גירותם של ישראל בשבת (לקו"ש חל"ג)
מסופר בגמ' שאבותינו "לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת הדם (קרבן)". ונחלקו במכילתא באיזה יום הטבילה הייתה: לת"ק הי' זה בה' סיון, אך לדעת ר' יוסי ברבי יהודה הי' זה ביום של מ"ת – ו' סיון.
נשאלת השאלה: הרי "לכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל", והלכה היא שאין טובלין גר בשבת, וא"כ איך טבלו בנ"י בשבת?
בפשטות י"ל דטבילת גר בשבת הוא רק איסור דרבנן, דב' טעמים מובא בזה: א. "תיקוני גברא בשבת לא מתקנינן" (גמ'). ב. הואיל והדבר צריך בי"ד (רמב"ם). אך דוחק לומר שכניסת בנ"י לברית נעשה ע"י מעשה הפכי שיש בו סרך איסור (אפי דרבנן), שהרי זה כמו דבר והיפוכו? וביותר יוקשה לפי המפרשים שסוברים בטעם האיסור (דטבילה בשבת), שע"י המילה "נעשה הילד ישראל שלם" וה"ז "תיקון כלי" שאיסורו הוי מה"ת, וא"כ טבילת בנ"י לשם גירות הי' מלאכה דאורייתא?!
מבאר בזה הרבי: דיש חילוק בין הגירות שלהם קודם מ"ת לבין הגירות שלאחרי מ"ת. דהנה כותב הרמב"ם וז"ל: "בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית.. וכן לדורות, כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה – צריך (א) מילה (ב) וטבילה (ג) והרצאת קרבן". כלומר: ג' תנאים אלו מכניסים את הגוי לברית – כשיקבל על עצמו "עול תורה" (ולא מספיק ג' התנאים הנ"ל). לעומת זאת קודם מ"ת לא הי' עדיין את עניין המצוות, ולכן, אין בטבילתם ובקרבנם ובמילתם כח לגיירם, כי הם צריכים הרי לקבל על עצמם מצוות ("עול תורה").
ויוצא א"כ, שטבילתם בשבת לא הי' איסור, דרק לאחר
מ"ת כשהטבילה גומרת את הגירות ועל ידה נכנסים לברית – אסור. אך בטבילת
ישראל קודם מ"ת, אין טבילה זו אסורה משום "תקוני גברא", כיון שאינה
גמר הגירות. ועד"ז אין צריך בשעת הטבילה בי"ד, כי 'חלות' הגירות אינה
בסיום הטבילה.
אמנם לכאו' יש צד לומר שקבלת המצוות אצלם הי' קודם מ"ת – כשאמרו "נעשה ונשמע"? אך באמת א"א לומר כן, כי ההלכה אומרת שצריך להודיע למתגייר מקצת מצוות חמורות וכו', א"כ בעניינינו, המצוות שלפני מ"ת אינן שווים בחומרתן למצוות שלאחרי מ"ת (ששמעו עשה"ד מפי הגבורה), וכל זמן שלא ניתנה תורה בסיני מפי הגבורה, א"א להיות קבלה על מצוות שלאחרי מ"ת. מסתבר א"כ שעיקר עניין קבלת מצוות (שעל ידה נכנסו לברית) הי' בעת שמיעת עשה"ד שאז הודיע ה' מצוות חמורות וכו'.
ולפי"ז כ"ז יוצא שבטבילתם (קודם לעשה"ד) לא הייתה 'חלות' הכניסה לברית, והגירות אכן נפעלה אח"כ ע"י אמירת עשה"ד (מפי הקב"ה) שאז הייתה 'קבלת מצוות' ע"י ישראל.
