העונה הכי נורמלית בשנה

את שומעת יונתן רזאל? לא ציפיתי ממך😅

הרבה אמרו לי שאנשי הגשם זה שיר יפה, ובעוונותי אני לא מכיר אותו. תשתפי גם ביצוע טוב?

באישי.

אפילו בשני קורסים.

זה שיר ממש טוב.

מאז שראיתי אני נוהג לחשוב הרבה על הבדידות ככה.

בלבט.

אבל אולי

|ידפרצוף|

"ראיתי עב קטנה ככף יד איש
וידעתי כי את הגשם שאני מרגיש
עוד לא הצלחתי לספר לאיש"
                                       (נתן זך)

אֲנָשִׁים קוֹרְאִים עַל נָזִיר וְשֵׂעָרָם מִתְּנַפְנֵף
בָּרוּחַ, כְּמוֹ אַבְשָׁלוֹם, הַפֶּרֶד טוֹפֵף אֶל הַאֵלָה.
וּמָה עוֹד נוֹתָר לְהוֹסִיף עַל הַקְרִיאָה הַגְדוֹלָה 
אַבְשָׁלוֹם בְּנִי, בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, וְעַל שַׁעַר הָעִיר
אִישׁ אַדְמוֹנִי קוֹרֵא עַל נָזִיר וְשֵׂעָרוֹ מִתְּלַטֵף
בְּמָשָׁב הַרוּחַ.

אוּלַי 
כָּתַב שִׁירִים כָּל כָּךְ יָפִים בִּגְלַל
שֶׁהַרוּחַ הַיְתָה בָּאָה וְנוֹשֶׁבֶת בּוֹ שִׁירִים
בַּחֲצוֹת.

הַנָזִיר שֶׁלִי הָיָה שֵׂעָרוֹ כְּעָנָן אָפוֹר, וְמִילוֹתָּיו 
הָיוּ כְּטִיפּוֹת גֶּשֶׁם רַכּוֹת עַל הַאֵלָה.
אַחֲרֵי שֶׁהָיָה דּוֹמֵם הָיִינוּ שׁוֹתְקִים יַחַד. אַת 
הָיִית מוֹחָה דִּמְעָת הִתְרַגְשׁוּת בְּיָד עֲדִינָה וַאֲנִי
הָיִיתִי עוֹד מְזַמְזֵם לִי בָּלָאט. חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ, אַט אַט, 
הָיוּ טוֹפְפוֹת עַל שֵׂעָרֵנוּ טִיפּוֹת שֶׁל שִׁירָה, 

וּבָּגָן, 
הַיְלָדִים כְּבָר צִיְירוּ
עָב קְטָנָה
כְּכַף יָד אִישׁ


מְלַטֶפֶת אֵת הַגֶשֶׁם הַרִאשׁוֹן.

היכונו

מילים: יואל לרנר

לחן: אבנר קנר

- חובה לשמוע את השיר ולא רק לקרוא את המילים -

נספר פה על הקיץ

שהולך ונעלם

מטריות ומגפיים

מוציאים מהמחסן

עכשיו

כבר לא

נלך לים

ונלבש כפפות וסוודר חם

כי חורף

השמש נעלמת בחורף

הגשם מטפטף על העורף

חורף, וקר

חורף

צריך ללבוש מעיל כל החורף

וגשם מטפטף על העורף

חורף וקר

כל הקיץ הסתובבנו

בין הרים ובין סלעים

וברכבת רצנו טסנו

הו מה טוב ומה נעים

עכשיו

רק בוץ

ושלוליות

אין ברירה הקיץ עוד רחוק

כי חורף...

מילים: איתמר פרת

לחן: נעמי שמר

אֱסֹף אֶת הַמַּעֲשִׂים,
אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת
כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה
כָּבֵד מִשֵּׂאת
אֱסֹף אֶת הַפְּרִיחָה 
אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת 
שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת. 
אֱסֹף אֶת כָּל מַרְאוֹת פָּנֶיהָ הַיָּפִים 
כְּמוֹ אֶת הַפְּרִי וְאֶת הַבַּר
הָאֲדָמָה הִיא אֲפֹרָה מִתַּחַת לַשְּׁלָפִים 
וְאֵין לָהּ עוֹד לָתֵת לְךָ דָּבָר.

וְאֵין יוֹתֵר גִּבְעוֹל
חוֹלֵם עַל שִׁבָּלְתּוֹ
וְאֵין יוֹתֵר נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי,
רַק הַבְטָחַת הָרוּחַ
כִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ
עוֹד יְחוֹנֵן אֶת עֲפָרָהּ
בְּתֹם תִּשְׁרֵי.

וזה מעניין - אסיף (שיר) – ויקיפדיה

מילים: אהוד מנור

לחן: נורית הירש

עוד מעט ירד פה גשם

בוא ונשאר בחוץ

נתחדש כמו הדשא

בעולם יפה, רחוץ

הסתכל, הנה חוטים של גשם

מישהו רוצה לתפור

בגד חג לכל העמק

לגבעות, להרים ולמישור

בוא ונחכה לגשם

נצפה עד שישוב

נחכה לו עד הערב

שידע שהוא חשוב

איך תפרו להם חוטים של גשם

כובע טמבל לחצב

ועכשיו תצא השמש

ותוסיף לקישוט רקמת זהב

הנה כבר יורד הגשם

משמחה רוקד הברוש

הטיפות יורדות בקצב

מרטיבות לי את הראש

ואז נהיה חורף

העלים הירוקים כבר צהובים

ואז נהיה חורף, חברים הולכים, חוזרים
ואז נגמר קיץ, כבר לא יורד אל הסלון בתחתונים
נגמר קיץ, אתה מבין שהבדידות שלך נשארת מבפנים

ואז נהייה חורף

שהביא איתו תשוקה למכשירי חשמל
וכמה שגבוה וכמה שנמוך אני לא נבהל

נכנס אל המיטה בלי להוריד בגדים
כמו ילד שפחד ובא לישון עם ההורים

ואיזה יופי, יושבים מול החלון הענקי
זה כמו מראה אל תוך, המחשבות שלי

       
ואז נהיה חורף

שהביא איתו עשן לרחובות
ואז נהיה חורף

הביא לי כמה מחשבות על אהבה

על אנשים ועל שמחה
וכמה שחשוב לזכור שהימים עוברים

ואיזה יופי, יושבים מול החלון הענקי

זה כמו מראה, אל תוך המחשבות שלי

כשנכנס אל המיטה בלי להוריד בגדים
זה כמו ילד שפחד ובא לישון עם ההורים

ואיזה יופי, יושבים מול החלון הענקי
זה כמו מראה, אל תוך המחשבות שלי.

מילים ולחן: זאב נחמה

שתי טיפות על עלה קטן

שתי דקות מהגשם 
מתכונן בלי לקחת זמן

חי על מים ולחם 
פה זה רעם היה ברק

מסיבה בשמים 
מתקרב ושומר מרחק

ומוריד לנו מים 

סגור במקדש הסתיו על חלקות עננים 
אלו הם חייו של מוריד הגשמים 

ענני אפור ענני לבן

והנה הגשם שלי 
הוא מביא לי אור שוב הוא בא בזמן

לנפש לאור הפנימי 
שב ומתחזק שב ומחבק

הגשם השיב לי אותי 
שוב אני שלך, שוב אני שלך 

תן לי רק סערה קטנה שתשטוף את העיניים 
תן לי שטף גשמי ברכה בשביל לחם ומים 
אביב במקדש הסתיו

עם פרחי העונה 
אלו הם חייו משנה לשנה 

ענני אפור...

מודים אנחנו לך השם אלוהינו ואלוהי אבותינו 
על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו 
ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו...

אל חי יפתח אוצרות שמים 
ישב רוחו ייזלו מים 

בגשמי רצון תברך עדה 
בפחי יגון כצפור לכודה 
בצדקת אב המון הכין סעודה 
ואמר ייקח נא מעט מים 

אל חי יפתח אוצרות שמים 
ישב רוחו ייזלו מים 

זכור רחמיך יוצר מאורות 
צווה עביך יריקון אורות 
בצדקת מלך נעים זמירות 
אשר אמר מי ישקני מים 

אל חי... 

בגשמי ברכה תברך אדמה 
בגשמי זמרה תזמר אדמה 

בגשמי חיים 
בגשמי ברכה 
בגשמי ישועה

השעה מאוחרת, הרחובות ריקים מאדם 
לאורך הטיילת הפנסים דולקים ואפשר לראות את הים 
ואתה מרגיש שאתה האיש הכי בודד בעולם 
מוצא את עצמך הולך נגד הרוח 

אף מכונית לא עוברת, גשם שוטף את העיר 
הרוח מתגברת ועושה שמות ברחוב שאתה מכיר 
ואתה שיכור שרועד מקור ונכנס עם הראש בקיר 
אתה לא היחיד שהולך נגד הרוח 

הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת 
אני סומך על הגשם שימשיך לרדת 
שיימשך הלילה

אהובתי אל פחד
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר 

לבושה בשחור היא הופיעה מתוך החושך 
מלכת חלומותיי באה אלי, משוגעת על כל הראש היא 
איבדנו אוויר בטנגו מהיר, עצרנו את עצמנו בקושי 
איתה זה תמיד הולך נגד הרוח 

ואני לא יודע אם היא אמת או חלום 
פעם היא גן עדן ופעם היא רכבת אל הגיהנום 
והיא חמה כמו האדמה ואני נאבק לנשום 
אבל אין מה לעשות נגד הרוח 

הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת 
אני סומך על הגשם שימשיך לרדת 
שתעלה השמש

אהובתי, אל פחד
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

וביצוע של אמיר דדון -

איך אתם מגיעים לדברים האלה

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.

צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.

שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.

(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).

אגב,

אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.

איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

אח"כ אם זוכרים אותך