אני אכן מסכים. לרפא קנאה, זה הרבה ע"י דימוי עצמי.
זה שייך למה שאמרתי, שיש כיוונים נכונים בתוך הנקודות שכתבת.
אבל, כנ"ל, יש דברים לא נכונים, הכללות, תיאוריות. ואם היא "תשחק את עצמה קשה להשגה" גם בבית, זה יכול לגרום גם לתוצאות קשות.
הטעות הכי קשה, היא המחשבה ש"היה לי חבר" (דבר גרוע לכשלעצמו), מזה אפשר להבין לגבי נישואין. מי שלא תופסת את ההבדל התהומי, היסודי, בין נישואין ללא-נישואין, איבדה את העיקר. יש לקוות, מאד, שכשתתחתן תתפוס - אם לא תתחתן מראש בגישה שהיא כבר "יודעת" מקודם, כי אז זה גרוע מאד.
על זה אינני מתכווין להתווכח. זה פשוט כך. מי שבגלל ה"תרבות" היום איבד את זה, וחושב שנישואין זה איזה "מיסוד" של מה שקיים גם בלי זה, חבל מאד. זו כנראה אחת הסיבות העיקריות היום להרס המשפחה. במקום לבוא מתוך השונות המהותית בין איש לאשה, אל המציאות של החיבור הבלעדי של נישואין - שמתחיל מהראש, מהנשמה, מעצם ההפיכה להיות משפחה - חווים כאילו "לפני זה", ואז כבר מתקהים.
וגם לשמוע מ"חברות נשואות" זה עוד לא הענין. מלבד מה שכל אחת עם נסיון חייה.
ואני חושב שלכתוב "בובה", כ"בעלת נסיון", לאשה שהעידה על עצמה שהיא כבר אחרי כמה לידות - זה לא שייך. אפשר להציע דברים, צריך לדעת את הגבול עד כמה ניתן בלי לחוות אותם.