מה לעשות תגידו??
הוא כל כך מושלם.
אף מתוק.
שפתיים יפהפיות.
עיניים מהפנטות.
אצבעות ארוכות ולבנות. וחמות.
שיער, אוי השיער שלו.
כמה שהייתי רוצה להכניס את אצבעותיי אל תוך סבך שיערותיו..
כמה הייתי רוצה ללטף את לחייו המושלמות.
כמה הייתי רוצה לנשק אותו.
אבל זה לא יקרה.
מסך ברזל מפריד בינינו.
איך להוריד אותו? והאם כדאי??
שאני יודע שהוא קיים
כאילו אני לא אצליח באמת למחוק את קיומו מהראש והרגשות שלי
ואז
יש את תורתו ומצוותיו
ואם לא
אז שאלות פילוסופיות
שבסופן
הרבנים תמיד צדקו וכל מה שהם השתילו לי
ואז הבחירה לצאת
לשחרר מהכל
תמיד תהיה מלווה באשמה.
ואז זה כבר לא שווה את זה
ואז אני נשאר באותו מצב
לופ.
השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?
האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?
איך זה מסתדר עם הסביבה?
למגזר שממנו הגיעו.
אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.
תשובה סליחות וכו' ועם כל המחשבות והרגשות בלב?
השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.
כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.
אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .
אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.
לכזה שלא מופיע בתפריט הראשי.
בעז"ה תכף תשובו 
, טוב לראות שלא כותבים פה הרבה...
.
בא לי כבר לשחרר.
לתת להכל לקרוס.
להישיר מבט אל המציאות ולהפסיק להתחבא.
סיימנו עכשיו סדר שני.
מעדיפה פעמיים כיפור מאשר פעמיים ליל הסדר😶
תודה לאל שיש את מי לארח.
לעשות רק יום טוב אחד?
אתם ישראלים לא?
תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק
אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה
