אני זאת שהתחלתי איתו

אבל עשינו הפסקה בגלל הישיבה..

אני חושבת שהם אלו שצריכים להתחיל 

אבל מסתבר שהבנות יותר 'אמיצות'..

הוא אח של חברה טובה שלי ואני בת בית אצלהם כזה..

ואני חולה עליו והוא עליי ואנחנו כן מדברים לא בטלפון או בווצאפ, שאני אצלהם

ואז פעם אחת התקשרתי אליו ופשוט אמרתי לו מה אני מרגישה כלפיו והוא גם אמר לי מה הוא מרגיש כלפיי ואז דיברנו כמה זמן ואז הוא אמר לי שבגלל הישיבה או משו בסגנון אנחנו נצטרך להפסיק אז... 

עשינו הפסקה

אבל אני מנוחמת בזה שאני פוגשת אותו שהוא חוזר

איתי התחילו ואמרתי שלא.

עוד פעם ניסה איימתי שאני יתקשר למשטרה בפעם הבאה

ועוד פעם הוא יתקשר אז התקשרתי למשטרה...

זה לא שאי חושבת שבנות יותר אמיצות ובגלל זה עשיתי את זה במירכאות

תתחילו נורמאלי מקסימום יגידו לכם בצורה נורמאלית שלא מתאים..

ואם תתחילו בצורה מוזרה אז ישמצב שכן יתלוננו עליכם

אני בכל מקרה אם מישו מתחיל איתי בצורה מוזרה, מזהירה מראש...

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

זה אולי עדיין קיים אבל פחות ופחות.

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

אם הוא קיים,

אולי הגיע הזמן שלך להשתחרר ממה שלימדו אותך ולברר את האמת באמת.

אתה חופשי.

יש לו אתר ומלא שיעורים.

וגישה שאולי תיישב את דעתך .

נותן מורכבות לאלוהים ולמציאות

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.