זה החוק הלא כתוב:

זה החוק הלא כתוב:בארון

מי שרוצה להיות קרוב אלי, מתחייב בנפשי
(דויד גרוסמן)
וגם בנפשו
רימון יד
פצצה מתקתקת
חלאס עם דימויים

תקרא את שתהיי לי הסכיןבארון

כלומר, עד שהמצפון, בצדק, לא נתן לי להמשיך.

הממ.
האמת שלא הספקתי לגמור אותו אז אני לא יודעת מה מחכה לי בהמשך.

אבל בזמן הקריאה העתקתי משפטים מתוך הספר שהשאירו אותי עם פה פתוח וזה פשוט וואו

הי זה ספר יפהפהחלילית אלט

בדיוק סיימתי אותו בפעם השניה

הממ.יחידי

זוכרת איפה את בערך?

כן, הוא גאון (@הנושמת). רק אחרי הקריאה שלו הבנתי עד כמה כותבים מנסים לחקות אותו ועד כמה זה נסיון ממכר וחסר סיכוי.

הוא גאון על גבול הקריפי לפעמיםסתרי המדרגה

ואמיץ, נורא.
ואני מבינה למה הפסקת, כל הכבוד שהצלחת.
(אני חושדת שיש לי חיבה ליוצרים שהכתיבה שלהם היא מעיין ז'אנר משל עצמם. נניח גרוסמן וברכט, אהובים עליי מאוד)

ואשכול נבו!בארון

פתאום קראתי את משאלה אחת ימינה וזה פשוט ספר שאין מילים. ועכשיו מצאתי בחנות ספר אחר שלו בחצי מחיר אז מיד קניתי

משאלה אחת ימינה.סתרי המדרגה

אני ככ אוהבת את הטעם שלך! איזה עוד ספרים שלו מומלצים? חוששתני שלא קראתי אותו מספיק.

(יש לו גם שפה פנימית משלו? או רק ז'אנר עלילתי?)

קראתי רק אותובארון

הייתי בשבת אצל דודים והוא היה על המדף ונזכרתי שחברה המליצה לי עליו פעם, אז התחלתי ולא הנחתי מהיד עד שגמרתי.
ובקרוב אני אתחיל את שני בתים וגעגוע, אעדכן

יש! תודה