הכל תלוי לגופו של עניין.

מה הן השאיפות, ואיפה היא נמצאת היום.

פחות מעניין מה קרה בעבר.

ולגמרי מסכים עם הסיפא

וודאי שלמשפחות טובות לא יציעו גיורת כי זה סוג ב' ואפילו סוג ג' וזאת הבעיה לצערי.

לצערי באמת יש הרבה שכך חושבים.

אל יהי חלקי עימם.

כל מגזר וה'משפחות הטובות' שלו...

אולי פתיחות.. ממש ממש לא מתירנות.. 

כלומר אולי הם לא יגיעו בתמימות כזאת של דתי מבית שלא ראה עולם (שדרך אגב היום גם הרבה דתיים מבית "ראו עולם" כל אחד בדרגתו..) 

קלקול גדול של הכחות ועוד דברים גרועים מאד.

לא צריך לעשות מהרע טוב.

זאת פתיחות לאו דווקא רעה..הרבה פעמים הזוגות האלה (ראיתי על כמה זוגות חוזרים בתשובה) מגיעים לפתיחות ברמה ממש גבוהה אחד עם השנייה , כמעט כמו נשואים, ויש בזה המון צדדים חיוביים מאוד שלדוסים מבית אין. הדוסים יצרכו לעבור לא מעט עד שהם יגיעו לרמה הזאת..

כולם בסוף עוברים את השלב הזה.. פשוט מישהו שקצת חווה חברה מעורבת אז הוא כבר מבין את העניין..

ויכול להיות שלזוג דוס זה ייקח קצת זמן .. 

אם לא מבינים את ההבדל התהומי בין יחס שנבנה מתוך נישואין, לבין "פתיחות" בלי זה, אז באמת צריך לעיין בנושא מחדש..

כל המהות של הנישואין, זה ההיפך מאופציה של "פתיחות" שבאה מתוך הפקר. נישואין זה לא איזה "טקס".

אוי ל"דוסים" שזו ה"רמה" שהם רוצים להגיע אליה.

אדרבה, כל הענין הוא, שיש הכרה ותחושה של השונות המהותית, שרק ע"י נישואין מגשרים עליה. ואז נבנה עומק, שלב אחרי שלב. לא איזו "פתיחות" מהרגל שכאילו הכל אותו דבר... ח"ו.

לא הייתי רוצה להתחלף עם חוזר בתשובה עם "עבר" בעד שום הון שבעולם גם אם הוא הכי מדהים בעיני, הכי צדיק ,הכי הכי. גם אם אני הכי מקנאה בו..

יש חן ויופי לזוג בלי שום עבר שאין ולא יהיה כנראה לזוג חוזר בתשובה 

ויש גם יופי ומעלה גם במי שעלה וטיפס ממקום מסויים למקום אחר גבוה,שלא יהיה למי שהתחנך כך כל חיו.

זה לא שהתכוונתי לומר שהאידיאל זה להיות במקום של מי שיש לו עבר..ממש ממש לא.

פתיחות בין בני בעל לאשתו זה דבר חיובי, רק שיש כאלה שיקל עליהם להגיע לזה ויש כאלה שיצרכו לעבוד בשביל זה..

(קראתי עכשיו שרשור של מישהו בנשו"ט שאומר שהמניע שלו להתחתן זה רק בגלל התמודדות עם יצר, רחוק מלהיות אידיאלי בעיני. נראה לי הגיוני שזה פחות יכול לקרות לחוזר בתשובה עם עבר כי הוא כבר יודע מה זה מה וממילא השכל קצת יותר מתערב בבחירת בת זוג..

בקיצור, באנו רק להאיר זווית טובה וחיובית שיש לחוזרים בתשובה ולא להעדיפם על פני אחרים..)

זה דבר שאמור להיבנות מתוך השונות - שמה שמגשר עליה זה דווקא הנישואין, וההבנה שבלי זה אין גישור אמיתי עליה.

דווקא כך בונים בעדינות עומק של קישור פנימי (לא אומר שמי שלא גדל כך, לא יכול. אבל זו דרך המלך הפשוטה והעמוקה. לא פשוט להגיע אליה בלי להיות בה).

זה לא סותר שיש מעלה עצומה, למי שטיפס ועלה וכו', כפי שכתבת. הדיבור היה על נקודה ספציפית.

[לגבי "יצר". מה שהוא כתב, דומני היה שזו מוטיווציה חזקה אצלו. מניח שגם אצלו בוודאי השכל לגמרי "התערב" עם מי.. הוא יתחתן, יתמתן, ויבנה עם אשתו מצד אישיותם בעיקר. זה עדיף מאשר לעבור את זה ח"ו לפני כן]

אני דיברתי מהצד הנראה לעין של העניין. זה חמוד שזוג מתפתל אחד מול השני ,ראיתי כמה כאלה, אבל מוגזם לפעמים..

(לא הצענו לבחור לעבור דברים כדי להירגע..ח"ו.. פשוט יש צדדים לכאן ולכאן..)

כל מה שמדובר הוא מה קורה אחרי שמתחתנים.

לפני כן, זה תהליך של היכרות, כדי לראות אם שייך להתחתן. לא בעל ערך עצמי (כלל לא התייחסתי לזה).

אבל הנימוק, לעשות מזה "עוצמות חיוביות ומתירנות חיובית".. הוא ממש אבסורדי בעיני. היפך האמת באופן גמור.

ואולי הוא לא התכוון/אמר כך.

וזה לא קשור ל"להכיל". אין כל קשר להערכה העצומה כלפי כל מי שעולה מעצמו בתהליך של תשובה.

לעשו מצורת החיים ההיא, שגוזלת מהאדם את התום והאפשרות לבנות יחס שכולו מתוך נישואין, אמת של יצירת משפחה וקשר פנימי ונשמתי ואמיתי - משהו שכביכול מתברר למפרע כ"עם עדיפות", זה עיוות גמור.

אמנם אפשר להעלות כל מיני כחות חיים מתוך התשובה, אבל הדבר הספצפי הזה אינו יתרון אלא הפסד. אלא שבעז"ה, מי שחוזר לשם שמיים, כדברין הרמב"ם "מדרכי הבע"ת להיות עניו", אז הקב"ה יסייעו לעלות מעלה מעלה.

אין לי ענין לשמוע את המקור. אני מעריך ומחבב את ר' יואב, מכיר אותו ואת אשתו עוד מלפני שנים, גם היו אצלנו בבית. ובוודאי שהוא מזכה הרבה בע"ת בכך שמלמדם. אבל צריך גם "מדרגות". אי אפשר לומר ,אוטומאטית" על כל מי שמלמד. "ככל הנראה הרב גדול מאיתנו". יש מדרגות גם בין מרביצי תורה ובין גדולי תורה וכו'. כבר הרב יצחק יוסף הלין לפני זמן מה על הדבר הזה.

אני לא מסכים עם האמירה הזו - ואני חושב שהיא מזיקה, בוודאי כשמצוטטת כאן. יתכן שרצה לעודד בע"ת שמלמד, לומר שיוכלו להוציא מתוך מה שעברו גם כחות חיים לטובה. מכל מקום, בנישואין בפעל - בוודאי אשרי מי שמתחיל לבנות את כל הקשר העמוק עם "הצד השני", מתוך כך. 

אבל עכשיו שאתה מסביר את זה ככה זה יותר מובן לגבי העוצמות שאתה מדבר אליהם.

זה כאילו לומר בעצם שלגרים וחוזרים בתשובה יש כוחות מיוחדים והם או צריכים מישהו כמוהם או שהם יהיו מסוגלים להכיל מישהו פחות מהם. נשמע ממש הגיוני... לדעתי זה לא רק כוחות , אלא פשוט התייחסות שונה לעבודת ה', עם יותר התלהבות וחיות. כי מבחינתם הכל חדש, מעניין, מסקרן.. ואולי דתי מבית פחות יתחבר לזה..  

אבל רק את החלק של המתירנות לא הצלחתי להבין... ואולי עם זה ד. לא הסכים..

היה מבית דוד.

המקור הוא בבבלי עבודה זרה מ"ד ע"א. מעתיק מויקיפדיה את קיצור האגדתא: כל מלך לבית דוד היה נבדק אם הוא ראוי למלכות על ידי שהניחו בראשו את עטרת מלכום שיקוץ עמון, ורק אם הייתה העטרה הולמתו היה נחשב ראוי למלוך על כיסא דוד.

רק בתחילת התשובה..

מכיוון שהם לא ינקו את העולם הזה מבטן ומלידה תמיד יש רעב פנימי להשלים איזשהו חוסר..

ובל נשכח שזאת דרך שהם עמלו ומצאו בכוחות עצמם וממילא יש יותר מוטיבציה וכוחות, לדעתי, לחזור כל הזמן למסלול העלייה גם בירידות..כשהתשובה באה מהלב.

אני מסכימה שזה שונה מאחת לאחת..אבל בהכללה חושבת שזה נכון.

שימי לב לחתימה שלך מוכיח את מה שאמרתי..נראה לי שהחוזר בתשובה נמצא בחיפוש תמידי יותר מהדתי מבית הממוצע אבל יכול להיות שאני טועה..

אני כן חושבת שיש שוני גם אם ככל שהתשובה מתקדמת נראה כלפי חוץ את אלה דומים לאלה אבל בבפנים יש שוני..

נראה לי שלחוזר בתשובה תהיה נטייה פחות להתפשר על דברים,

באיזשהו מקום הוא פחות כבול לנורמות החברה, הוא יותר חופשי , יותר מוכן ללכת עד הקצה..ככה נראה לי.

אבל מסכימה שזה לא אמור למנוע מפגש בין עולמות.

יש בזה משהו שבאמת בהתחלה יש אורות מסויימים...

ואז כשנבנים זה מתאזן..

מכיר את זה בד"כ על האור החיים ועל צדיקים בתקופת הבעש"ט.

לא שזה סותר, לא שמעתי פשוט

אוכל בשבת "בכמות שלא תיאמן".. זה לא מדויק.

אלא בגלל כבודה של השבת, היה אוכל כל מה שהגישו לו.

ורמז פעם למשמשו, ר' יוסי בדיחי, שהגזים...

לא דובר על חשבונות נסתרים, מה אדם מעלה מבחינה פנימית ע"י  שהוא חוזר בתשובה.

דובר באופן "נגלה", על ה"יתרון" כביכול שיש בכך, מצד הנישואין.

אני לא מסכים עם זה לחלוטין.

והציטוט שראיתי מספיק ללחלוטין להבין את הנושא שעליו דובר.

[ואני מציע לך, לגבי "בדבריך מתבטא חוסר הבנה מובהק"... עדיף לא לתת ציונים. זה לא מוסיף כבוד לכותב]

ובכללי, צריך להבדיל בין חשבונות אלוקיים "למפרע" למה כל אדם הגיע לנסיבות חייו - לבין חשבונות גלויים של בני אדם.

שלא להגיע מתוך "חשבונות" כאלה, לעיוות במושגים הכי פשוטים.

לגבי "מצד גודלם עדיף שיתחתנו עם מישהו בגודלם"... לא נתחיל למדוד כאן "גדלים", וחבל לדון בכך. וגם אין ענין להגיע לפגיעה באיזה צד. 

אני הערתי נקודתית על כך שאי אפשר להפוך את הנורמליות. להתחתן מתוך טהרה, ללא "מתירנות" קודמת, זה עליון על כל. מי שמשום מה לא גדל כך, בוודאי שה' יעזור לו במאמציו, וינצל את כחות התשובה שלו.

בכללי, מציע לך לנקוט לשון קצת יותר ענוה/זהירה. אם מישהו לא מסכים עם מה שכתבת (כולל "מתירנות קדושה".. אין דבר כזה), אז זה לא דווקא שהוא "לא מבין" או "לא מתענין" - אלא פשוט חושב אחרת ממך. אולי גם יודע יותר.

ולכן גם מה שכתבת "אדם אלמוני שמגיב בסוגיא לפני שאפילו נכנס אליה והבין במה מדובר. לא התעמקו בנושא..מגיבים בנושאים שלא למדו"... מגחיך את דבריך בלבד.

אם "אלמוני" - אז מניין אתה יודע ש"אפילו לפני שנכנס" וכו'.. אולי הוא מכיר את זה בלי להזקק ל"שיעור" הנ"ל.

מוטב תקרא את הפסוק שכתבת בניק שלך בשלמותו. לפעמים עדיף "להחריש" כשלא יודעים.

[לגבי "הרב גדול" וכו'.. אין לי ענין להיכנס. מניח שאם היה רואה מה שכתבת - היה נותן לך על הראש...]

שהתייחסתי למה שציטטת בדבר ה"יתרון" בנישואין של מי שעברו דברים כאלה. על דרך הנגלה, על ה"עוצמות" וכד', לא לעניינים נסתרים. אין טעם לחזור על זה הרבה. ובהקשר לכך, אינני מסכים עם זה. ומתוך היכרותי את האדם, אני יכול להבין למה התכוון.

כל ההתייחסות הרי היתה למשפט שכתבת: "הם מביאים עוצמות מסוימות ומתירנות חיובית שיש דתיים מבית שזה לא יתאים להם". עם הצגת הדברים הזאת לא הסכמתי ואיני מסכים. למרות שכפי שכתבתי, אכן יתכן שעדיף להתחתן עם רקע דומה. זה לא יתאים לדתיים מבית, לא פעם, לא דווקא בגלל צד "עוצמתי" כביכול שבכך.

[אם אדם שחוטא כי כך הוא נולד, זה אומר ש"הקב"ה רצה שיהיה כך", זו שאלה לא פשוטה. אמנם כל דבר בדיעבד מתברר כחלק מרצון ה'. אבל לומר כך "לכתחילה", זה תלוי גם בשאלה האם יש יכולת לזולת להזיק לאדם. למשל, להורים לגדל אותו לא כראוי וכד'. זה לא נושא חד משמעי. כמובן, שבדיעבד אפשר להעלות דברים מכל מצב.

מכל מקום, כלל לא על זה דיברתי, כבר חזרתי כמה פעמים]

לגבי החָרפות שכתבת בסוף, חבל להגיב. אין לי כל ענין לרדת לצורת הדיבור הזאת.

ואני מביע דעה בשרשור הזה, לא "בשבילך", אלא בשביל אנשים שקוראים. שלא יגיעו למסקנות "הפוכות", מציטוטים כאלה. כדאי שלא תחפש "שרש של תגובות", ולא "תנתח" מי שאינך מכיר. אני מגיב, כי אינני מסכים עם הדברים. נקודה.

וכנ"ל, כלל לא התייחסתי ל"עצה" שלך למישהי, אלא למשפט שעליו הגבתי.

אינני אחראי.

אני לא רואה כל "גאוה" בלא להסכים עם ר' יואב, גם אם אכן אמר מה שצוטט - ובלי סתירה לחיבה וההערכה אליו.

ו"הבהרתי", כי האמירה שצוטטה מקוממת בעיני. ואכן גם יכולה לגרום לתוצאות לא רצויות, שאח"כ עלולים לשלם עליהם ביוקר. וזה, מתוך הכרת המציאות.

וזה דווקא מצא חן בעיני. אבל לא הכי רלוונטי לנידון דידן, בלי סתירה לכבודו החביב גם בעיני.

לגבי תוכן הדברים - לצדדיהם השונים - כבר הבעתי את דעתי. ויש להניח שחלקם מושפע גם ממה שלמדתי מרבותי...

"תוצאות לא רצויות", זה לדוגמה כאשר מישהו נתפס לתיאוריה כזו, ומסתכל על בעיות שהיו לפני הנישואין בתחום הזה כ"עוצמות" שהוא ישתמש בהן מתוך התשובה של הצד השני - ופתאום מגלה שזה לא ממש כך, לגביו לפחות (אז נכון שלא דובר לגבי מישהו מרקע "דתי", אבל יכול מישהו כזה להסיק כך).

אני לא רוצה להכנס לזה יותר מידי, כי זה גם עלול לפגוע שלא בצדק באנשים. אבל חשוב להכיר שיכול להיות גם צד כזה.

הוא ראה הרבה בימיו במכון מאיר שיש בו מכון גיור...

לא דיברתי על זה.

דיברתי על כך, שבחור/ בחורה שחיו בתרבות צנועה מלפני כן, ושכל ההיכרות שלהם נבנית לצורך נישואין ומתוך נישואין - זו מעלה עצומה ופשוטה וטבעית. ולא שייך לומר כאילו מה שכדאי לבע"ת להתחתן עם בע"ת (שזו מסקנה שהרבה פעמים נכונה), זה בגלל המעלה של הכחות שהם מעלים דווקא כי "הורגלו" בתרבות מתירנית ר"ל. 

אבל חוזר בתשובה לא אפסול.

הגיור תקף לכל דבר גם אם אחרי זה הוא הפסיק לשמור

והוא יהודי לכל דבר כמו חוזר בשאלה למשל

ובדיוק את הכוונה שלהם הרבנים בודקים בזמן הגיור

אלה שני עולמות אחרים.

אני לא מכיר מישהו, גם חרדי, שמפקפק בגיורים של בית הדין שלא בצבא.

לא לחינם התעלמתי ממנו

יש להרבה אנשים פה בעיה שברגע שלמישהו יש כיפה סרוגה ולשני שחורה אז הם תופסים את הצד של הסרוגה.

דיון מיותר.

זה שיש רבנים שעושים דברים אחרים שלא לפי הנהלים של הרבנות לא אומר שיש בעיה ברבנות.

ואתה בטח לא הולך להודות שמישהו עם כיפה סרוגה הוא לא בסדר, אז הדיון הזה נגמר פה.

...

אין לאף אחד חרדי, וכשאני אומר אף אחד אני מתכוון לפוסקים לא לעמי ארצות מן הסתם, משהו נגד הרבנות כרבנות.

יתכן שיש לגיורים מסויימים בעיות, זה לא קשור לרבנות עצמה אלא להרכב שלה בזמנו.

זה לא נובע מסיבות אנטי ציוניות או זלזול במוסד הרבנות, זאת בעיה שנוגעת לאדם מסויים ספציפי.

למשל בעניין האתיופים, גם המחמירים ביותר בעולם החרדי מחזיקים מאוד מהרב אברהם שפירא ומהרב מרדכי אליהו. לאף אחד לא היה ואין אומץ להגיד שההחלטות שלהם לא היו בסדר.

מה שכן, הם דורשים בשידוכים, לבדוק ספציפית בכל מקרה של גיור לחומרא כזה מי היו הדיינים וכו'.

ותעשה לי טובה רד מהדיון הזה, לא בא לי להתחיל לדון פה בסיבות למה יש להם משהו נגד רב מסויים.

לא מעניין אותי ולא בא לי להכנס לנושא הזה.

(כמובן שכשאני אומר חרדים אני לא מתייחס לדעות מוזרות כמו סיקריקים שאוהבים לחפש על מה לריב וכו')

בס"ד

ב. חלק מהדיינים ברגיל הם דיינים גם בצבאי.

ג. מוזמן לשבת איתם לשיחה ולראות את הפסקים שהם מסתמכים עליהם גם בצבאי. לי עולה רק הפסק של הרב עובדיה זצ"ל אבל אני לא זוכרת אותו במלואו ולא רוצה להטעות. 

ד. יש שמפקפקים. הם לא רבים אולי אבל הם קיימים. בכל מקרה אצל החרדים הרבה הולכים לבית הדין של ה רב קרליץ ובאים לבית הדין לגיור הממלכתי רק בשביל התעודה.

זהות הדיינים פחות משנה מהכוונה של המתגיירים. יש בתי דין שיש להם איזו הבנה כזאת כאילו שיש עניין בגיור המוני, משהו שאין לו ממש בסיס...

מכיר אישית כמה מתגיירים מהצבא שאף פעם לא התכוונו להיות שומרי תורה ומצוות והם גם היום אנטי דתיים.

מכיר את הטענות, הרב עובדיה התיר לאחר מעשה, לא לכתחילה.

החרדים שאני מכיר שהלכו לבית דין של הרב קרליץ הלכו כדי "לסגור" את כל הפינות. לא בגלל שמפקפקים.

בכל מקרה של גיור, כשאתה מגיע לחתונה, חובה עליך לברר את הגיור ומי היו הדיינים. זה לא קשור לגוף שגייר, זה עניין של יוחסין והוא לא רשות.

בס"ד

לגבי חתונה- אני די בטוחה שמכיוון שכיום זה מאוגד תחת הרבנות אז מי שסומך על הרבנות לא צריך לבדוק ספציפית מי היה הדיין. חלק מהדיינים גם בכלל לא יהיו מוכרים לכל האנשים. על התעודת המרה של כל מתגייר כתוב לדעתי מי הדיינים ובד"כ מסתפקים בזה. 

בכל מקרה הרבנות היא גם זאת שמחתנת אז טכנית היא סומכת על הדיינים שלה.

הם בטלים ברוב. וזה לא משהו ששמור רק לחרדים (ע"ע למעלה).

מי שרוצה להתחתן לא רוצה להגיע למצב שיביך אותו אז הוא פונה לכל בית דין שיתכן שצריך.

בוודאי שצריך לבדוק את הגיור. זה שיש למישהו תעודה לא אומר שהיא אמיתית, וכדאי לפנות אל הרבנות.

אני מכיר אישית רבנים שעוסקים בנישואים ברבנות שבודקים מקרה מקרה לגופו ובודקים מי היו הדיינים והכל.

הבדיקה היא לא בדיקה פרטית של הבן אדם שרוצה להתחתן, הם לא צריכים להיות מוכרים לו.

את טועה באמירה האחרונה שלך, כמו שכתבתי... בחלק מהרבנויות בודקים כל מה שאפשר. "מעלה עשו ביוחסין".

ויש מסמכים מהרבנות הראשית, הכי אמינים שיש?

וגם אני פעם חשבתי ומה אם זה לא נעשה  כמו שצריך וכו או כל מיני דברים שאומרים לגבי גרים

ואלה שהכרתי (ויש לא מעט, הם מסתובבים סביבנו ולרוב מסתירים את זה בגלל הסביבה) הם/ן לרוב אנשים מאוד טובים ושומרים ומקפידים כמו דתיים מלידה אם לא יותר

מאוד מחוברים לעולם התורה ולרבנים, הם עשו תהליך לא פשוט בכלל שנמשך כמה שנים ואם הרבנות מכירה בגיור שלהם באמת שאין מה להרהר לגביהם (וגם שרואים לגבי האדם עצמו עד כמה הוא שומר ומקפיד)

ורק לציין שהתורה מצווה "ואהבת את הגר"

עלי לדוגמא לא רואים בכלל, כשאני מספרת ממש מתפלאים.

אבל בשידוכים אי אפשר לא לגלות דבר כזה...

שמחתי לקרוא

מניח שזה יצור קצת עניין

לאורתודוקסים מודרניים קלאסיים ילידי ישראל הרבה פחות.
אבל אורתודוקסים מודרניים קלאסיים ילידי ישראל זה זן נכחד.

לא נעים לי מהתגובות שאני אקבל

לא פסלתי לגמרי, אבל זה בוודאי מוריד.

בפשטות, זה רקע שונה לגמרי (מדבר על גרים שלא גדלו בארץ).

לא  יודע לגבי גרים אחרים. יצא לי להכיר אישית מאוד מקרוב כמה גויים וגויות שגדלו פה.

קשה להבדיל ביניהם לבין ישראלי מצוי...

ניק קלאסי.

זה עזר לי.

וגם וואו, שמו את זה בראשי.

אמשיך לעקוב כאן ואולי להיות פעילה.

בהצלחה לכולם!

שיש הבדל ענק בין גרים שהגיעו מחו"ל. שבנוסף לגרות יש את העניין של מנטליות שונה

לבין גרים שגדלו עם ישראלים לכל דבר (ויש כאלה שאפילו חשבו שהם יהודים ..)

ופשוט עשו את התהליך האחרון של להיות חלק מהעם היהודי.

יש כאלה שלוקחים את הגרות למקום שמניף אותם למעלה בעבודת ה'.

ויש כאלה של מצוות אנשים מלומדה.. 

אז כל מקרה לגופו

ומלא בהצלחה לך ! @חדשהכאן

בארה"ב למשל או ברוסיה יש הרבה שחושבים שהם יהודים ואין להם מושג שזה הולך לפי האמא למשל

פשוט לעשות את התהליך האחרון- זה תהליך של גיור לכל דבר גם אם הם חשבו שהם יהודים בניגוד למקרים של גיור לחומרה ששם זה באמת תהליך מקוצר (ודווקא זה מעורר בי הרבה שאלות)

וחו"ל זה לא בהכרח מנטליות שונה

אז כן כל מקרה לגופו

באתי לעניין מציאת זיווגי מ:" מה' אשה לאיש".

 שלא אפסול דבר: גרושה, אלמנה, גיורת (בכל מקרה, +ילד הסתייגתי).

 גם ידעתי שאת בחירתי יאשר  צדיק (הרב יורם זצ"ל).

סופו של דבר, התחתנתי עם גיורת.

זכיתי בפיס. {לא כסף}

לענ"ד מומלץ לבוא לחיים בתמימות, לא להתנגד לסיבות בהן ה' יתברך מנהיג את העולם.

חשוב מאוד שתדע שגיור היום זה לא הגיורים של פעם. יש היום הצפה של גרים שמעטים מאוד מהם יכולים להיקרא גרי וגרות צדק. גרות רבות מתגיירות כדי לשפר את מצבן הכלכלי או האישי בפרט אילו שמוצאן ממדינת ברית המועצות לשעבר (רוסיה, אוקראינה, פולין, לטביה, מולדובה וכו'). 
על מנת שתבין על מה אני מדברת, ואני מכירה את העניין מקרוב, בחורות מהמדינות שציינתי עושות חשבון שגבר יהודי עדיף על פני גבר גוי. הוא לא ישתכר ולא יכה ולא יבגוד. מצד שני הוא יפרנס וישמש כאב נורמטיבי לילדים.

גם גרות שמוצאן מארצות הברית יכולות לחשוב כך.

לכן, אם חשוב לך לשמור על משפחה יהודית אמיתית אתה בהחלט יכול לפסול בחורה גיורת.
בשולי התגובה כדאי שתזכור את הכתוב: "קשים גרים לישראל כספחת". 
 

הלכתית גיורת נחשבת פחות. היא לא יכולה להינשא לכהן וכמו שכתבתי מהמקורות "קשים גרים לישראל".

פוסלת את המיועד לי ואיני יודעת באיזה צורה ומאיפה הוא יגיח לעולם..

מה אני מנסה לומר לך?

אם זאת הבעיה היחידה שלך מצבך מעולה ממש וחבל להתעסק במי יקבל או לא יקבל אותך..

את מי זה מעניין מה אחרים חושבים על זה? את תקבלי את מה ששלך ממילא.

תראי איזה בעיות אנשים מציפים בפורום, מוזמנת לגלגל לאחור... הכותבים הם אנשי הפורום עצמם מן הסתם..אז..

בהצלחה!

אין שום מניעה לנשואים לגיורת.נהפוך הוא.הן הנשים הטובות והצנעות ביותר עם תרבות וחברות טובים ממה שאנו רגילים

(ולא בגיל 12)

הדבר היחיד שאני יכולה לספר זה שבאמת הרבה אנשים שמתגיירים היום לא עושים את זה בצורה "נקיה". 

אבל מן הסתם לפני שיוצאים עם מישהו/י מבררים את כל מה שתיארתם כאן כחששות (והרבה מכם השליכו את זה על כל הגרים וחבל) ומחליטים. יותר מזה, התעניינתם ויצאתם איתו/ה? די קל להבין אם מתאים או לא, אף אחת לא תשקר שהיא דתייה בשביל לצאת עם מישהו דתי. נכון שאנחנו העם הנבחר אבל תהליך ההיכרות והדייטים במגזר הזה הוא לא בדיוק מה שכולם חולמים עליו והרבה פעמים הוא לא בדיוק מהנה. 

בקיצור, עם ובלי קשר לגיור, 

לפני שקיבלתם יכולת לשפוט קיבלתם יכולת ורצון לאהוב, ואני ממש מאחלת לכם לאהוב אנשים ולשפוט אותם לכף זכות ובעין טובה. 

לפחד מהשונה זה בסדר, גם אני מפחדת לפעמים   

תודה, מסכימה עם כל מילה.

אל תקטין את פשט ההלכה.

ואם קשה לך עם "עברית קלוקלת" אתה מוזמן לא להשתמש בביטויים מחודשים.

אתה יכול גם להצמד לעברית המקראית, נראה אותך.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה