאחר מכן התפרצה פרופסור מקגונגל פנימה.
אימה טהורה כל־כך הייתה שפוכה על פניה, עד שפיו של הארי נפתח אוטומטית ואז נתקע ללא מילים.
"פרופסור מקגונגל!" הזדעק דראקו. "זו באמת את? שמעתי עלייך כל־כך הרבה מאבא שלי! חשבתי לנסות להתקבל לגריפינדור כדי שאוכל—"
"מה?" שאגו לוציוס מאלפוי ופרופסור מקגונגל בתיאום מושלם, כתף אל כתף. ראשיהם פנו להסתכל זה על זה בתנועת מראה, ואז נרתעו השניים זה מזה כאילו בצעדי ריקוד מתואם.
המולה פתאומית פרצה כשלוציוס תפס את דראקו וגרר אותו אל מחוץ לחנות.
ואז השתררה דממה.
בידה השמאלית של פרופסור מקגונגל נחה כוס משקה קטנה, אשר נטתה הצדה בזמן המהומה וכעת טפטפה לאטה טיפות של אלכוהול לשלולית קטנה של יין אדום שנקוותה על הרצפה.
אבל זה עניין של טעם וגיל כנראה...
כאילו 'הרעיון הרציונלי' שאמור לעבור מובן אבל הסיטואציה ארוכה וילדותית, שגם לא באמת עונה עד הסוף להגדרה המבוקשת, אבל לא משנה זה חפירות...
