למה כל כך לא טוב לי?! למה אני לא מצליחה לשמוח?!
מה כל כך יושב לי על הלב שלא נותן לו לחייך באמת ולהרגיש טוב? פשוט טוב. עזבו את השמחה, שיהיה טוב, רגיל. ולא כאילו סלעים על גבי סלעים מונחים לי על הלב.
דייי נמאס לי. כל כך נמאס לי. אני רוצה לשמוח. באמת לשמוח.
ואני לא מצליחה.
הדמעות שלי נהיו חלק בלתי נפרד מסדר היום והמועקה התמידית הזו בלב הולכת ושוחקת אותי מיום ליום.
מתישהו פשוט לא ישאר ממני כלום, אני אהיה כמו צל אפור, כמו דמות ריקה, בובה על חוטים שפועלת ועושה את מה שמוטל עליה באוטומטיות אבל מבפנים הלב שלה קפוא. קפוא מכל כך הרבה כאב לא ברור.
פשוט לא ברור.
כלום לא ברור, הכל שוחה בים של כאב שמעליו השמיים עמוסים בערפל כבד.
מי שיושב שם למעלה, אם אתה בכלל שומע אותי, בבקשה ממך, אני מתחננת אלייך שתשלח לי קרניים קטנות של שמחה שיחממו אותי קצת כי אני שבורה, קפואה ומפורקת, ומחפשת דרך כלשהי שתחבר אותי מחדש ושתגרום לי שמחה גדולה.
מה כל כך יושב לי על הלב שלא נותן לו לחייך באמת ולהרגיש טוב? פשוט טוב. עזבו את השמחה, שיהיה טוב, רגיל. ולא כאילו סלעים על גבי סלעים מונחים לי על הלב.
דייי נמאס לי. כל כך נמאס לי. אני רוצה לשמוח. באמת לשמוח.
ואני לא מצליחה.
הדמעות שלי נהיו חלק בלתי נפרד מסדר היום והמועקה התמידית הזו בלב הולכת ושוחקת אותי מיום ליום.
מתישהו פשוט לא ישאר ממני כלום, אני אהיה כמו צל אפור, כמו דמות ריקה, בובה על חוטים שפועלת ועושה את מה שמוטל עליה באוטומטיות אבל מבפנים הלב שלה קפוא. קפוא מכל כך הרבה כאב לא ברור.
פשוט לא ברור.
כלום לא ברור, הכל שוחה בים של כאב שמעליו השמיים עמוסים בערפל כבד.
מי שיושב שם למעלה, אם אתה בכלל שומע אותי, בבקשה ממך, אני מתחננת אלייך שתשלח לי קרניים קטנות של שמחה שיחממו אותי קצת כי אני שבורה, קפואה ומפורקת, ומחפשת דרך כלשהי שתחבר אותי מחדש ושתגרום לי שמחה גדולה.
