(יש לך מלא אומץ.

תמצאי אותו בתוכך.)

(פפף. אומץ לפגוע בעצמי. )

(יש לי אומץ. אני משתמשת בו לרעה. צריכה אומץ לדברים אחרים. קדושים יותר.)

(תקשיבי.

רבנו אומר שאין דבר כזה תכונה רעה.

כתוב בגמרא- עז פנים לגיהנום. אז מה עם עזות דקדושה?

העניין הוא להשתמש במה שיש לי, לטובה. לטוב ולקדושה. 

לקחת את התכונות שיש לי, את הצורך לפעול, את הכל, ולהסב את הכל לקדושה.

כמו שנגיד יש לי רצון לברוח, מעצמי ומהעולם, אז אני יכולה לברוח עכשיו למשהו גרוע. למחשב, פלאפון, מה שזה לא יהיה. ואני יכולה לברוח לספר, ללמוד משהו, לדבר עם חברה, לשמוע מוזיקה קדושה או להתבודד. 

יש לך אומץ.

בכל אחד יש, וכל אחד צריך לגלות אותו.

עכשיו את צריכה לנתב אותו לקדושה. לקחת את האומץ הזה ולעשות איתו משהו טוב. משהו טוב לעצמך. משהו טוב לאחרים. משהו קדוש וטוב. 

את יכולה.

אני מאמינה בך.

אבא הקדוש מאמין בך.

אבא לא היה נותן לך ניסיון אם לא היית יכולה לעמוד בו. השם יתברך יודע מי אנחנו ומה היכולות שלנו. באמת. 

אני מאמינה בך הכי שבעולם.

באלי לתת לך חיבוק חזק חזק.

וואי.

נשמה טהורה שלי.

יהיה טוב. בטוח.

את זו שאמרת לי שאת מבטיחה שיהיה טוב. ויותר מזה, אבא מבטיח.

בהצלחה לך ממש ממש בהכל. אוהבת אותך כל כך כל כך. |לב| )

(אוף. לא.

אני לא מסכימה לך! כאילו שאת צריכה להקשיב לי.

אבל אוף. יש דרכים אחרות. חייבות להיות.

אין מצב שאין לך דרך להיוושע. אבא שלך הוא כל יכול!!! תזכרי את זה.

אוף. באלי שיהיה לך טוב כבר.)