מאבדים לגמרי את האנונימיות כאן, מבחירה כמובן.
למען האמת,יש בזה צד מבאס. אתה מתחיל לחשוב אלף פעם לפני שאתה כותב משהו. וגם כשאתה כבר כותב - זה שונה.
אז בינתיים אני אתן לשיר לדבר. והשיר הזה אדיר.
__
ילדים כמונו
לא נרדמים כבר בלילות
רק עוצמים את העיניים
בין חלומות לחרדות
וחיים עם הכעס
ונשארים ביחד
תמיד אותו הפחד
שמשהו נורא יקרה.
ילדים כמונו,
איבדו את הילדות כלכך מהר
לתקן את הבית
לרוץ מהר שייגמר
ואז חיים עם הכעס
רק לא להיות ביחד
תמיד אותו הפחד
בתוך כל הטירוף הזה.
על כל הנשמות הבודדות שומר ירח
ורק כשלא שומעים אז בלילות
הלב צורח
ילדים כמונו
מסובכים באהבה
לא למדנו לחבק אף פעם
לא למדנו לקבל בחזרה
ועוצמים ת'עיניים
ולא בוכים בינתיים
והחיוך המזוייף הזה
תמיד חוזר בחזרה.
לילדים כמונו
יש חור גדול בתוך הלב
ורגשות אשמה לנצח - ומשהו תמיד חסר
חיים עם הכעס
נמלטים מהפחד
רק לא להיות ביחד
בתוך כל הטירוף הזה.
--
(אני אוהבת את השיר הזה, ואוהבת אותך.
אז אקדיש לך - @גלידת לימון
וגם כי לא ראיתיך נצח וכנראה הפעם הבאה שנתראה תהיה בחתונה שלך או שלי, אם בכלל.
)
????
