אני צריך להשתחרר כבר
ולחזור לישיבה
ולהתאפס
ולנגן
ולצאת כמו בנאדם, בלי לחץ וצבא וצעירות על הראש.

ומתישהו להתחתן
וללכת לטכניון, אחרי\לפני פסיכומטרי ו\או שיפור בגרויות.

כי ככה זה.
אני לא יצור מתבודד מטבעי,
אבל דברים מסוימים דוחפים אותי לזה,
ואני נכנע והולך לבד.
ואז הרגעים האלו,
של ביחד,
נחרטים עמוק מדי.
אני לא שוכח אנשים שהייתי קרוב אליהם.
תמיד יש את המקום החם הזה שיתעורר וייזכר.

צריך ללמוד לשכוח, להמשיך.
"גזירה על המת שישתכח מן הלב", אבל את החיים אי-אפשר. הם חוזרים אליך בכל שיר ומילה,
בשם חנות וחברה,
בריח וצליל ותחושה.

(את אבא אני לא שוכח ב"ה, אבל זה לא שאני זוכר יותר מדי... )

וכל הזמן אני חוזר לפה
ומניח את ליבי לכל מי שיואיל לקרוא.
|מושכתפיו| (יאי, עוד ביטוי שמזכיר)
תהנו לכם.