אז הכל מותר גם בלי לקבל ממנו שום הסכמה. לא ככה?

כי אני שואף לא לטעות אף פעם. כמובן שזה מרוכך, כי אי אפשר לחיות ככה.

אבל אני לא אוסר לאחרים דברים שאני לא יודע, משתדל לשלוח אותם לפוסקים או לפחות לברר את הסוגיה כמו שצריך

אבל יתכן נושא שבו ההנחה הפוכה

אז למה יש אסור

בשביל שמשהו יהיה אסור, צריכה להיות סיבה לאסור אותו. 

לא צריך להיות מקור לכך שמותר לאכול תפוז ובננה ביחד.

אלא, שלא כ"כ נראה לי שאתה מדבר על דברים כאלה.

השאלה מתעוררת בעיקר על דברים שיש סיבה לעורר לגביהם ספק.

ושם, נראה לי שהכיוון הכללי הוא כמו שנאמר שהכל צריך להבין ולברר.

איזה מקור יש לך להתיר את זה?

זה לא נראה לי מעשי - אי אפשר למצוא מקור להתיר כל דבר, וגם זה לא נכון עקרונית.

יש בתורה מצוות עשה, ומצוות לא תעשה.

התורה לא עוסקת בלהתיר דברים [מלבד במקרים מיוחדים שהייתה הווא אמינא לאסור].

[כמובן יש דברים שאסורים על אף שהתורה לא אסרה אותם בפירוש, אבל האיסור שלהם נובע ממה שהתורה אסרה]

יש כאלה שנוטים יותר לאסור עד שיוכח אחרת, אבל באופן כללי גם הם אוסרים רק דברים שיש להם איזה שהוא צד לחשוב שהם אסורים.  

שתפוז ובננה הוא דוגמא לנושא שאף אחד לא חושב שהוא בכלל נושא לדיון או נושא לשאלת כן/לא - זה דוגמא לשאלה שאין אף אדם ששאל מעולם ועניין שאלה כזו הוא רק חיפוש שאלות. זה לדעתי כוונת הרבנים כמו המהר"ל שהרחיקו את הפלפול - לא לחפש שאלות. ללמוד, ולנסות להבין. סיימת - עבור הלאה ללמוד עוד. בדרך הטבע כשלומדים כמה דברים, אז מגלים שלא כל הדברים מתיישבים באופן הפשוט. למשל אם תפוז ועוד תפוז זה אחד ועוד אחד, תפוז ועוד מגדל כבר לא יהיה אחד ועוד אחד. ואז יש שאלה: למה? ועל זה עונים ומסבירים. וזה הפלפול שהוא בסדר, וזה כוונת האורחות צדיקים שאמר שפלפול הגמרא הוא מצווה דרמינן משניות וברייתות אהדדי ומתרצינן להו, כלומר לא ש"למדנו שאלות", אלא "למדנו משניות וברייתות" רק שמהמשניות והברייתות עולות שאלות טבעיות. ובמקרים כאלו אנחנו רואים שהתנאים קודם כל מחפשים סברות שעולות מפסוקים דהיינו מדרשי הלכה להלכות ומדרשי אגדה ללימוד מוסר ומחשבה (י"ג מידות הדרש, וכן ל"ב מידות של אגדה, להבנתי הם כולם דרכי חשיבה בסיסיות של לימוד, ולכן חז"ל נעזרו בהם להוציא דינים ורעיונות מפסוקים). והאמוראים שבגלל ירידת הדורות כבר לא יכלו לחפש סברות ישירות מפסוקים חיפשו סברות מהמשניות והברייתות והמימרות של האמוראים שקדמו להם. וירידת הדורות נובעת מכך שהקב"ה מסתיר את פניו, ואז אין רואים פנים בפנים לימוד מקרא דבר ה' המפורש, וצריך להיעזר בחכמת אדם שתאיר לפניו ואיך תאיר מכח אורה זו תורה, אבל אין זו תורה מפורשת, וכך מדור לדור מגיעים לרמה שצריך יותר ויותר להתפלפל כדי ללמוד משניות מתוך פסוקים, וגמרא מתוך משניות, וגאונים מתוך גמרא, וראשונים מתוך גאונים, ואחרונים מתוך ראשונים, וכתב הגר"א עתה אנו מצפים לתחיית המתים, ומהי זו, וכיצד תבוא, שכאשר יאמרו ישראל ככתוב בפרשת האזינו אי אלוהימו, איה אלוהי העבודה זרה שבטחנו בהם, ועתה אנו רואים שאינם מצילים אותנו, וכל השיטות שנלקחו מהגויים אינם עוזרות לנו להינצל מצרות הגלות, אז מייד מעצם האמונה תמוט רגלם של הגויים, ואז "לי נקם ושילם לעת תמוט רגלם", שהגויים סברו שאנו גוי אובד עצות ושאין בנו תבונה, ועתה אנו נשוב לעצם האמונה, ומייד "לי נקם ושילם" "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עימדי", ולענייננו, כאשר נשוב לסברות האמונה כפי שהם ע"פ דרך ה', ממילא "עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים", ונמצא את הדרך ללמוד דבר ה' מפורש ללא טעויות ומעקשים, כלומר לכתחילה מי שרוצה ללמוד בדרך המסורה מדור דור אז ילך צעד צעד מהמקרא למשנה ולתלמוד לגאונים לראשונים ולאחרונים וידע מייד מה לעשות, לעומת זאת מי שיזכהו ה' יוכל לכנוס בצעד אחד על ידי מה שכתב ר' חיים מוולוז'ין הסגולה שהביטחון הגדול שאין דבר שיכול לעמוד בפני ה', בזכות זה יצליח, וכן כאן כשמאמין שאין דבר שיעמוד בפני התובנות האלוקיות של בית המדרש, מייד יצליח בלימודו וידע כיצד לנהוג, וכבר כתב הגר"א ועתה אנו מצפים לתחיית המתים, שתעור בעולם רוח ה' בעוז וגבורה להורות את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.

ובכלליות אני אוחז בדרך האומרים שאין "רשות" רק הכל או "מצווה" או "עבירה", אלא שיש דברי רשות מרובים שהם כולם נכנסים תחת הכותרת "דרך ארץ קדמה לתורה", וע"פ זה דנים אותם, והם לא כולם מותרים עד שייאסרו, אלא מצוות עשה ולא תעשה של דרך ארץ הם כמצוות עשה ולא תעשה של תורה, שכולם ירדו כחדא מחתא, זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ואין דרך לקיים זה בלא זה. כמובן ניתן לשאול איזה מהם עדיף, עשה או לא תעשה, ועל זה יש דיונים רבים בדברי חז"ל והראשונים והאחרונים, כמו שאמרו למשל של"ת הוא יותר חמור מבחינת המקרה של עבירה, אך מבחינה הלכתית במקרה של מצווה מול מצווה עשה דוחה ל"ת, ומ"מ אין עשה דוחה ל"ת ועשה, וכן הלאה.

בן אדם לא חייב להרוס לעצמו את החיים בגלל שהוא דוס, אפשר להיות "דתי נורמלי"

אם למעשה הכל אסור, אז איך הלימוד יכול להתיר, והרי הלימוד צריך להביא לידי מעשה, וכאשר דבר באמת מותר, אז מדוע אתה אוסרו, ואיך מבחינת הלימוד הכל מותר אם בפועל זה אסור? 

אבל הם לא עונות לשאלה הפותחת של השרשור

התשובה היחידה שלך לשאלה הפותחת היא: מבחינה לימודית הכל מותר, מבחינה מעשית הכל אסור - לטענה זאת עניתי שזה בלתי אפשרי.

ולגבי הדוגמא עצמה - מה פירוש "אתה זוכר שיש משהו בעייתי בכלי שני"? איפה זה כתוב? האם יש מקום בגמרא שכתוב "יש משהו בעייתי בכלי שני"? זה לא כתוב מהסיבה הפשוטה שאסור או מותר, עשה או לא תעשה - זה הכרעה, זה לא דיון פילוסופי. או שכלי שני מותר או שאסור. עכשיו יכול להיות שאתה לא זוכר או לא יודע את הפרטים. במקרים כאלו אתה יכול לבדוק, ואם אינך יכול לבדוק אתה יכול להכריע על פי כללים של ספק. אם בדקת ונשארת בספק, או אינך יודע את הכללים של ספק, ולכן אתה עדיין בספק - מה תעשה? זאת בדיוק השאלה הפותחת של האשכול. כמובן ישנה גם השאלה עד כמה אתה צריך להתאמץ לבדוק, ובאיזה שלב תחשיב את זה ש"כבר בדקת ככל יכולתך ועכשיו אתה מכריע על פי מירב הבנתך או כללי ספק". גם במצב כזה יש משמעות גדולה לשאלה הפותחת של השרשור.

א. אין פה סתירה, פשוט אין פה תשובה לשאלה הפותחת את השרשור.

ב. ג. הרקע הוא חלק מהידע. כאשר מהרקע יש לך "שאלה על סמך רקע" או כמו שאתה קורא לו "ספק מחסרון ידיעה"- והמושג "שאלה על סמך רקע" או "ספק מחסרון ידיעה" הוא מושג שאין לו מקור הלכתי חד משמעי - כדבריך - שיש עליו דיון, ממילא זה נושא שגם הוא נכלל בשאלת פותח השרשור, וכאמור - לא ענית על שאלת פותח השרשור.

א. אני סבור שיש כאן תשובה לשאלה.

אפשר לשאול את @סתם 1... לדעתו, אני מניח.

ב.ג. נדמה לי שהוא שאל שאלה קונקרטית - מה אנחנו עושים - ושעניתי עליה.

כל טוב 

א. אתה לא צריך להרים ידיים. מספיק שתושיט את היד להצביע היכן התשובה. בהודעה השלישית(! - אחרי אוסף גדול של דברים מסביב) שלך ענית תשובה סתמית שתוכנה קצר מאוד ("הכל אסור"), אך רוב דבריך היו כנ"ל אוסף של דברים מסביב

ב.ג. הוא לא שאל מה עושים. הוא שאל מה נקודת המוצא

מה רצון ה' במקרה של סתמא

תשובתך היא שבסתמא הכל מותר. זו תשובה אפשרית, אך לא כתבת עליה דבר בהודעה הקודמת שלך. משום מה אתה ועוד כמה ניקים פה חושבים שהם יכתבו אלף דברים מסביב, ויוותרו על השאלה עצמה.

תקציר: הוויות דאביי ורבא הם חלק חשוב בתורה שבלעדיהם אי אפשר להגיע לבירור כראוי של רצון ה'. לכן גילוי רצון ה' כולל העמקה בכללי איסור והיתר, ובכללי הדיון ונקודת המוצא של הדיון באיסור והיתר. ועוד התייחסות בסוף ל"כשאין סיבה לאסור"

אדם שלא מכיר את הוויות דאביי ורבא, עשוי לחשוב שהוא יכול להסתפק בלימוד קליל של אגדתא ולהגיע לתכלית רצון ה'. אבל הקב"ה נתן לנו תורה עם מצוות עשה ולא תעשה, מותר ואסור. בתחילת הלימוד אדם עדיין אינו יכול לעסוק בסודות התורה שהם ברומו של עולם, ואפילו לא באיסור והיתר. בשלב זה האדם עוסק בהכרת היסודות שהם אגדתיים ורעיוניים. אבל בזה אין די. כדי להגיע לסודות התורה, להבנת המהויות הקדושות, השכלים הנבדלים והידע הטהור, ובירור רצון ה' לתכליתו, חובה לעבור דרך השלב האמצעי שהוא קידוש החומר, ע"י מעשים המקדשים את הגוף ומבדילים אותו מטעויות גשמיות המפריעות להבנה הטהורה. לפיכך לאחר שילמד אדם את היסודות הבסיסיים, חובה על האדם לעבור אל הוויות דאביי ורבא, איסור והיתר, עיסוק בכובד ראש המעשה הראוי הנכון והמדוייק. רק לאחר מכן יוכל לשוב למילי דאגדתא ולהבין את טהרת האמת של המהויות העולמיות, לדעת ידיעה טהורה משפע העליון. 

השאלה על נקודת מוצא באיסור והיתר היא שאלה כבדת משקל לגבי כללי הלימוד בהוויות דאביי ורבא, שהם השלב האמצעי כאמור. וכשם שבכל הוויות דאביי ורבא (כמו גם במילי דאגדתא) ייתכנו דעות דומות אך שונות, ויש יותר מאפשרות אחת אפשרית, וישנם אפשרויות שונות שבמקרים שונים,או לדעות שונות, ההלכה תאפשר פסק שונה, ובלבד שלא יהא במקום אחד סתרי אהדדי, כך גם יש צורך בכלל נכון בהוויות דאביי ורבא בכללי הלימוד בהוויות דאביי ורבא, אם נקודת המוצא היא לאסור או להתיר. ייתכנו דעות שונות בשאלה זו, רק צריך שכולם יהיו מכוונות אל האמת האלוקית וההלכתית, וגם שלא יהא במקום אחד סתרי אהדדי.

לגבי הטענה ש"כשאין סיבה לאסור מותר" - מה זה "אין סיבה לאסור"? יש סיבה לאסור הרבה דברים. כמו שאמרתי השאלה היא לא למה לאסור אכילת תפוז ובננה ביחד. אלא למה לאסור בשר עוף בחלב, או למה לאסורנ"ט בר נ"ט במקרים מסויימים. 

וגם מעוגן בצורה ברורה ומוגדרת היטב , במקור הילכתי מובהק.

אחרת הוא הופך להיות עבירה אמיתית על מצווה דאורייתא של "בל תוסיף"

אנחנו כמובן יודעים עד כמה אנשים בימינו נופלים לעבירה החמורה הזו.

כמו שאסור להחמיר בכל איסור - כך לדבריך אסור להחמיר בבל תוסיף.

ובל תוסיף הלוא נקבע במפורש שהאיסור הוא רק במתכוון לשנות את המצווה או להוסיף מצווה כאילו הייתה שווה לתרי"ג מצוות, אבל בלעדי זה אין איסור בל תוסיף - והמחמיר הרי זה - לדבריך - בל תוסיף, ואכן מי שמקל בזה כאילו זו מצוות בל תוסיף, הרי הוא עובר,

אבל מצווה להחמיר בספיקות ובהידורי מצווה כמו שמצינו רבות בחז"ל, והוא כטעם שכתב המסילת ישרים במידת החסידות שהוא כמו מי שאביו ציווהו דבר, ודאי לא יעשהו רק במעט, אלא כל שיכול להוסיף לעשות נחת רוח לאביו יוסיף, ולא יסתפק במעשה מצומצם ומינימלי,

וע"ע במסילת ישרים פרק י"ג בביאור מידת הפרישות, ופרק י"ח בביאור מידת החסידות, ובפרט מ"ש בטעם מידת החסידות, כמ"ש ואצטט שוב: "שהוא כמו מי שאביו ציווהו דבר, ודאי לא יעשהו רק במעט, אלא כל שיכול להוסיף לעשות נחת רוח לאביו יוסיף, ולא יסתפק במעשה מצומצם ומינימלי, "

זה שיש מי שחטא ועבר על המצווה הזאת, זה ברור, כל הזמן עוברים על מצוות.

זה שיש מי שמוצא לעצמו היתרים ותירוצים למה מותר לו לעבור על "בל תוסיף" , זה ברור.

הרבה אנשים עוברים עבירות ומוצאים אמתלאות.

זה שאתה מוכיח שמי שעבר את העברה הזאת , הם דווקא רבנים.

אני חושבת שזה הגיוני,

כמו שהגיוני שעל מצוות ריבית ונשך יעברו בעיקר בנקאים ואנשים עשירים, זה הגיוני שעל בל תוסיף יעברו רבנים.

זה גם כתוב במפורש

  שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר
שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע. גָּדוֹל אֵצֶל הַלּוֹמְדִים לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת
הַיְנוּ מַה שֶּׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה דַּיְקָא לְהַמְצִיא דִּין חָדָשׁ  

חיי מוהר"ן "עבודת השם" תפ"ד

כמו שהוכחתי

ומאשימה אותי כאילו אני מאשים אותם. 

זהו מעשה בלתי מוסרי בעליל.

למה אני טועה? - חסידות ברסלב

וזה ניכר מאוד

הוא חושב שבניק נשי יותר יקבלו את דבריו.

זה נכון לניקים סמרטוטים, אבל בוא לא נכנס לזה.

בשורה התחתונה זה אותו אחד שמעוות את דברי רבי נחמן בשם הבנות משונות וכפרניות כמו אותו אלעד הכוייפר שמחזיק אתרים של "ברסלב"

מגבר אינטרנטי שהופך לסמרטוט שמיד "מכיל" כל שטות שיוצאת מ"אישה"

לא זוכר את השם

או שהוא מעדיף שיתקפו ניק נשי, מתוך מניע של שנאת נשים

וישנה נטיה להמציא "הלכות" חדשות.

זו לא תופעה שהופיעה בימינו, היא הייתה קיימת גם בדורות קודמים, גם לפני מאות שנים.

מה שמכריע הוא מה שכתוב בתורה

לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ

מה בעצם אומר חיי מוהר"ן, הוא אומר שישנם אנשים שיעברו על המצווה הזאת וגם ימציאו לעצמם סיבות למה מותר להם לעבור על המצווה הזאת.

זו באמת הצהרה כללית , והיא מתארת מצב שהוא כללי.

לכן היא הצהרה מועילה, כי היא כללית.

אילו רק היה מדבר על מצווה מסויימת , לא היה בהצהרה כזו הרבה תועלת, כי היו יודעים שהלכה מסויימת היא המצאה, אבל זה לא נוגע להלכות אחרות, שאולי הן מאותו הסוג.

מה שאנחנו יודעים בוודאות, זה שאין מקור הלכתי שהוא חסין מפני טעויות, כיוון שיש מסכת שלמה שנקראת מסכת "הוריות", שמדברת על טעויות שנעשות על ידי בית דין, לא על ידי אדם פרטי ובית הדין הזה שעשה טעויות , היה יכול להתקיים בכל נקודה הסטורית. היה יכול להיות של נביאים, או תנאים או אמוראים או ראשונים או אחרונים.

ההבדל הוא מבחינת הכפרה, שרק בתקופת בית המקדש ניתן היה להביא קורבן.

אבל עבירה על "לא תוסיף", נשארת עבירה, גם כשאין בית מקדש ואין נביאים ואין אורים ותומים.

לכן כשאנחנו רואים עבירה על "לא תוסיף", אנחנו אמורים להניח שזו עבירה בדיוק כמו עבירה על "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" שזו גם מצוות לא תעשה דאורייתא.

רק שכאמור, כמו שיש אנשים שצפויים לעבור על מצוות ריבית נשך, גם ישנה אוכלוסיה מסויימת שצפויה לעבור על "לא תוסיף" 

אבל לך תדע, אולי עלית עלי!!!!

כלומר,

אנחנו כמובן לא יכולים לדעת כל דבר שרבי נחמן מברסלב אמר בחייו , אנחנו מכירים רק את מה שנכתב בספרות חסידות ברסלב המוקדמת ושם לא כתוב שום דבר כזה.

כלומר, ייתכן שהוא אמר את זה וייתכן שלא, כמו שייתכן שהוא אמר שסוסים אוכלים תרנגולות.

מה שכן מתועד הוא ההנחיה ללמוד פוסקים ושולחן ערוך ראה שיחות הר"ן , שיחה כט'

וְאָמַר: שֶׁכָּל אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי מְחֻיָּב לִלְמד בְּכָל יוֹם וָיוֹם פּוֹסְקִים וְלא יַעֲבר
וְאַף אִם הוּא אָנוּס וְאֵין לוֹ פְּנַאי, יִלְמַד עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה סְעִיף "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא

וללמוד ולקיים זה אינו אותו דבר , כמו שלדוג דגים ולאכול דגים, הם דברים שונים לגמרי.

אז זו טעות נפוצה, אבל אני חוששת שזו אינה טעות תמימה, אלא מי שטוען את הטענה השיקרית הזו, עושה זאת בזדון, בעיקר מחזירים בתשובה, שמוצאים אנשים שמתעניינים ברבי נחמן, ובאמצעות הסילוף הזה, מנסים לשעבד אותם לרבנים.

ואני לא אומרת שרבי נחמן לא חשב שצריך לקיים את השולחן ערוך, אבל האמת היא שהדבר לא נכתב אף פעם במפורש , כמו שלא נטען ההפך.

אתה קופץ מעניין לעניין.

אנחנו כרגע מדברים על מה שרבי נחמן אמר או לא אמר.

אין לנו דרך לדעת אם הוא אמר או לא אמר לשמור את השו"ע.

בוודאי שאין לנו דרך לדעת מה הוא חשב.

הוא אמר ללמוד. כן. לא לשמור. 

טרולים עליך ישראל..

"אני לא נציגה של הקב"ה 😅 אני חושבת ש... "

"וואלה שאלה יפה. אני רוצה לחשוב עליה"

"יש רבנית שאני מעריכה ואני אוהבת לשמוע אותה, בא לי לדבר איתה על זה, ואם אני אוהב מה שהיא אומרת אני אספר לך אם את רוצה"

לפעמים מתאים להשתמש ב"וואלה שכנעת אותי, מורידה את הכיפה". ואז אחרי שצוחקים המתח יורד ;)

שאנחנו צריכים לדעת הכל, ותמיד?

זה בסדר גמור לומר "וואלה, אני צריכה לחשוב על זה", או "העלת לי נקודה למחשבה, אני אברר, אני אבדוק".

ובכלל, מותר לפעמים גם לומר אני לא יודע.

לא פעם ששואלים אותי זה דווקא גורם לי לחדד אצלי את הנקודה, בין אם במחשבה בין אם בלימוד מחודש על הנושא

הצד שלו לפי הבחירות שלנו.  

הרי קוראים "שמע ישראל" שלוש פעמים ביום, בוקר ערב ולפני השינה, וחוזרים ואומרים את "והיה אם שמוע תשמעו…"

הנחיות כל כך ברורות ופשוטות של הבחירה החופשית שלנו, בני האדם.  

והרי אם לא היתה בחירה חופשית, לא היה את כל העניין של שכר ועונש.  

כנראה שאת מדברת בשפה שמתאימה לשואלים ושזה התפקיד שלך, וככל שאת בוחרת לעמוד שם בלב שלם, חוץ מהמעלה הגדולה של גילוי כבוד ה'  לפעמים תהיה לך עזרה משמים לתת את המילים הנכונות וזה יפה.. וזה באמת משפט קצר וקולע למי שחושב שהאמונה מבטיחה טוב בעולם הזה.

כשאת מלמדת מישהו את מה שהוא לא יודע את מדברת ממקום גבוה ממנו - מהמקום היודע. אין אפשרות לבטל את העובדה הזו אבל אם זה מורגש לא נעים, אולי להיזהר מביטויים מיותרים לאותה עליונות אולי ע"י דיבור שקט ובנחת, וקצת חיוך

ברכות ד,ב:

"דרבי יוחנן סבר: גאולה מאורתא נמי הוי, אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא. וררבי יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא, לא הויא גאולה מעלייתא".

כלומר, השאלה אם ניתן להגדיר את האישור של פרעה בערב, כגאולה, או שהגאולה היא רק מהבוקר, כשהם החליטו לצאת או יצאו פיזית.

אגב, בצעירותי חשבתי שבגמרא הזו טמונה תשובה לשאלת המשנה למלך, פרק כא מהל' עדות הלכה ד. אתה מוזמן לעיין שם ולהביע את דעתך

מתי היתה ציאה משעבוד מלכויות.

או שמא השאלה אם יש מגדירים גאולה רק אם זה כולל יציאה גיאוגרפית מארץ מצרים (וכנראה יציאה מחו"ל לארץ ישראל השלימה. שכנראה סוכות זה במדבר וחצי האי סיני הוא כבר בארץ ישראל השלימה).

או שמא מתי מוגדרת "גאולת מצרים" . האם ממתי שה' עשה נס בפסיחה ומכת בכורות, כדי להוציא אותנו משעבוד ,  או שמא ביציאה בפועל (ראה מהרל תפארת ישראל חצי השני של פרק נב, שמסביר שם שבשונה משאר הגאולות, עיקר עניינה של גאולת מצרים זה שנהיינו לעם ה' על ידי היציאה, שבזה שה' גאלנו על ידי ניסים משעבוד מלכויות, ה' לקחנו להיות לו לעם. ולכן עדיין יציאת מצרים תהיה הזכרון הראשי גם אחרי שנשתעבדנו לאומות ונגאלנו מחדש.

לעומת שאר הגאולות שהעיקר בהן זה הטובה שקרתה בזמן הגאולה, כלומר היציאה משעבוד מלכויות).

וצריך לזכור שהרישור של פרעה זה רק לצאת ל3 ימים ולחזור. הוא לא שחרר אותנו משלטונו

גם משמעות אחרת, שפרעה באמת שלח אותם לגמרי וכמו שכתוב בפרשת בשלח "ויהפך לבב פרעה ועבדיו.." ומביא על זה בשפתי חכמים שמשמע ששילחם לגמרי (ומתרץ שרצה שישובו רק כדי להשיב את הממון ולכן רדף אחריהם וכך מתיישב ברש"י), וכן על פסוק "וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם" כתב הרמב"ן שפרעה הסכים בליבו לשלחם לגמרי ולא התכוון מעצמו לרדוף אחריהם ולכן היה צריך לחזק את ליבו.

ומסתמא מרגע שהמלכויות משחררות מעבדות ונשארים תחת מלכות שמים לא שייך לקרוא לזה עוד שיעבוד מלכויות.. 

בנוגע ל-'ולא יתן המשחית' ראיתי שיש הרבה תירוצים במפרשים (הרבה מהם מתאימים גם לפירוש 'והגנתי'). לא כותב כאן כי מעניין אותי מה יענו 

"קפצתי" *על* הפתח להגן עליו ולא "דילגתי מעליו".

שלא כמו בעברית מודרנית שמשמע דילג כמו "צהל פסח על הבית הזה בחן יונס".

כי תחבירית לא מסתדר "ודילג ה' (בעצמו) מעל הפתח (לדלג עליו בהכאתו) ולא ייתן (ה' את המשחית) לבוא אל בתיכם לנגוף".

בעוד ש"והגן ה' על הפתח (ובכך) לא ייתן (ה' את) המשחית לבוא אל בתיכם" מסתדר תחבירית. כאשר המילה את נופלת כמו "ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו" "ולא נתנו אלוקים להרע עימדי".

(אלא אם כן נדחקים ואומרים שהנושא בפועל "ייתן" הוא המשחית ולא ה', והכוונה לא ייתן המלאך המשחית למלאכים הזוטרים ממנו לבוא אל בתיכם. אבל זה דחוק.

או אם נדחקים ואומרים שה' ידלג על הפתח ויורה למלאך המשחית לא להכותו, ובכך לא ייתן לו להשחית. אבל אז לא ברור למה אם ה' עובר בעצמו למה לא הוא מכה אלא המלאך, ולמה בפסחתי כתוב ה' ובנגיפה פתאום רק אז מוזכר המשחית. למרות שמצינו כך ביחזקאל, שכבוד ה' יוצא מהמקדש ומורה למלאכים להכות בעם ואוסר עליהם להכות את מי שהתווה בתו).

כנ"ל "גנון והציל פסוח והמליט" יוצא שפסוח מקביל ל"גנון" כלומר להגן, לסוכך.

גם "פסוחים על 2 הסעיפים" הכוונה קופצים *על* 2 הענפים, לא קופצים מעליהם.

הפירוש "וחסתי" מתקשר עם "והגנתי". במיוחד שהכאת מצרים היא בדין, וה' שורה במידת הרחמים על ישראל כדי שישראל לא יילקו למרות שמצד הדין הם חייבים כליה.

מרגע שיש דעה כזאת בחזל, מאוד הגיוני שבעל ההגדה הלך לפיה

(כבר כתבתי שיש הרבה תירוצים במפרשים על 'ולא יתן המשחית'. רשי כבר הסביר איך הפסוק בישעיהו מסתדר לפי כל דעה, כשלפי הפירוש של דילוג 'פסוח' לא מקביל ל'גנון' אלא ל'והמליט'. בניגוד ל'והגנתי', 'וחסתי' לא מערב בהכרח משחית אחר)

או שמא זה דילג וקפץ *על* (ולא מעל) הפתח, לחוסמו בפני המשחית.

(אני לא בטוח, אבל נראה לי שהרב קוק במדבר שור טוען שלפסוח זה לקפוץ על הפתח לחוסמו, אבל אולי אני טועה).

מעניין. יש עוד תירוצים לגבי "ולא ייתן המשחית" חוץ מה3 שהבאתי (2 מהם כתבתי שדחוקים)?

כן. וחסתי יכול להתפרש ל2 הצדדים, בין אם זה הצד שה' בעצמו מונע מכה, בין אם מהצד שה' חוסם את המכה של המשחית, רק ציינתי למה לחוס יותר מתקשר בעומק לחסימה בפני הדין, אבל זה לא משמע דווקא מהפשט.

אגב זה לא נראה בעל ההגדה, לזכרוני ההגדה מצטטת מדרשים במדרש רבה או מדרש אחר. אבל לא בטוח (וכמובן בעל/בעלי ההגדה בחר מתוך כל המדרשים את מה שהוא חשב)

וכן, יש המון המון תירוצים ל'ולא יתן המשחית' (במפרשים על ההגדה ועל התורה ועוד)

כלומר קופץ *על* הפתח לחוסמו, ולא *מעליו*.

כך טוען הרב קוק. ואז יוצא שגם לדעה של "מדליג" זה "קופץ וחוסם" כמו "השוער קפץ על השער וחסם את הכדור"

לפסוע על ראשי עם קודש = לפסוע מעל ראשי עם קודש

מדלגין על ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל = מדלגין מעל ארונות של מתים

טוען שגם דילוג זה חסימה

ונקדים בע"ה פשטא דקרא מה שנראה לי במה שכתוב (שמות יב יג): "וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם", וכן מה שכתוב (שמות יב כג): "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". שיש לדקדק, כפי הנראה פתרון "ופסחתי" וכן "אשר פסח על בתי בני ישראל", שהכונה היא, שהשי"ת כביכול פסח והפסיק את בתי בני ישראל, שלא נכנס כ"א בבתי המצרים להכות הבכורות ולא בבתי ישראל. ולעניות דעתי, יש להעיר על זה מכמה טעמים.

חדא, דלשון פסיחה שמצינו בכתוב, נראה יותר בביאורו שהכונה במה שכתוב בו פסיחה בצירוף "על", תהיה הכונה שיהיה שורה ובא על אותו הדבר דרך דילוגו, ולא שימנע מלבא שם ויעבור על אותו הדבר דרך קפיצת דילוגו. ולשון רש"י בפירוש החומש בזה צ"ע להבין לשונו. אך מה שנראה מלשון (מלכים א יח כא): "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים", נראית הכונה שמדלגים מסעיף ומחשבה זו לסעיף ומחשבה אחרת, א"כ הנחתם היא על המחשבות הללו, של לד' לפעמים, ולפעמים לבעל להבדיל, א"כ אין פסיחה מתיחסת על מה שיעבור עליו בדילוגו כ"א על מה שינוח עליו.

ועוד יש להבין במקרא, מה היא הכונה באמרו "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים", מהו "במצרים", פשיטא שהיה במצרים?

עוד, סגנון הלשון קשה מאד, שעיקר ההצלה והנס תלוי בהצלה, היה ראוי לומר "אשר הציל את בתי בני ישראל בפסחו עליהם בנגפו את מצרים", כי ראוי תמיד להקדים העיקר.

גם קריאת השם "פסח" ג"כ יש לחקור עליו, כיון שהפסיחה וההעברה אין זה עיקר הנס לפי הנראה, היה ראוי באמת לקרא לשם את הקרבן, קרבן הצלה או פדות וכיוצא באלה, ומה לנו אל סיבת הדבר?

גם צריך ביאור הסתירה הנגלית לכאורה בדברי ההגדה בדרשת חז"ל: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וגו"' שדרשו "אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח", ובתורה מפורש (שמות יב כג): "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף", גם אמרו חז"ל ש"כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים", אשר מכל זה נראה ברור שהיה על-ידי מלאך שלוח עושה בשליחות אדונו, א"כ מה מיעטו חז"ל?

והנלע"ד, שענין פסיחה זו היה ג"כ פסיחה מבתי מצרים לבתי ישראל, אבל הכונה שהיתה השראת השכינה בבתי ישראל, ופסח ד' והפסיק שלא לשרות בבתי מצרים כ"א בבתי ישראל. וזהו נס גדול, כי מצרים היא מקום טומאה מאד, ערות הארץ, עד שאפילו תפילה לא היתה אפשרית שם, כדברי חז"ל ממאמר משה רבינו ע"ה ([[]]): "כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ד'". וכאן עשה השי"ת לחיבת ישראל דבר גדול, שנגלה בקדושתו במקום ההוא הטמא עד שנקבעה בכל בית מישראל קדושת מזבח להיות ראוי גם-כן להקריב קרבנות, כדברי חז"ל "שלשה מזבחות היו לאבותינו, המשקוף ושתי המזוזות". אך עיקר הנס שהיה בזה, ששינה הקב"ה סדר השראת הקדושה מכפי מה שנהג בטבע הקדושה וחוקה. כי אנו רואים המנהג הקבוע, כשהשי"ת משרה שכינתו וקדושתו ית' במקום, הוא משרה באופן שלא יהיה הפסק בין הקדושה דבר של חול ומכל-שכן דבר טמא, על-כן בחר בירושלים וסביבה ארץ ישראל, וככל סדרי עשר קדושות שהן מוקפות, שכל אחת מקפת את חברתה באין הפסק בינתים. וכאן השרה שכינתו כעין קדושת הארץ וקדושת המזבח בארץ מצרים, ולא היה אפשר כ"א בדרך דילוג וסירוגין רק בבתי ישראל.

והנה ודאי היה זה לצורך, שתהיה דרך ההצלה רק באופן זה, שיהיה שלוח משחית להכות את מצרים, ולא יהיה מבחין בין צדיק לרשע משניתנה לו רשות, עד שהיה צורך שהשי"ת ישרה שכינתו בכל בית של ישראל, ועי"ז לא יתן המשחית לבא אל הבית לנגוף. והלא היו כמה מכות עד כה, וגם שם שם השי"ת פדות בין עמו למצרים, ולא היתה כל ההכנה הגדולה הזאת! וע"כ צריכים אנו לבקש טעם הדבר, שדוקא במכת בכורות היה דבר נחוץ שיהיה בסדר הזה.

לבין "ניתנה למשחית רשות".

אבל הוא מתרץ רק על "ועברתי בארץ מצרים".

לא על "והכתי כל בכור".

או שמא במדרש עצמו כתוב רק "אני ולא מלאך שרף ושליח" ורק בעל ההגדה פירט "ועברתי" אני ולא מלאך, "והכתי" אני ולא שרף וכו'.

לא יודע צריך לראות את המקור במדרש עצמו

שה' הכה בעצמו את הבכורות (ואז לא ברור מה עם המשחית) אז עדיין "פסח" יכול להתפרש בתור "חסם והגן". כדוגמת הגנתו של ה' על משה מפני ה' עצמו "ושכותי את כפי עליך עד עברי"

אני מכיר את הגמרא בעבודה זרה יב, ומחלוקת הרשבא והרן שם, האם מראית עין בעבודה זרה אסורה גם במקום פיקוח נפש. הרמא (יורה דעה סימן קנ סעיף ג) ועוד אחרונים פסקו להקל (והגרא שם החמיר)

אבל אולי יש חילוק בין מקרים שונים. בסנהדרין עד-עה, בסוגיה עם נעמן ובית רימון, נשמע שדווקא בגלל שהוא היה בן נח ולא ישראל היה לו מותר

אני לא מכיר מה אומרים להלכה. אבל בסנהדרין סא נחלקו אביי ורבא האם העובד עבודה זרה מאהבה ומיראה, ולא קיבלו עליו כאלוה ('אלי אתה'), חייב או פטור. וכמדומני שהראשונים שם אומרים שגם לרבא שאומר שפטור, זה כשכבר עבר, אבל לכתחילה צריך להיהרג ולא לעבור... 

אינני מכיר את הסגנונות של הרבנים שכתבת, אבל אני ממליץ בחום על שיעורי הרב פרנקו.

זכיתי ללמוד מהם את הנ"ך כשלש פעמים, ואני ממשיך שוב ושוב (בקצב של שני פרקים ליום, כך שכל שנה מסיימים את כל הנ"ך).

אני שומע את השיעורים הקצרים - 7-10 דקות לפרק - ומאוד נהנה.

יש לו גם שיעורים ארוכים - כשעה לפרק - אבל לא על כל התנ"ך.

חפשו בגוגל "הרב מוטי פרנקו", או באתר של ישיבת הגולן.

יש גם בספוטיפיי וכדו'.

או אם תרצו - תיקיית דרייב עם כל הסדרה:

התנ"ך היומי - הרב מוטי פרנקו, ישיבת הגולן – Google Drive

(יש רק חיסרון אחד בתיקיה הזאת - שהקבצים הם MP4 במקום MP3. אם מישהו ירים את הכפפה להמיר את הכל ולהעלות לדרייב - תבוא עליו ברכה)

בספוטיפי, רב בישיבת  הר ברכה, יותר מסבר את הפשט, שיעורים קצרים

וגם הרב פרנקו מעולה

מחפשת למען האמת משהו עמוק יותר, אם יש...

דרך האפליקציה של "לימוד תנך יומי", אבל זה ממש ממש הפשט. קריאה על הסדר עם הסברים מקומיים ביותר.

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

הוא לא התכוון ב"פילוסופיות האכזריות" לגישה שאני הבאתי.

הוא כותב "לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבעלי חיים. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו". לא דיברתי על יושר בקשר לצער בעלי חיים. או את האינסטינקט הטבעי שלנו לסלידה מהרג חיות. שהוא אכן קיים ולכן בעתיד נהיה צמחוניים.

דיברתי על המוסר בטהרתו שאין בעיה מצד המושכלות להרוג חיה, לא מצד המפורסמות.

ב. ברור שצריך להיות רגש טבעי במפורסמות נגד לקיחת חיים. דיברתי שמצד המושכלות אין בעיה מוסרית. ובשם רגש בלבד אין סיבה לגרום סבל לבני אדם באי אכילת בשר.

ג. עדיין לא קראתי. אתייחס בהמשך

ד. כנ"ל.הבעיה במפורסמות. לא במושכלות. בשל המפורסמות לבד אז בעתיד נהיה צמחוניים. אין סיבה להיות צמחוניים גם כיום בשם המפורסמות. כשם שיש רגש צדק טבעי נגד כריתת עצי סרק. ובכל זאת כיום אנו כורתים עצי סרק ובעתיד לבוא כנראה שלא.

הרב קוק מעולם לא דיבר על כילוי תודעת הבהמה במאמרו. לא נתן לזה אפילו רמז.

וגם אם כן, אז זה מקסימום קיצור חופשה כמו שכתבתי. "לקיחת חיים" היא בדיוק כמו לקיחת חיי אדם ברצח, למרות שנשמתו קיימת בעולם הבא

של האם תודעת הבהמה כלה אחרי מותה או לא.

הוא התייחס במאמר למפורסמות, לא למושכלות. שרע רגשית להרוג יצור חי

גם רצח אדם מתואר בתור "נטילת חייו" למרות שנשמתו ממשיכה להיות קיימת.

בדיוק כמו שבמפורסמות זה רע ללכת בלי בגדים. לא במושכלות (מניח שאתה מכיר את החיחוק של הרמבם בין המושכלות למפורסמות)

מכבד את בקשתך לא להמשיך בדיון אבל מגיב על תגובתך.

עברתי כעת על כל מאמר חזון הצמחונות.

לא היה שם רמז להתייחסות לשאלת כליון נפש הבהמה אחרי מותה. אבל אולי פספסתי.

להפך, מהרב קוק משמע שכל בעיית הרג חיות היא מצד המפורסמות, לא מצד המושכלות "מפני שאי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים...ישים חוק נצחי...שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם *בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפיכת דם*".

"כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את *הרגש הטוב והנעלה* , לבלתי קחת חיי כל חי".

"קחת חיי כל חי" זה כמו לומר "ראובן נטל את חייו של שמעון" למרות שברור שנשמת שמעון קיימת אחרי מותו.

כמובן לא משתמע מה הרב קוק סובר בעניין שאלת קיום הנפש לבהמה אחרי מותה, אבל אין שום רמז לכילויה במאמר

כשהרב אריה לוין קטף עלה מהעץ, בטענה שהוא הורג את החיוניות האלוקית בבריאה, האם זה אומר שהרב קוק טען שמי שכורת עץ משמיד תודעה של צמח?

לא.

כנ"ל לא מחייב ש"נטילת חיים של בהמה" הכוונה השמדת תודעתה (לא מאחר שאין לה תודעה כמו צמח, אלא מאחר שכנראה תודעתה מתקיימת אחרי מותה)

לפי רס"ג שהבאת משמע שיש חיי נצח לבהמה, צער המיתה יכול להיות צער הכאב עצמו בשחיטה, או לחלופין הצער שלה בעת שהיא גוססת שהאינסטינקט שלה הוא לחיות, או לחלופין הצער שלה במעבר מעולם הזה לעולם הבא שנשמע מרס"ג שזה צער מועט ביותר (וגם מה כל כך נורא בלעבור לעולם הבא), וגם בזה הוא מסתפק אם קיים צער. כנ"ל הגאונים.

בכל מקרה על צער מועט שכזה אין מה להיות צמחוני בימינו מלבד אנשי מעלה כרב הנזיר.

לגבי הרמב"ם. הרמבם גם כותב שיש אנשים שנפשם כלה אחרי מותם כעונש. וכבר הכריעו כל המקובלים נגד הרמבם בעניין בני אדם שתמיד נשמת אדם היא נצחית. וכן משמע מדורשי רשומות בפרק חלק.

אז מהרמבם לבהמות אין ראיה

הרמבם לא כותב בשום מקום לזכרוני שהקיום לנפש הבהמה טוב לה יותר מאשר אי הקיום שלה.

רק על כליון נפש האדם הוא כותב שזה "העונש והנקמה הגדולים ביותר" לא על כיליון נפש הבהמה

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

הרב לונדין כותב ש"ייתכן שהכוונה בדברי הרב קוק לתםיסות קאנט ודקארט, שטענו שלבעלי חיים אין תודעה"

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

בקנה המידה המתקיים בעולם נכון לימינו, הוא נזק סביבתי גדול לאין שיעור מאשר אילו עברה אוכלוסיית האדם לצריכת מזון צמחי ואולי רק בשר בן קיימא במקרים מצומצמים ביותר.

בשר בר קיימא לא תהיה על ידי צמחונות, אלא על ידי שכל הצמחונים יצרכו רק "בשר חופש" בר קיימא, ויאכלו בשר פחות מהרגיל.

אבל כרגע חברות הבשר יודעות שרק קרניבורים שלא מעניין אותם בשר בר קיימא צורכות את הבשר, ואין לחברות שום אינטרס לעבור לתעשיה סביבתית. כך שתופעת הצמחונות רק מגדילה את המפגע הסביבתי של תעשיית הבשר.

אין ולא יכול להיות בשר בר קיימא בכמות שקשורה בכלל לדרישה האנושית לבשר.
שוב דיברת דברי הבל.
אין לי עניין לנהל דיון עם מי שמעקם את המציאות והמוח.

זה יפחית רק בעשר אחוז את צריכת הבשר.

אבל אם כל הצמחונים יתאגדו ויידרשו מהחברות בשר בר קיימא וייקנו זאת גם במחיר יקר יותר, לחברות יהיה אינטרס ליצר זאת. ואז עוד הרבה קרניבורים יצטרפו לדרישה הזאת לפי האופנה שתגדל.

כיום תופעת הצמחונות רק משמרת את תעשיית הבשר באותם דפוסים ישנים. כי הצמחונים במילא לא צרכנים שלה.

לגבי כמות האנושות - הפתרון הוא כמובן בבשר מהונדס. אבל זה לא קשור למצב בימינו אלא רק כשהפתרון יצא לפועל. עם או בלי הצמחונים

אין דבר כזה בנמצא בשר לצריכה חופשית שהוא בר קיימא, אתה מדבר על הר זהב דמיוני ומעוות מציאות בהפצת שקרים הזויים.
האמת היא שאו שהאנושות תהיה צמחונית, או שיהיה משק חי מעשה אדם, וכל השאלה היא מה האינטרס הקיומי מבחינת תוצרים וזיהום ועתיד אנושי נעים ולא דיסטופי. האם משק חי מעשה אדם הוא זיהום קטסטרופי או תוצר הניתן לניהול בר קיימא. הבהרתי שלמיטב הבנתי לא, מטעמי הכלכלה החופשית ואף מרקנטיליזם אלמנטרי. אפילו אילו היה בנמצא פי 100 "בשר בר קיימא" לצריכה חופשית ממה שיש עכשיו, זה לא היה מדגדג את דרישת הבשר האנושית.
משאיר לקורא לשפוט.

הגאולה לא צריכה להיות רגרסיה של צורת החיים האנושית, וגם לא צריכה להיות פגיעה בעולם.

היא פשוט "וכבשוה": שימוש בשכל האנושי כדי להשתמש באופן הטוב ביותר בעולם.

בשר מהונדס נשמע כמו פיתרון נאה. אמנם הוא עוד בחיתוליו, אבל נשמע מבטיח. וגם אם לא לנו ברמה ההלכתית (אין לדעת מה ההלכה תוכל לומר בנדון), הרי שלמעט עם ישראל כל היתר יוכלו לעבור לבשר מתורבת.

שאולי אפילו תפרוץ את המגבלה בשימוש ב4 הנוקלאוטודים המוכרים בדנ"א ותוכל ליצור רצפים כימיים אחרים בדנ"א יחד עם שינוי מהותי באורגניזמים ואולי אף גילוי חלקיקי יסודחדשים בפיסיקה שתוכל ליצור כמיה חדשה,

אולי אפילו נוכל לייצר עצים (או אורגניזם פותוסינטזי אוטוטרופי אחר) שמצמיחים עליהם בשר. לא מספיק מבין בזה, אבל זה כנראה יהיה הרבה יותר יעיל אנרגטית מייצור בשר על ידי ריבוי תאים. מאחר שלא צריך לתחזק עלות של אספקת סוכרים נוטריינטים ואחזקה שוטפת של התהליך שמצריך ריבוי תאים מתועש.

ואולי "עתידה ארץ ישראל שתמציח לחמניות וכלי מילת" יהיה כפשוטו בעזרת המדע

נוקלאוטידים= 4 הבסיסים שאמצעותם נכתב הקוד הגנטי. 4 מולקולות. 2 פורינים 2 פרימינים.

ציטוזין ותימין, וגואנין ואדנוזין. (כאשר יש אורציל ברנ"א במקום תימין).

מחוברים ביניהם בשרשרות ריבוז וADP (מולקולת אדוניזין עם שני פוספטים במקום שלושה).

פוטוסניתזה=היכולת להמיר אנרגיית אור להרכבת סוכר מחומרים אחרים.

אוטוטרופי=יצור חי שמייצר את האנרגיה וחומרי הבניין שלו בעצמו ולא לוקח אותם מיצור חי אחר.

נוטריינטים=חומרים שהצמח לא יכול לייצר בעצמו והוא צורך אותם ממקור חיצוני

כיום ידוע שהקוד הגנטי בנוי מרצפים של מולקולות מסוימות.

לא מספיק מבין בזה, אבל אין מניעה שבעתיד אולי יצליחו לייצר קוד גנטי שבנוי ממולקולות אחרות ויהיה יותר יעיל, וייתכן שייתן יותר אפשרויות מ4 אפשרויות מתחלפות שיוצרות את הקוד של היום.

גם החלבונים עשויים סך הכל מ20 אבני יסוד קבועות (חומצות אמיניות).

ייתכן שבעתיד יצליחו לייצר מבנים דמויי חלבונים שעשויים מיותר מ20 אבני יסוד.

תחשוב על לגו שעשוי מ20 סוגי חלקים. ואז מייצרים לגו שיש בו 40 סוגי חלקים. זה נותן יותר אפשרויות.

50 שנה תהיה צמחונית. הגיוני יותר שיצליחו לייצר בשר מהונדס בכמויות אדירות עוד לפני שהאנושות תהיה צמחונית.

מה שדיברתי זה מה לעשות בדורינו כדי לתקן כמה שיותר את תעשיית הבשר.

מה שצריך לעשות זה התאגדות של הצמחונים שיידרשו "בשר חופש" כמו ביצי חופש. לא עוד תוספת צמחונים, שבמילא תגרום לרוב האנשים להשאר קרניבורים.

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

בנושא אבל זה מה שאני יודעת...

יש דרגות בבריאה, כשאדם יהודי אוכל בהמה שהיא בדרגה פחותה ממנו הוא מעלה אותה בדרגה על ידי הברכה וגם פיזית-היא סטגשל הופכת להיות חלק ממנו, זו הסיבה לכך שה' ברא בהמות והחליט על חלק מהן שהן כשרות ועל חלק שלא(יותר אכזריות וכדו').

איך שאני רואה את זה-הקב"ה משגיח ומסדר את העניינים כך שאדם שמסוגל להעלות את הדרגה של הבהמה ולא לרדת בגללה-לא יהיה צמחוני ואדם שלא-כן יהיה, לא בקטע של יותר צדיק או פחות צדיק אלא פשוט אם זה מה שמתאים לו לעשות או שלא, קצת כמו שיש אנשים שהתפקיד שלהם זה לשבת ללמוד תורה ויש כאלו שהתפקיד שלהם זה לקרב יהודים נוספים לאביהם שבשמים, זה לא שהם יותר צדיקים מהם, המקרבים מסוגלים לקרב ולא ליפול והלומדים מסוגלים לשבת שעות וללמוד, עניין של תכונות יותר חזקות ולא של טוב או רע...

שמוסכם שיש דברים בהכשר בית יוסף שאסור לאכול...??

זו נקודת הנחה לא נכונה. זה בד"צ אחרי הכל.

תדייק בניסוח אולי.

וזה לא אומר שום דבר זה שיש חותמת

אפשר לשאול מאיזה דברים צריך לחשוש יותר/ לא צריך לחשוש (אבל "אסור"?)

זה עניין כבד מכדי לשאול עליו בצורה כזו פשוטה ובמקום אקראי

חושבת שצריך מקור מוסמך לתשובה רצינית

יש להם דברים עם כשרות בית יוסף, שהם כן ממליצים עליהם.

מומלץ לאכול?

יש להם גם קבוצות ווטסאפ למענה בשאלות ותשובות

לא לפי אסור ומותר תחת כשרות אלא בכל מוצר איזה כשרות מומלצת.

כשאתה רוצה לקנות משהו מסוים אתה יכול למצוא ברשימה הכוונה (מלשון כיוון) לכשרות המומלצת על ידי כושרות. וגם באופן כללי מה דורש יותר הקפדה.

כשזה מוצר שבא בכשרויות שונות ואתה רוצה להיות יותר בטוח כדאי לחפש קודם שם

עריכה: חיפשתי. אתה כן יכול לחפש בד"ץ בית יוסף ברשימת המומלצים אבל תמצא שם מוצרים בודדים שזאת הכשרות המומלצת עליהם , אז אם אתה מחפש רק מה שמותר בבדץ בית יוסף לא ישאר לך מה לאכול 😆. כלומר הדגש כן על כל סוג אוכל (בשר, ירקות עלים, כו' וכו'). מה הכשרות המומלצת. זה מה שהבנתי מהחיפוש אבל יש באמת הרבה מידע.

”יש בד"צים פרטיים שמפעילים מערך משגיחים עצמאי ודורשים הקפדה על חומרות מיוחדות, כמו בד"ץ העדה החרדית ובד"ץ הרב לנדא. בד"צים אחרים לעומתם הם אשליה אחת גדולה. הם מסתמכים על המשגיחים שלנו ולא דורשים שום דבר מעבר למה שדורשת הרבנות. כל ה'תרומה' שלהם היא בגביית כסף על התעודה. בד"ץ בית יוסף הוא דוגמה מובהקת לפרצה הזו. זו מערכת שגובה כסף ותו לא”

קטיף".

לכל המוצרים בארץ עם בדצ יש גם הכשר של הרבנות

כמובן כל אחד יכול לבחור את הסטנדרטים שלו ולכל אחד יש את המנהגים שלו, ומותר לברר על מה אנשים ממליצים ולמה

הזכירו בשרשור את כושרות. כושרות עצמם מדגישים "שרובם המוחלט של המוצרים שעליהם ישנו סימון כשרות מוכר – הינם כשרים". רשימת המומלצים שלהם נקבעת לפי סטנדרטים (גבוהים) שלהם (למשל - שהמוצרים כשרים לכל העדות לכתחילה, בלי לתת רשימות נפרדות לבני עדות שונות). הם גם כותבים שבעופות בשר וירקות עלים הם בדקו באופן ספציפי כל מוצר וחברה, ואילו בשאר המוצרים הם לא בדקו ולכן בהם הצטמצמו לרשימה של בדצים שהם סומכים עליהם בכל מצב שיעמדו בסטדרנטים שהם רוצים