העונה הכי נורמלית בשנה

אבל זו אכן העונה הכי נורמלית בשנה

געגועי. להתפרק בחופשיות.

ולעניינו -

ניצב,
אל מול האנשים הבוכים
מכסה את עיני בבעתה,
לא מביט. לא מפנים.

וטיפות ראשונות של יורה
קופצות על הרצפה בעליזות
ודמעות ראשונות של חורף
מתערבבות בברד על העור
החשוף.

אני עוצם את עיני
ממשיך ללכת ברחוב, עטוף
בסודרי הקט, הקרוע
וניבטים אלי פניהם הדומעים של אחרים
שקועים בצערם, שקועים ביגונם
ובתוכי מתנגן ניגון כזה פראי.

הם הולכים ברחוב בדיוק כמוכם. גם להם יש תקוות, ושאיפות. גם להם יש משפחה שמחכה להם בבית.
יש רק הבדל קטנטן, זעיר ממש : הם משתייכים לחבורת האנשים הבוכים.
הם הולכים ברחוב עם ראש שמוט, סוודר על הפנים או פנים בספר. יעשו הכל כדי שלא תשימו לב.
הם יעברו לידכם ברחוב, ורק אחרי שכבר יתרחקו טיפה תבינו שהם בוכים. לא תבואו אליהם ותנסו לנחם אותם, אחרי הכל הם כבר התקדמו. פשוט תקבלו את הידיעה הזו, עוד אבן על הלב.
הם אנשים כמוכם בדיוק. רק שהחיים שלהם נעצרו לפתע בהודעה או בשיחת טלפון. חלקם אפילו בהודעת וואטספ. פשוט ידיעה קטנה, שם שנלחש, והגעגוע.
אולי הם כמי שמוטל מיתו לפניו. אולי בשבעה, בשלושים, באזכרה. אבל כולם זוכרים ומתגעגעים.
וביום ההוא, יצאתי לרחוב. וכן, בכיתי. וכשעבר לידי אדם לבוש לבן ובכה אף הוא, נפגשו עינינו לרגע קצרצר של הבנה. של געגוע. של הזדהות.

(@מתנחלת גאה!)

ואנשי הגשם
אסיף
חוטים של גשם
גשם שלי
תפילת הגשם של יונתן רזאל

את שומעת יונתן רזאל? לא ציפיתי ממך😅

 

הרבה אמרו לי שאנשי הגשם זה שיר יפה, ובעוונותי אני לא מכיר אותו. תשתפי גם ביצוע טוב?

פעם שמעתי יותר, תקופה אפלה 🤷 סתם, באמת יש לו שירים טובים



אין לי כוח לחפש קישור וכל הבלה בלה בלה אז תחפש אנשי הגשם של משה דץ ולהקת חופים. באמת שיר טוב.
ואשמח לדעת באישי מי אתה

 

 

באישי.

גשם בעיתו
רותי נבון
מילים: תלמה אליגון רוז
לחן: קובי אושרת
קיימים 3 ביצועים נוספים לשיר זה

גשם בעיתו, כמה עצב בא איתו
הכל עצר, הכל עמד, רק הגשם בא לו בזמן.
לו לא אכפת
שבלילות שם קר מאוד
שבחולות קשה לבכות
שאין על מי להתרפק
כשבחוץ הגשם דופק.

תן מחומך ותן מאורך
תן לשדות רק גשם ברכה
תן מפיתך ביד רחבה
ותן לנו זמן לאהבה

גשם בעיתו, ואומרים שככה טוב
על בגד קיץ, סוודר ישן
ובכיס מכתב מאי שם.
גשם מתוק
גשם נשק אותו בשמי
גשם לטף את הפנים
הבאת גשם בעיתו
אז הבא, הבא לי אותו

תן מחומך ותן מאורך...

גשם בעיתו, כמה עצב בא איתו
הבא, הבא לי אותו
גשם בעיתו.

על פני הכביש היא שוטטה לה
בגשם עז היא שוטטה
בלי מטריה, כי לא הייתה לה
איזה מזל שלי הייתה

לעזרתה מייד זינקתי,
כזה אני, תמיד הוגן
במטריה אותה חיבקתי
והיא אמרה בלחש "כן"

תחת גשם שוטף, בגן עדן דולף
היא הייתה לי כמו מלאך
בגן עדן דולף תחת גשם שוטף
לו יכולתי להיות שלך

וכך צעדנו לנו שניים,
ובאוזנינו מנגינה
שטפטפה מן השמיים
על גג של מטריה קטנה

היה לי כה נעים ונוח
בתוך מבול שלא נגמר
הייתי אז מרגיש כמו נוח
ובתיבה איתה נסגר

תחת גשם שוטף...

אולי זו שטות וגם איוולת
אך הגלים חוזרים לחוף
ועל האופק אין תוכלת
כאשר הגעת אל הסוף

היא נפרדה, כל כך בשקט
אמרה "תודה, וגם סליחה"
הנה הנה, היא מתרחקת
בדרך אל השכחה

תחת גשם שוטף...

אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם
הם כבר למדו איך להצניע את עצמם
טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם
טיפות גדולות זולגות על עלבונם.

את מרוחקת ואינך רואה אותם
הם מקבצים את חיוכייך בגניבה
ומבטך עוד לא פגש במבטם
עוד לא אמרת להם מילה טובה.

אם אהובייך יפקירוך
אם תחניק אותך בגידה
אם לשלום כבר איש אותך לא יברך -
אנשי הגשם יכתירוך
למלכתם היחידה
ויחלקו איתך את לחם צערך.

עודך חוגגת ואינך זקוקה להם
אנשי הגשם מביטים בך בחמלה
לו רק יכלו היו נותנים את חייהם
לשמור אותך מעוני או מחלה.

אנשי הגשם ממתינים לך בפינה
נאמנים כצל, סבלניים כזמן
וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה
לוקחים אותך לעבר מפתנם.

כשאוהבייך ישכחו
וכל כלבייך ינבחו
אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם.
והם ירימו את ראשך
ויאמצו את ייאושך
לחממך בפרורי אהבתם.

רעמים וברקים בליל חורף קר
לא נשמעים תמיד אותו הדבר
ברקים ורעמים, רעמים וברקים
לפעמים קרובים ולפעמים רחוקים.

רעמים וברקים בלילות הגשומים
את הברק רואים אבל את הרעם שומעים
יש רעמים שמאוד מפחידים
ויש כאלה שרק קצת
יש רעם חלש ורעם בינוני
ורעם חזק חזק שלא נעים לשמוע
בעיקר אם אתה לבד
(לעתים רחוקות אתה פוגש רעם נחמד)

רעמים וברקים...

הכבש השישה עשר 😍

אח

חשבתי עלייך כשהעלתי

שלמה ארצי

כשהגשם יעבוד
עוד תראה תקופה של אור בעינייך
תנשום נשימותיך הקצובות

כשהגשם יעבור
יעברו גם הימים בעצלתיים
תצוף על פני המים הקרים כל כך

כבר יבשו עינינו מדמעות,
ופינו כבר נותר אילם בלי קול.
מה עוד נבקש, אמור מה עוד?
כמעט ביקשנו לנו את הכול.

את הגשם תן רק בעתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן לנו לשוב ולראותו
יותר מזה אנחנו לא צריכים.

כבר כאבנו אלף צלקות,
עמוק בפנים הסתרנו אנחה.
כבר יבשו עינינו מלבכות -
אמור שכבר עמדנו במבחן.

את הגשם תן רק בעתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן שיחזור שוב לביתו -
יותר מזה אנחנו לא צריכים.

כבר כיסינו תל ועוד אחד,
טמנו את ליבנו בין ברושים.
עוד מעט תפרוץ האנחה -
קבל זאת כתפילה מאוד אישית.

את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן לנו לשוב ולראותו -
יותר מזה אנחנו לא צריכים.

כביש אספלט, מול חומה
קבצנים בפינה
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי.

משתתף בקרבות
נצחונות, מפלות
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי.

גשם, רד כבר גשם
כי צריך לשטוף הכל
לא רוצה לראות הכל כשבא
הגשם
רד כבר גשם
כי העיר כבר עייפה
היא פוחדת מעצמה
רוצה לנשום.

זכרונות, אפלה
שוב שואל, אין תשובה
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי

גשם, רד כבר גשם...

אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי

כְּמוֹ עוֹנֵשׁ, הַגֶּשֶׁם מַכֶּה
רַק בַּחַלּוֹן שֶׁאֶצְלִי
וּלְרֶגַע נִדְמֶה לִי שְׁמָהּ שֶׁקָּרָה
בְּכֹל זֹאת קָרָה בִּגְלָלִי

אֵין סִימָן שֶׁיַּסְגִּיר
שֶׁאוֹתָם רְעָמִים
מְעִירִים בַּלֵּילוֹת גַּם אוֹתָךְ
הַכֹּל פֹּה מַזְכִּיר
שֶׁהָיִינוּ טוֹבִים
פִּי כַּמָּה כְּשֶׁהָיִיתִי אִתָּךְ

רַק אִתָּךְ שָׂרַדְתִּי חוֹרֵף
אִתָּךְ הוּא הָיָה
יָפֶה כְּמוֹ תְּמוּנָה
עַכְשָׁיו הוּא אוֹיֵב, וַאֲנִי כָּאן בָּעוֹרֵף
שׂוֹנֵא כֹּל דַּקָּה
כֹּל טִיפָּה...

כְּמוֹ עוֹנֵשׁ, הַקּוֹר לֹא מַרְפֶּה
הוּא יֵלֵךְ כְּשֶׁתִּהְיִי שׁוּב שֶׁלִּי
עַכְשָׁיו כְּבָר בָּרוּר לִי שֶׁחוֹרֵף זֶה רַע
בְּנִפְרָד, וְזֶה רַק בִּגְלָלִי

חושך כבד לא רואים אופק
חושך סמיך אי אפשר לזוז
הכי מבהיל שממשיכים רגיל
שדה קוצים ילדים רצים.

מחר יותר מסוכן מאתמול
כל לילה יותר מוזר מהיום
האם באמת תאהבי אותי
האם יש מה לאהוב בי.

עיני בוהות דמיון פרוע
מיליון תמונות צרובות בלב
אם תאהבי אותי תצילי את חיי
אני סגור
עולם לבד.

תראי, תראי בי מה שיש
תראי בי את האין
תראי בי אין סוף.

נוסעים ברכבת רעש נורא
את לא שומעת שאני לוחש לך תודה
נקודה של אור בלב של אבן
אני ישן וליבי ער.

תאמיני בי תראי בי את הטוב
אין בי כלום רק לאהוב
הבל עולה מהכביש הרותח
אני יחף מלא בחול.

תראי, תראי בי מה שיש
תראי בי את האין
תראי בי אין סוף

תמיד לפני הגשם
יש עננים שחורים
ומה שמסתתר פה
עוד רגע נגלה.

תמיד לפני הגשם
יש עננים שחורים
ומה שמסתתר פה
אנחנו נגלה.

הַיַּתְמוּת שֶׁלְּךָ עוֹבֶרֶת בַּשָּׁרָשִׁים, מֵהָעֵץ הַגָּדוֹל וְהַקֶּרַע
שֶׁל בְּקִיעַת הֶעָנָף, עַד לָעַלְוָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת, יְתוֹמָה גַּם הִיא,

שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְהַעֲבִיר עָלֶיהָ יָד מִבְּלִי לְהִצְטַמְרֵר. כָּאֵלֶּה אֲנַחְנוּ,

מִשְׁפָּחָה שֶׁל יְתוֹמִים. מִבַּחוּץ שְׁלֵמִים, אֲבָל תָּמִיד מִסְתּוֹבְבִים

עִם סַכִּין צְמוּדָה לָרֶגֶל וְקָרוֹב מִדַּי לְשֶׁקַע הַחַשְׁמַל.

גַּם אִמָּא שֶׁלִּי, תִּרְאֶה אוֹתָנוּ. וְהַסִּפּוּרִים הַיְּשָׁנִים שֶׁלֹּא סֻפְּרוּ,

אֵיךְ הָיָה מַגִּיעַ שִׁכּוֹר, וְהַסִּיבוּב הַמֻּפְרָע עַל אוֹפַנּוֹעַ הַסִּירָה הַיָּשָׁן,

יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת כָּל זֶה.



יְלָדִים שֶׁל אַף אֶחָד אֲבָל בְּכָל זֹאת שֶׁל מִישֶׁהוּ
בְּבֵית-הַיְּתוֹמִים וּבַמִּשְׁפָּחוֹת הָאוֹמְנוֹת וּבְסִפּוּרֵי הַבְּרִיחוֹת הַגְּדוֹלוֹת

שֶׁתָּמִיד נִגְמְרוּ רַע.



רוּחַ מְטַלְטֶלֶת אֶת הֶעָנָף הַכָּבֵד, הָאָרֹךְ, אֲנִי שׁוֹמַעַת רְחָשִׁים,
מִלְמוּלִים בְּגֶרְמָנִית בְּעַרְבִית בְּרוֹמָנִית, הַלַּיְלָה מְבַקֵּעַ אוֹתָם לַחֲצָאִים,

הַלַּיְלָה מְבַקֵּעַ אוֹתִי לַחֲצָאִים, עַד שֶׁכְּבָר מְאֻחָר, עַד

שֶׁמַּגִּיעַ הַבֹּקֶר, עַד שֶׁאֲנִי רוֹאָה



הַיַּתְמוּת שֶׁלְּךָ גְּדוֹלָה מִשְּׁנֵינוּ.
אֲנַחְנוּ רְחוֹקִים עֲדַיִן אַבָּא, בְּנִי, אַחִי, מְטֻשְׁטָשִׁים

וּבְלִי דֶּרֶךְ לַחֲזֹר.

אפילו בשני קורסים.

זה שיר ממש טוב.

גם בעיני

כְּמוֹ אֵפֶר עָדִין מִשְּׂרֵפָה

שֶׁפָּשְׁטָה בַּשָּׁמַיִם בִּזְמַן שֶׁיָּשַׁנּוּ.


תָּפוּחַ וְנָקִי עַל הַגַּגּוֹת הַנְּמוּכִים מֵחַלּוֹנִי

וּכְבָר עָכוּר מֵעֲקֵבוֹת עַל מִדְרָכוֹת.


בְּעוֹלָם שֶׁנֶּעְתְּקוּ צְבָעָיו

אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַבְּדִידוּת שְׁחֹרַת הָאֶצְבָּעוֹת.



רַגְלַיִם קְטַנּוֹת רְחוֹקוֹת

פִּרְפּוּר מִתְעַיֵּף וְקוֹפֵא –



שׁוּב הִיא כּוֹתֶבֶת אוֹתִי מַשְׁקִיף עַל הַשֶּׁלֶג

וְיָדָהּ רוֹעֶדֶת, לֹא מֵהַקֹּר

וְלֹא מֵהַשֶּׁקֶר.

הוֹלֶכֶת, צוֹחֶקֶת, יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹמוֹת בָּהֶם שׁוֹתִים בָּרָד

וְהָאֲוִיר מֻבְחָן

זְמַן שֶׁבּוֹ קַיִץ עוֹבֵר לְחֹרֶף, וְאֶת עִקְבוֹת רַגְלָיו רוֹאִים כֻּלָּם.

עָלִים מְשַׁקְשְׁקִים בַּלַּיְלָה וּמְרַשְׁרְשִׁים

וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ דְּבָרִים

בְּלִי לָדַעַת מִי אַתָּה וּמָתַי תָּבוֹא, מְדַבֶּרֶת

אוֹ שׁוֹתֶקֶת דַּוְקָא שְׁתִיקוֹת אֲרֻכּוֹת

אֲפִלּוּ שֶׁצִּפֳּרִים בְּתוֹכִי שָׁרוֹת כְּבָר.

@יחידי, @משתדלת יותר איך עוד לא שמתם אותו כאן?

בחורף הזה צריך אמא
ויש לי הרבה סיבות לצורך הזה
ורק את חלקן אני מכיר.
בחורף הזה אני נוקש כבכל חורף
וכבר באמת חייב אמא,
בימים שכל היתום שלי רועד
ואין לי קירות תפילה
שיחסמו את מטר הבדידות

אמאאא

כי לא שמתי עוד כלום.

מאז שראיתי אני נוהג לחשוב הרבה על הבדידות ככה.

בלבט.

אבל אולי

(מזל שאני שמה רק מה שבאינטרנט ויוצאת מידי הספק)

אני מרגיש את אבא בפעימות הדופק
אני מרגיש איך הוא עוד מנסה לומר
כמו מפרש בודד הוא משוטט באופק
הוא לא רחוק מפה ניצב על המשמר.

עכשיו הכל שקוף עכשיו אחרי הגשם
האדמה תחוחה וניחוחה עמוק
אפשר פתאום לראות את שני צידי הגשר
מה שהיה רחוק אינו כל כך רחוק.

הרוח אדירה עזה ומטלטלת
אני שוב מחפש על מי להישען
עוד מנסה לנעוץ את שרשי בסלע
אני רואה איך הוא עומד ומתבונן.

והוא רואה אותי את זאת אני יודע
ובשעה קשה הוא גם יושיט לי יד
אם הוא שלח אותי כל כך צעיר לדרך
הוא לעולם לא יעזוב אותי לבד.

עכשיו הכל שקוף...

|ידפרצוף|

"ראיתי עב קטנה ככף יד איש
וידעתי כי את הגשם שאני מרגיש
עוד לא הצלחתי לספר לאיש"
                                       (נתן זך)

אֲנָשִׁים קוֹרְאִים עַל נָזִיר וְשֵׂעָרָם מִתְּנַפְנֵף
בָּרוּחַ, כְּמוֹ אַבְשָׁלוֹם, הַפֶּרֶד טוֹפֵף אֶל הַאֵלָה.
וּמָה עוֹד נוֹתָר לְהוֹסִיף עַל הַקְרִיאָה הַגְדוֹלָה 
אַבְשָׁלוֹם בְּנִי, בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, וְעַל שַׁעַר הָעִיר
אִישׁ אַדְמוֹנִי קוֹרֵא עַל נָזִיר וְשֵׂעָרוֹ מִתְּלַטֵף
בְּמָשָׁב הַרוּחַ.

אוּלַי 
כָּתַב שִׁירִים כָּל כָּךְ יָפִים בִּגְלַל
שֶׁהַרוּחַ הַיְתָה בָּאָה וְנוֹשֶׁבֶת בּוֹ שִׁירִים
בַּחֲצוֹת.

הַנָזִיר שֶׁלִי הָיָה שֵׂעָרוֹ כְּעָנָן אָפוֹר, וְמִילוֹתָּיו 
הָיוּ כְּטִיפּוֹת גֶּשֶׁם רַכּוֹת עַל הַאֵלָה.
אַחֲרֵי שֶׁהָיָה דּוֹמֵם הָיִינוּ שׁוֹתְקִים יַחַד. אַת 
הָיִית מוֹחָה דִּמְעָת הִתְרַגְשׁוּת בְּיָד עֲדִינָה וַאֲנִי
הָיִיתִי עוֹד מְזַמְזֵם לִי בָּלָאט. חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ, אַט אַט, 
הָיוּ טוֹפְפוֹת עַל שֵׂעָרֵנוּ טִיפּוֹת שֶׁל שִׁירָה, 

וּבָּגָן, 
הַיְלָדִים כְּבָר צִיְירוּ
עָב קְטָנָה
כְּכַף יָד אִישׁ


מְלַטֶפֶת אֵת הַגֶשֶׁם הַרִאשׁוֹן.

היכונו

מילים: יואל לרנר

לחן: אבנר קנר

- חובה לשמוע את השיר ולא רק לקרוא את המילים -

 

נספר פה על הקיץ

שהולך ונעלם

מטריות ומגפיים

מוציאים מהמחסן

 

עכשיו

כבר לא

נלך לים

ונלבש כפפות וסוודר חם

 

כי חורף

השמש נעלמת בחורף

הגשם מטפטף על העורף

חורף, וקר

חורף

צריך ללבוש מעיל כל החורף

וגשם מטפטף על העורף

חורף וקר

 

כל הקיץ הסתובבנו

בין הרים ובין סלעים

וברכבת רצנו טסנו

הו מה טוב ומה נעים

 

עכשיו

רק בוץ

ושלוליות

אין ברירה הקיץ עוד רחוק

 

כי חורף...

 

מילים: איתמר פרת

לחן: נעמי שמר

 

אֱסֹף אֶת הַמַּעֲשִׂים,
אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת
כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה
כָּבֵד מִשֵּׂאת
אֱסֹף אֶת הַפְּרִיחָה 
אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת 
שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת. 
אֱסֹף אֶת כָּל מַרְאוֹת פָּנֶיהָ הַיָּפִים 
כְּמוֹ אֶת הַפְּרִי וְאֶת הַבַּר
הָאֲדָמָה הִיא אֲפֹרָה מִתַּחַת לַשְּׁלָפִים 
וְאֵין לָהּ עוֹד לָתֵת לְךָ דָּבָר.

וְאֵין יוֹתֵר גִּבְעוֹל
חוֹלֵם עַל שִׁבָּלְתּוֹ
וְאֵין יוֹתֵר נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי,
רַק הַבְטָחַת הָרוּחַ
כִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ
עוֹד יְחוֹנֵן אֶת עֲפָרָהּ
בְּתֹם תִּשְׁרֵי.

 

וזה מעניין - אסיף (שיר) – ויקיפדיה

מילים: אהוד מנור

לחן: נורית הירש

 

עוד מעט ירד פה גשם

בוא ונשאר בחוץ

נתחדש כמו הדשא

בעולם יפה, רחוץ

 

הסתכל, הנה חוטים של גשם

מישהו רוצה לתפור

בגד חג לכל העמק

לגבעות, להרים ולמישור

 

בוא ונחכה לגשם

נצפה עד שישוב

נחכה לו עד הערב

שידע שהוא חשוב

 

איך תפרו להם חוטים של גשם

כובע טמבל לחצב

ועכשיו תצא השמש

ותוסיף לקישוט רקמת זהב

 

הנה כבר יורד הגשם

משמחה רוקד הברוש

הטיפות יורדות בקצב

מרטיבות לי את הראש

 

ואז נהיה חורף

העלים הירוקים כבר צהובים

ואז נהיה חורף, חברים הולכים, חוזרים
ואז נגמר קיץ, כבר לא יורד אל הסלון בתחתונים
נגמר קיץ, אתה מבין שהבדידות שלך נשארת מבפנים

             

ואז נהייה חורף

שהביא איתו תשוקה למכשירי חשמל
וכמה שגבוה וכמה שנמוך אני לא נבהל

נכנס אל המיטה בלי להוריד בגדים
כמו ילד שפחד ובא לישון עם ההורים

 

ואיזה יופי, יושבים מול החלון הענקי
זה כמו מראה אל תוך, המחשבות שלי

       
ואז נהיה חורף

שהביא איתו עשן לרחובות
ואז נהיה חורף

הביא לי כמה מחשבות על אהבה

על אנשים ועל שמחה
וכמה שחשוב לזכור שהימים עוברים

 

ואיזה יופי, יושבים מול החלון הענקי

זה כמו מראה, אל תוך המחשבות שלי

כשנכנס אל המיטה בלי להוריד בגדים
זה כמו ילד שפחד ובא לישון עם ההורים

 

ואיזה יופי, יושבים מול החלון הענקי
זה כמו מראה, אל תוך המחשבות שלי.

מילים ולחן: זאב נחמה

 

שתי טיפות על עלה קטן

שתי דקות מהגשם 
מתכונן בלי לקחת זמן

חי על מים ולחם 
פה זה רעם היה ברק

מסיבה בשמים 
מתקרב ושומר מרחק

ומוריד לנו מים 

סגור במקדש הסתיו על חלקות עננים 
אלו הם חייו של מוריד הגשמים 

ענני אפור ענני לבן

והנה הגשם שלי 
הוא מביא לי אור שוב הוא בא בזמן

לנפש לאור הפנימי 
שב ומתחזק שב ומחבק

הגשם השיב לי אותי 
שוב אני שלך, שוב אני שלך 

תן לי רק סערה קטנה שתשטוף את העיניים 
תן לי שטף גשמי ברכה בשביל לחם ומים 
אביב במקדש הסתיו

עם פרחי העונה 
אלו הם חייו משנה לשנה 

ענני אפור...

מודים אנחנו לך השם אלוהינו ואלוהי אבותינו 
על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו 
ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו...

 

אל חי יפתח אוצרות שמים 
ישב רוחו ייזלו מים 

בגשמי רצון תברך עדה 
בפחי יגון כצפור לכודה 
בצדקת אב המון הכין סעודה 
ואמר ייקח נא מעט מים 

אל חי יפתח אוצרות שמים 
ישב רוחו ייזלו מים 

זכור רחמיך יוצר מאורות 
צווה עביך יריקון אורות 
בצדקת מלך נעים זמירות 
אשר אמר מי ישקני מים 

אל חי... 

בגשמי ברכה תברך אדמה 
בגשמי זמרה תזמר אדמה 

בגשמי חיים 
בגשמי ברכה 
בגשמי ישועה

 

השעה מאוחרת, הרחובות ריקים מאדם 
לאורך הטיילת הפנסים דולקים ואפשר לראות את הים 
ואתה מרגיש שאתה האיש הכי בודד בעולם 
מוצא את עצמך הולך נגד הרוח 

אף מכונית לא עוברת, גשם שוטף את העיר 
הרוח מתגברת ועושה שמות ברחוב שאתה מכיר 
ואתה שיכור שרועד מקור ונכנס עם הראש בקיר 
אתה לא היחיד שהולך נגד הרוח 

הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת 
אני סומך על הגשם שימשיך לרדת 
שיימשך הלילה

אהובתי אל פחד
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר 

לבושה בשחור היא הופיעה מתוך החושך 
מלכת חלומותיי באה אלי, משוגעת על כל הראש היא 
איבדנו אוויר בטנגו מהיר, עצרנו את עצמנו בקושי 
איתה זה תמיד הולך נגד הרוח 

ואני לא יודע אם היא אמת או חלום 
פעם היא גן עדן ופעם היא רכבת אל הגיהנום 
והיא חמה כמו האדמה ואני נאבק לנשום 
אבל אין מה לעשות נגד הרוח 

הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת 
אני סומך על הגשם שימשיך לרדת 
שתעלה השמש

אהובתי, אל פחד
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

 

וביצוע של אמיר דדון -

איך אתם מגיעים לדברים האלה

מאיפה אני מכירה אותו?
נראלי שהביאו לנו אותו בשיעור ספרות בכיתה י' או משהו כזה.

מגניב

ובסירה אחת הבטנו לשמים
וכשטיפות ירדו חשבנו שזו ברכה
עכשיו זו סערה, למה זה מגיע לנו
ואיך זה שלא ראינו את זה בא

ובשדה רחב פרשנו ידיים
ורוח סתיו הגיעה ובעורפנו נשבה
עכשיו הכול קפא, למה זה מגיע לנו
ואיך זה שלא ראינו את זה בא

זוכרת, פעם נגד הזרם חתרנו
ונסחפנו שיכורים מאהבה
ואחרי שחלמנו ועפנו לשמים
התעוררנו שבורים באדמה

ובבית ההוא, שם ישבנו שנינו
ושתקנו מילים שיכולנו לומר
עכשיו זה חדר ריק למה זה מגיע לנו
ואיך זה שלא ראינו את זה בא


הייתי חייב

אשכרה.