אבל אין לי כוח. 

רק נקודה אחת להעיר:

אני לא חושבת ש99% צופים בפורנו. האחוזים הרבה יותר קטנים, גם בקרב השכבה שמהווה את חלק הארי של צרכנות התעשייה (הרקובה) הזאת.

אני כן חושבת שלמי שצופה נורא נוח לחשוב ככה, כי כמו שכתבת, זה גורם לך להרגיש נורמלי יותר.

דבר נוסף: גם אם יבוא יום ובו 99% יצפו בזה - אולי זה יהפוך לנורמלי, כי מה שבנורמה הוא נורמלי. אבל לשפוי לעולם לא.

אני חושב שהמדיה הזו בעיקר מעוותת.

אפשר להיות גבר, ולרצות, ועדיין לרצות אישה אמיתית שיש בניהם קשר יותר מאשר עבודה של עורכי סרטים.

לא אוהב אותה.

מעולם לא אהבתי, ומעולם לא הייתי זקוק לסינון כדי להתחמק ממנה.

אולי זה רק אני.

יחס אנושי לנשים שחיות בעולם הזה ויש אינטרקציה חברית איתן, זה כבר משהו אחר לגמרי.

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

זה אולי עדיין קיים אבל פחות ופחות.

זאת תופעה שהולכת וגדלה

מצד שני, בתור מישהי שאירחה בעבר מפגשי אנוסים- זה ממש לא נראה ככה. 

היה חמוד ממש. לא ראיתי את הסדרה.

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

אם הוא קיים,

אולי הגיע הזמן שלך להשתחרר ממה שלימדו אותך ולברר את האמת באמת.

אתה חופשי.

יש לו אתר ומלא שיעורים.

וגישה שאולי תיישב את דעתך .

נותן מורכבות לאלוהים ולמציאות

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.