וכל דבר שכתבת אמרתי זאת אני, והבא אחריו גם.


וכל הכבוד לך על זה שמצאת דיעה, ואתה הולך איתה עד הסוף,
בהצלחה.

לא הייתי הורס לעצמי את הכל

וזאת התחלה, אפילו גדולה.

הקטע הוא שבזה, אני בהתחלה.

 

אני בסוף ובהתחלה יחד.

מעיף את עצמי אחורה

כי יכולתי להיות בסוף.

קראתי ומזדהה ממש עם חלק מהתחושות עם זה שאתה כועס על עצמך וחושב שמגיע לך לכעוס על עצמך (ככה לפחות הבנתי ממה שכתבת) ובהצלחה!

חווה כזה אבסורד בחייו

שהוא גורם לזה

זה אבסורד

 

זה מוזר

 

זה עושה לי רע

 

תודה שכתבת את זה.
ובכללי אני מעריכה אותך.

לאיודע בכלל למה להעירך אותי

ו.. למה תודה שכתבתי.

 

 

יודעת מה, אני אהיה כנה. אני כן יודע למה להעריך. כי עמלתי על המטרה שלי,

אבל הרסתי הכל. הכל.

יעריך אותי מי שמכיר חלק ממני, מי שלא רואה את כל התמונה, מי שלא יודע שהרסתי את מה שבניתי

 

וכל זה כי טמבל.

ואתה ממש לא טמבל.
ואשרייך על מה שאתה עושה.

אתה מתאמץ.
לא תמיד קל..

לא ראיתי.

שזה להפך

כי ככל שאדם יודע יותר מה הוא רוצה-הוא יצליח יותר

ויש לו סיכוי לעשות את דעתו

(כן, גמלי יש ניסיון בלעשות ההפך ממה שאני רוצה)

וסליחה אם זה לא היה במקום

ואני ביררתי וממשיך לברר אותה

אבל לעשות לעצמי מכשולים בדרך לא משנה אם אני פונה ימינה או שמאלה.

אני צועד על אותו שביל

שביל של החיים שלי

שכוון כללי ודאי יש להם

(אתה מוזמן לא לקרוא. אני במצב קצת רגיש כרגע והגיוני שאני לא חושבת מספיק לפני שאני כותבת.)


בכל מקרה, זאת גישה מסוימת להגיע בה. אבל יש מעבר. יש כ"כ הרבה מעבר.
(ושוב, אני מתנצלת שאני מדברת לא ממש לעניין.)
השמחה היא לא רק השמחה שלך. נכון? היא השמחה שלה. השמחה שלו. וכמובן שמעבר לזה גם בשמחה שלך, אבל זה נכון גם כאשר מדובר במשהו פחות מרומם. כאן - זה כ"כ הרבה מעבר לזה! לא משנה מה, אסור שמשהו יקלקל את השמחה הזאת.

(אני יכולה לנסות להעיד, ולומר שלפני שבוע עשיתי משהו. וממש ממש לא רציתי לעשות את זה, ושאלתי רב, והוא אמר לי שאני מחויבת לעשות את זה, כי זה לא שלי. אני כלי, אני משתמשת בזה, אבל זו לא רק השמחה שלי ולכן יש בזה עניין של ברב עם הדרת מלך. ועשיתי את זה. ופחדתי ממש. וחצי מהזמן רעדתי מפחד ומבושה וככ כעסתי על עצמי שאני עושה את זה ועוד יורת כעסתי על עצמי שדעת תורה לא ברורה לי מאליה. וחזרתי הביתה ופשוט התחלתי לבכות מכל הבלגן הזה של הפחד והבושה והכעס וההקלה. והתחרטתי וכאב לי שהתחרטתי ושמחתי שהבנתי את זה וחוזר חלילה. ושאלתי שוב את הרב אח"כ והוא אמר שלמרות זאת זה טוב שעשיתי את זה ושבפעם הבאה שתהיה בעז"ה אני אצטרך לעשות שוב. כי זה לא העניין האישי שלי או משהו. זה שלה וזה שלו ואין לי בררה. עכשיו - נכון שהמקרים שונים לגמרי, אבל לענד עדיין יש מקום להשוואה כלשהי.)

(ואמרת שיעריך אותך מי שמכיר חלק. אני לא מכירה כמעט בכלל, ואני מעריכה. וכן, דווקא בגלל איך שאתה מציג את הדברים.)

ואני מבינה כי פעם גם אני הייתי ככה...

 

המון בהצלחה!

שתמשיך להיות חזק בדעה שלך ושיתמכו בך

 

 

 

 

 

ואתה ממש לא אידיוט!!!!