שלא יהפוך לצורם, לכואב, לחריקה ארוכה שצריך לשרוד אותה עד הצליל הבא
תן לנו שקט של מנגינה אחת ארוכה ותן לנגן את היכולת לקרוא את התווים ברצף, מן כלי נגינה שכזה שנוכל לעצום את העיניים ולהקשיב לו דקות, שעות וימים ופשוט להנות מהצליל
שמים שחורים, לילה, ציפורים כאלה שלוחשות את השירה שלהם מעל העצים ומנורות שמסתירות את הכוכבים באמת
ואז גן שעשועים, ספסל אבן, וילדה אחת שכותבת בתוך פלאפון עם אוזניות, כי השקט שבחוץ כבר מזמן לא טבעי
ואין מה לשמוע והשירים הפכו להיות מלאים יותר מידי, ואתה צריך קול של אדם טוב באוזן או פשוט רעש של לילה וכביש שימלאו אותך (וריח של חורף, וגשם, וכל הרעשים היפים שהתקופה הזו מביאה איתה)
לבהות בשמים, לחקור אותם, לישון על אדמה ולקחת איתך קונכיה לכל מקום, כדי שתמיד תוכל לשמוע את הים)
