אם תמיד היא רואה עליי הכל
ואני שקופה לידה
וכשקרה משהו אפילו קטן,
ויצאתי שניה לדבר עם אבא וחזרתי עם פרצוף קצת יותר רציני
היא ישר שואלת- הכל בסדר?
אז איך,
איך,
היא לא ראתה אז
כשהדמעות כמעט יצאו
כשהגוף מכווץ
ואני שותקת.
אבל שתיקה שאפשר להבין ממנה.
והיא שעות מנסה להסביר לי
ואני אומרת לה-
אני יודעת.
היא אומרת אה אוקיי
ואני אומרת
לעצמי יותר מלה
תירגעי.
איך
איך היא לא ראתה את הדמעות
לא ברור.
תכלס,
ישתבח שמו לעד.
לא היה לי מה להגיד לה אם היא הייתה שואלת
אולי חוץ מ
שתדע שיש לי סיבה
זה לא סתם
ואני צריכה חיבוק.
וזהו.
(כאילו שהיה לי אומץ.)
די כבר אבא
אני צריכה חיבוק.
(אבל מרחוק אני שומר נגיעה...)